מעשה רקח על הלכות בכורים 12 פרקים

מעשה רקח על הלכות בכורים ח׳:א׳

« מעשה רקח על הלכות בכורים ז׳:י״ג מעשה רקח על הלכות בכורים ח׳:ב׳ »

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגֵזֶל בְּיַד כֹּהֵן. וּשְׁאָר הָעִסָּה חַיֶּבֶת בְּחַלָּה. וְאוֹתוֹ הַקֶּמַח שֶׁהִפְרִישׁ לְשֵׁם חַלָּה אִם יֵשׁ בּוֹ עֹמֶר וְעוֹשֵׂהוּ עִסָּה הֲרֵי זֶה מַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה כִּשְׁאָר כָּל קֶמַח חֻלִּין:

2 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

אֵימָתַי מַפְרִישִׁין חַלָּה. כְּשֶׁיִּתֵּן אֶת הַמַּיִם וְיִתְעָרֵב הַקֶּמַח בְּמַיִם מַפְרִישׁ הַחַלָּה מִתְּחִלַּת דָּבָר שֶׁנִּלּוֹשׁ שֶׁנֶּאֱמַר במדבר טו כ "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". וְהוּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם בָּעֲרֵבָה קֶמַח שֶׁלֹּא נִתְעָרֵב בַּמַּיִם שִׁעוּר עֹמֶר. וְאִם אָמַר הֲרֵי זֶה חַלָּה עַל הָעִסָּה וְעַל הַשְּׂאוֹר וְעַל הַקֶּמַח שֶׁנִּשְׁתַּיֵּר וְלִכְשֶׁתֵּעָשֶׂה כֻּלָּהּ עִסָּה אַחַת תִּתְקַדֵּשׁ זוֹ שֶׁבְּיָדוֹ לְשֵׁם חַלָּה הֲרֵי זֶה מֻתָּר:

1 המפריש וכו' וגזל ביד כהן. אין לומר דמאחר שהישראל נתנה לו מדעתו איך שייך בה תורת גזל. וראיתי להר"ש ז"ל שפירש מפני שהבעלים לא נתכוונו אלא לפטור עיסתן ע"י חלה זו וכיון שאינו כן הו"ל גזל ע"כ ונראה דמדרבנן הוא זה כדי להודיע דעיסה זו לא נפטרה מן החלה והכי מוכח בקידושין דף מ"ו.

2 ובעיקר הדין תנן בפ"ב והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי ר' יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להם אף הוא תיקן לעצמו וקלקל לאחרים ופירשו בירושלמי שתיקן לעצמו שאכלה וקלקל לאחרים שסבורים שהיא מותרת ומן הדין היא אסורה ורבינו לא הזכיר הא דאסורה לזרים ומרן ז"ל כתב דרבינו פוסק כרבנן דפליגי אר' יהושע ע"כ ולענ"ד נראה מנליה דרבנן פליגי הלא מאחר שר"י השיב להם ושתקו יש ללמוד שחזרו והודו לדבריו והנה ראיתי בב"י סי' שכ"ז שעל מ"ש הטור כדברי מרן וכתב עליו שאינו מדוקדק שאין הדבר כן שהרי בפירוש המשנה פסק כר' יהושע ומה שלא הזכיר איסור הזרים מפני שהוא מפרש דקאי אחלה גופה כדין כל שאר חלה ע"כ והוא דבר תמוה איך חלק על הטור ושכח מה שכתב הוא עצמו כאן והרב ב"ח ז"ל שם קיים דברי מרן כאן מסברא דנפשיה ולענ"ד נראה דדבריו שבב"י נראין מהטעם האמור:

« מעשה רקח על הלכות בכורים ז׳:י״ג מעשה רקח על הלכות בכורים ח׳:ב׳ »