מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות א׳:י״ג

« מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות א׳:י׳ מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות א׳:י״ז »

13 משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. לְפִיכָךְ נֶצֶל הַנְּבֵלָה סָפֵק אִם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת אִם לֹא. בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁיָּבַשׁ אִם יָכוֹל לִשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח וְרָאוּי לַכֶּלֶב מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינוֹ מִטַּמֵא:

13 ואפילו כאוכלין טמאין אינו מטמא. משמע דלטומאת אוכלין לא סגי בנפסל מאוכל אדם אלא בעינן עד שיפסל מלאכול לכלב וקצת קשה דפ"ב דטומאת אוכלין הל' י"ד פסק דכשאינו ראוי למאכל אדם אינו מקבל טומאה והראב"ד ז"ל השיג עליו דבעינן עד שיפסל לאכילת הכלב אמנם מרן ז"ל שם חילק בין לאסוקי טומאה מיניה לאסוקי ליה טומאה עיי"ש ובהכי מתרצי גם דברי רבינו הכא:

14 אם יכול לשרות בפושרין וכו'. ופרטי הפושרין ביארם רבינו רפ"ב דמטמאי משכב ומושב:

« מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות א׳:י׳ מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות א׳:י״ז »