מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה 10 פרקים

מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה ט׳:י׳

« מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה ט׳:ט׳ מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה ט׳:י״א »

10 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

אֲבָל שְׁכִיב מֵרַע שֶׁצִּוָּה לִתֵּן לְעַכּוּ"ם מַתָּנָה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. שֶׁזֶּה כְּמִי שֶׁצִּוָּה לַעֲבֹר עֲבֵרָה מִנְּכָסָיו:

11 משנה תורה, הלכות זכייה ומתנה פתח ↗

אָמַר פְּלוֹנִי עַבְדִּי עֲשׂוּ אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. אוֹ שֶׁאָמַר עָשִׂיתִי אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין. אוֹ הֲרֵי הוּא בֶּן חוֹרִין. כּוֹפִין אֶת הַיּוֹרְשִׁין וּמְשַׁחְרְרִין אוֹתוֹ. שֶׁעֶבֶד יֶשְׁנוֹ בְּמִקְצָת מִצְוֹת:

10 שזה כמי שצוה לעבור עבירה מנכסיו. המשנה למלך ז"ל הביא דברי הר"ן ז"ל בתשובה סי' מ"ו, על הא דתקנו חז"ל מקח וממכר לפעוטות במטלטלין משום כדי חייו דאם מכרו בנכסים מועטים במקום שיש בנות לא עשו כלום דכיון דתקנת חכמים היא במקום איסורא לא תקון ע"כ, והקשה עליו משם הרב חיים קמחי מההיא דאמרינן בבבא בתרא דף קל"ז, האומר נכסי לך ואחריך לפלוני אם מכר מה שעשה עשוי כרשב"ג, ומודה רשב"ג דאם נתנו במתנת שכיב מרע לא קנה, מאי טעמא מתנת שכיב מרע אינה אלא לאחר מיתה, ולפי דברי הר"ן תיפוק לי משום

11 דמתנת שכיב מרע אינה אלא מדרבנן ובכי האי גוונא דעביד איסורא לא תקון, וניחא ליה דלא אמרה הר"ן אלא דוקא גבי ההיא דפעוטות דאי לאו תקנת חז"ל לא היה בהם כח למכור, אבל במתנת שכיב מרע לא בא מכח תקנת חז"ל דהרי היה יכול ליתנן במתנת בריא לאחר מיתה עכ"ל, ואני שמעתי ולא אבין דמאי קשיא ליה על דברי הר"ן דתיפוק לי משום דמתנת שכיב מרע אינה אלא מדרבנן וכו', כלומר ולמאי איצטריכו לטעמא דאינה אלא לאחר מיתה, וזו אינו דא"כ גם במוכר אמאי מה שעשה עשוי והרי עבד איסורא שעבר על דברי המת שצוה ואחריך לפלוני, אלא נראה פשוט דאין כאן קושיא, דמסתברא דכל היכא שיש בציוויו נדנוד עבירה דין הוא שאין ממש בצוואתו, שאילו היה יודע לא היה מצוה שאין אדם משטה בשעת מיתה וכל שכן וקל וחומר שיעשה עבירה באותה העת.

« מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה ט׳:ט׳ מעשה רקח על הלכות זכיה ומתנה ט׳:י״א »