מעשה רקח על הלכות חמץ ומצה ח׳:ב׳

ומטבל אותו בחרוסת. ואין כן מנהגינו אלא מטבלים אותו בחומץ וכמ"ש ז"ל.

ואח"כ עוקרין וכו'. הנה בגמרא דף קט"ו אמרו אמר רב שימי בר אשי מצה לפני כל אחד ואחד מרור לפני כל אחד ואחד וחרוסת לפני כל אחד ואחד ואין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה רב הונא אמר כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה והלכתא כרב הונא ע"כ. ונראה ודאי דכוונת רב הונא לאיפלגי את"ק דקתני מצה ומרור וחרוסת לפני כל אחד ואחד וקאמר איהו דלא אלא כולהו לפני קורא ההגדה דוקא והלכתא כוותיה ואם כן רבינו שכתב עוקרין וכו' משמע דמלפני האחרים לא וא"כ למה לא הזכיר דמצה ומרור נמי לפני קורא ההגדה דוקא ואדרבא מדבריו אלה משמע דמשימים השלחן לפני כל אחד ואחד והוי דלא כהלכתא והנה האמת הוא דרבינו לא הזכיר תחילה דבר זה דמצה ומרור וחרוסת צריך לשום לפני כל אחד ואחד כדברי רב שימי בר אשי וממ"ש ז"ל בריש פרקין ומביאין שלחן ערוך וכו' נראה דשלחן אחד לבד קאמר ומשמע דלכל המסובין בשלחן אחד די וזה כדברי רב הונא ודאי ואם כן אהיכא קאי מ"ש כאן ועוקרין השלחן מלפני קורא ההגדה לבדו כיון דממ"ש לעיל משמע שאין עורכין כי אם שלחן אחד לכך נראה דכוונת רבינו לאשמועינן דאף דאיכא כמה מסובין אחד לבדו קורא ההגדה והאחרים שומעים וכן מדוקדק מלשונו בפרקין שסידר ענין אמירת ההגדה וכו' בלשון יחיד כדלקמיה ולא חש לשנטעה בדבריו כיון שלא הזכיר תחילה זולת שלחן אחד משום דדעתו לפסוק כרב הונא וכמסקנת הש"ס כאמור וראיתי להרב לח"מ ז"ל שכתב דרבינו פסק דלא כרב הונא ולא היה בגירסתו והלכתא כרב הונא וכו' ע"כ. ואחרי המחילה תורה שבעל פה היא זו מלבד דאם איתא אף כת"ק לא פסק שהרי שלחן אחד לחוד הזכיר כאמור ולת"ק צריך לפני כל אחד ואחד תדע עוד שכתב שהיו מביאים גם גופו של פסח וחגיגת י"ד על אותו שלחן שהזכיר ועל כרחך חד הוא. שוב ראיתי מי שפירש דרבינו כתב כפי זמנו שהיו אוכלים ע"ג שלחן אחד כולם ועם כל זה הוא מגומגם.

והלילה הזה כולו צלי. שם דף ע' והלילה הזה כולו צלי אמר רב חסדא זו דברי בן תימא והכוונה משום דס"ל לבן תימא דקרא דכתיב זבח חג הפסח הכי מדריש זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ומשמע התם דמשו"ה בעי גם החגיגה צלי משום דאיתקש לפסח וה"ה דאינה נאכלת אלא ליום ולילה כפסח וקשה דבפ"ו דקרבן פסח פסק רבינו דנאכלת לב' ימים ולילה אחד וזה דלא כבן תימא והרב לח"מ ז"ל הניחו בצ"ע והרח"א נר"ו תירץ עמ"ש התוס' דף קי"ד ד"ה ב' מיני בשר דקי"ל כבן תימא דאין חגיגה נאכלת אלא צלי דמתניתין אתיא כוותיה וכו' ע"כ. והיינו מתניתין דהתם דף קט"ז והכוונה דדעתם לפסוק כתרי סתמי עיי"ש אכן למה שהקשה שם לדברי הרב לח"מ ז"ל דאם איתא דפסק כחכמים אמאי לא כתב דנאכלת מבושלת וכו' קשה דזו היא כוונת הרב לח"מ דבצלי פסק כאן כבן תימא ובנאכלת לב' ימים פסק כחכמים ואף לדעת הרח"א נר"ו מהא לא איריא מידי דלחכמים אין קפידה בדבר לאוכלה כמו שרוצה בין צלויה בין מבושלת ולהכי לא הוצרך רבינו לבאר זה אכן לדעתו נר"ו דפסק כבן תימא בהא הרי יש קפידה גדולה דבעי דוקא צלי דומיא דפסח והו"ל לבארו להדיא בפ"ח דקרבן פסח עיי"ש אם לא שנאמר דסמך למ"ש כאן.

ומאי דקשיא לי דקי"ל דחגיגה זו לא היתה באה כשחל ערב פסח בשבת או כשהפסח בא בטומאה או כשהיו הפסחים מרובין כדאיתא התם במתניתין ופסקו רבינו פ"י דקרבן פסח וא"כ לא היה שם חגיגת י"ד כלל והיכי הוה מצי למימר והלילה הזה כולו צלי ורבינו לא חילק כלל תו קשיא לי דבריש פרקין כתב דבזמן הזה מביאים על השלחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה ולא התנה שיהיו שוים בצלי עוד ראיתי לרבינו סוף פ"י דקרבן פסח שכתב וז"ל בשר חגיגה שעלה עם הפסח על השלחן וכל התבשילים העולים עמו על השלחן מתבערים עמו ואינם נאכלים אלא עד חצות כפסח עצמו גזירה מפני התערובת עכ"ל הרי דאוכלים גם כן תבשילים אחרים דאין בהם קפידה שיהיו צלוים וגם סתם תבשיל אינו ר"ל צלי וכן נראה ממ"ש בפרקין דין ט' ואיך יאמרו והלילה הזה כולו צלי דאין כאן כולו עכ"פ ובאמת לא ידעתי מי הכריחו לרב חסדא לומר זו דברי בן תימא כיון דלא פסיקא מלתא ע"פ האמור דאי מלשון כולו צלי הוה מצינן לפרש דהכוונה כלפי הקרבן פסח שהוא עיקר האכילה בלילה זו שכולו באמת יש לו להיות צלי דוקא. א"נ כולו צלי ר"ל שכל ישראל אוכלים צלי א"נ עמ"ש רבינו לקמן שהיו אוכלין מבשר הפסח בתחילת הסעודה ובסוף על השבע וא"כ בדין נתקן נוסח כולו צלי דבין בתחילת הסעודה בין בסוף אוכלין צלי והוה אתי שפיר מתניתין גם כרבנן ולא הוו פליגי הני תרי סתמי אהדדיה ודו"ק.

מרורין. נוסח אחר כת"י כולו מרור. וגירסת מרורים היינו לישנא דקרא על מצות ומרורים יאכלוהו.