14
וכבר נתבאר בגמרא שהפאה נוהגת בחו"ל מדבריהם. מרן ז"ל כתב נ"ל דהיינו מדאמרינן בסוף פרק הזרוע לוי זרע בכישר ולא הוו עניים למשקל לקט וכו' ע"כ והקושי מבואר דמה ענין לקט לפאה שהזכיר רבינו ואם נאמר דלקט שאמרו שם היינו לקט שכחה ופאה כמו שמורגל בדברי רבותינו ז"ל א"כ מאי אריא דנקט רבינו פאה לחוד ויותר יש לתמוה על מרן ז"ל דאמאי דכתב רבינו לקמן אבל מדבריהם אין פחות מאחד משישים בין בארץ בין בחו"ל ציין ז"ל בפרק ראשית הגז והכי איתא התם דף קל"ז פאה בשישים מאי קמ"ל תנינא אין פוחתים לפאה מס' אף על פי שאמרו הפאה אין לה שיעור התם בארץ הכא בחו"ל ע"כ הרי שהוא עצמו הזכיר בקיאות זה שהוזכר בו פאה לחודה ואיך שכחו סמוך ונראה והוצרך לידחק בדבר בלשון נ"ל ואין משם הוכחה לדברי רבינו דאיירי בפאה לחוד. וכבר ראיתי להפר"ח שנרגש מזה גם בס' תורת חיים בשיטתו לחולין הקשה כן על דברי מרן ז"ל והוא פלא. ולבי אומר לי דמרן ז"ל ראה באלו שני מקומות בתלמוד מעובדא דלוי מוכח דלקט ופאה ודאי נוהגין בחו"ל וקרוב לשמוע דגם שכחה בכלל כנז"ל שדרך חכמים ז"ל להזכיר לקט שכחה ופאה ומההיא דראשית הגז לא שמענו אלא פאה ברם ההיא לא מכרעא משום דהתם אשיעור ס' קאי דזה לא שייך בלקט ושכחה והענין מצד עצמו ג"כ אין שייך אלא בפאה כמבואר שם וכיון שכן לא מכרעא ולא מידי משא"כ בעובדא דלוי דנקט לקט ודאי דמשמעותו על הפאה ג"כ דהא לא אשכח עניים למשקל אלא שראה שרבינו לא נקט אלא פאה דן מעצמו דהוא הדין להשייך לה דהיינו לקט וכו' דאל"כ תקשי ליה מהך דלוי דקתני לקט ובחו"ל הוה לכך דקדק לכתוב לשון נ"ל כלומר שכן צריכין אנו לפרש דברי רבינו ע"פ הש"ס ומה שכתב רבינו