מקור משנה עירובין ה׳:ו׳
6 עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד, אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים:
פירוש מעשה רקח על הלכות עירובין ה׳:ו׳
6 נשתתפו אנשי חצר וכו'. מבואר במשנה ובגמרא דף פ' אלא דרש"י והראב"ד ז"ל מפרשי לה באופן אחר וכבר הרב המגיד ז"ל ישב דעת רבינו ופשוט הוא.
7 נתוספו שכנים וכו'. במשנה קתני מוסיף ומזכה ורבינו השמיט תיבת מוסיף אפשר משום דמלתא דפשיטא היא. ונלמד נמי במכ"ש מהקודם.