מעשה רקח על הלכות שבועות ט׳:א׳

שיתחייב הנתבע וכו'. מרן ז"ל ביאר דקדוק לשון רבינו במ"ש לבדו וממון המטולטל וכו' ולא ביאר תיבת לתובע מפני שהוא פשוט הרבה דבעינן שהשבועה תהיה מהתובע דוקא ולא מהנתבע וכ"ש מזולתם וכמ"ש רבינו בהל' ז' עיין עליו:

והוא שהשביעם בבי"ד. מרן ז"ל נתקשה בדברי רבינו מהיכן נפקא ליה זה והרב לח"מ ז"ל סייע סברת רבינו מדברי התוס' ז"ל גם הרב בתי כהונה האריך ופלפל הרבה בדבר ולא הזכיר דברי הרב לח"מ ז"ל והוא דבר תמוה עיין עליו:

התובע עדיו וכו'. רבינו לא סדר הדינין כסדר הכתוב ולא כסדר התנא שהכתוב בסוף פרשת ויקרא סדר שבועת העדות ואח"כ שבועת הפקדון וכן תנא דמתניתין ורבינו סדר תחלה שבועת הפקדון שהיא בפ' ז' ובפ"ח ושוב סדר שבועת העדות נראה שנתכוון לסדר העולם שתחלה תובע האדם לבעל דינו בעצמו ואם יכפור לו אז הוא מחזר אחר עדים ולכך סדר שבועת הפקדון והשייך לה ברישא וגם עיקר שבועת העדות אינה נוהגת אלא במה ששייך בשבועת הפקדון וכמ"ש רבינו הל' ג' עיי"ש: