מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין 16 פרקים

מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין ב׳

מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין א׳:כ״ה » « מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין ג׳:ג׳

2 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעֹרֶה בִּקְלִפָּה שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִחְיוֹת מִמֶּנָּה כָּל הָאֳכָלִין שֶׁבּוֹ מִתְטַמְּאִין. וְיֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם הָיָה שְׁאָר הָאִילָן כְּמוֹ יָד לְזֶה הַיִּחוּר שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ לָאו:

4 מעשה רקח על הלכות שבת פתח ↗

תאנים שיבשו וכו'. מימרא דשמואל פרק העור והרוטב חולין דף קכ"ז. ואילן שיבשו פירותיו איתיה נמי התם לפי המסקנא הא כדאיתא והא כדאיתא עיי"ש ואיכא למידק אמאי השמיט רבינו דין אילן שנפשח ובו פירות דהרי הן כתלושין ודוחק לומר דמשום דמלתא דפשיטא היא לא הזכירה דכיון שנתלש לגמרי מן האילן וכמ"ש רש"י ז"ל דאכתי איכא חדושא דאפילו אם הפירות לחים חשיב תלוש וכמ"ש רש"י אם לא שנאמר לדעת רבינו דלא איצטריך הך רישא אלא משום סיפא דיבשו הרי הם כמחוברים וגם זה דוחק שהרי בפ"ב דטומאת אוכלים הזכירו ותו קשיא דכאן כתב דין אילן שיבשו פירותיו וכתב דלענין טומאת אוכלים הרי הן כתלושין ואלו התם לא הזכיר אלא דין אילן שנפשח ויבש האילן ואלו אילן שיבשו פירותיו שהזכיר כאן שם השמיטו ואפשר לזה דכיון דעיקר דברי הברייתא לענין שבת איתאמרה דהא הרי הן כמחוברין קתני משום הכי לא הזכירה שם וסמך אדין תאנים שיבשו באיביהן שהזכיר שם ואמ"ש כאן דכשהזכיר דין תאנים כתב וכן אילן שיבשו פירותיו ולמאי דאיכא לדיוקי תו דאמאי השמיט כאן דין אילן שנתיבש שהזכיר שם יש לומר דכיון דלא בא בביאור בש"ס סמך אדין אילן שיבשו פירותיו שהזכיר ומה גם שכבר נלמד מדין אין עולים באילן בין לח בין יבש שמא יתלוש כמ"ש פ' כ"א.

8 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

אֳכָלִין שֶׁהֻכְשְׁרוּ כְּשֶׁהֵן מְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע אוֹ שֶׁהֻכְשְׁרוּ בְּמַיִם הַמְחֻבָּרִים שֶׁבַּקַּרְקַע אֵינוֹ הֶכְשֵׁר עַד שֶׁיֻּכְשְׁרוּ אַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ בַּמַּיִם הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יא לד "בְכָל כְּלִי" אֵינוֹ מַכְשִׁיר עַד שֶׁיִּתָּלֵשׁ מִן הַקַּרְקַע כְּעֵין הַמַּיִם שֶׁבַּכֵּלִים. שָׁאַב הַמַּיִם בִּכְלִי וּנְתָנָן בַּקַּרְקַע אֵינָן מַכְשִׁירִין:

12 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

עָצִיץ שֶׁמִּלְאָהוּ עָפָר עַד שְׂפָתוֹ אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלִי אֶלָּא הֲרֵי הוּא כְּטַבְלָא שֶׁאֵין לָהּ שָׂפָה שֶׁאֵינוֹ כְּלִי קִבּוּל:

14 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

כָּל אֹכֶל שֶׁנִּפְסַד וְנִסְרַח עַד שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְמַאֲכַל אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה. וְכֵן מַשְׁקֶה שֶׁנִּסְרַח וְנִפְסַד וְאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁתִיַּת אָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יא לד "אֲשֶׁר יִשָּׁתֶה":

14 כריתות פתח ↗

הָהוּא לְאַסּוֹקֵי טוּמְאָה מִינֵּיהּ, דְּכֵיוָן דְּמֵעִיקָּרָא הֲוָה חֲזֵי לְאָדָם, לְאַסּוֹקֵי מִטּוּמְאָה עַד שֶׁיִּפָּסֵל מֵאֲכִילַת כֶּלֶב. הָכָא לְאַחוֹתֵי לֵיהּ טוּמְאָה, אִי חֲזֵי לְאָדָם – חֲזֵי לְכֶלֶב, אִי לָא חֲזֵי לְאָדָם – לָא חֲזֵי לְכֶלֶב.

16 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

עוֹר הַחֲמוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מִתְטַמֵּא טֻמְאַת אֳכָלִים בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁשְּׁלָקוֹ אוֹ אֵינוֹ מִתְטַמֵּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָאוּס הַרְבֵּה:

18 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

כָּל אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַל וְנִסְרַח. אִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב אוֹ שֶׁיָּבַשׁ כְּחֶרֶשׂ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם נִפְסַל מִלֶּאֱכל אָדָם וַעֲדַיִן הוּא רָאוּי לְכֶלֶב הֲרֵי זֶה טָמֵא כְּשֶׁהָיָה. וְכָל הָאֳכָלִין שֶׁנִּטְמְאוּ אֵין לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה:

21 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

כָּל מַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא וְאַחַר שֶׁנִּטְמָא נִפְסַד וְנִסְרַח הֲרֵי זֶה בְּטֻמְאָתוֹ לְעוֹלָם שֶׁאֵין הַמַּשְׁקֶה יוֹצֵא עַל יְדֵי הַכֶּלֶב לְעוֹלָם. וְאֵין לְמַשְׁקֶה שֶׁנִּטְמָא טָהֳרָה חוּץ מִן הַמַּיִם בִּלְבַד שֶׁאִם הִטְבִּיל מַיִם טְמֵאִים בְּמִקְוֶה כֵּיוָן שֶׁצָּפוּ מֵי מִקְוֶה עֲלֵיהֶן טָהֲרוּ. וּמַטְבִּילִין חַמִּין בְּצוֹנֵן וְצוֹנֵן בְּחַמִּין וְרָעִים בְּיָפִים וְיָפִים בְּרָעִים:

23 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

שֶׁלֶג שֶׁנִּטְמָא וְהִשִּׁיק מִקְצָתוֹ לְמֵי מִקְוֶה הוֹאִיל וְטָהַר מִקְצָתוֹ טָהַר כֻּלּוֹ:

24 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

הַתֶּמֶד הַטָּמֵא בֵּין שֶׁנִּטְמָא אַחַר שֶׁתִּמְדּוֹ בֵּין שֶׁתִּמְדּוֹ בְּמַיִם טְמֵאִים עַד שֶׁלֹּא הֶחְמִיץ מַשִּׁיקוֹ בְּמִקְוֶה וְיִטְהַר שֶׁהֲרֵי הוּא כְּמַיִם. מִשֶּׁהֶחְמִיץ הֲרֵי הוּא כְּיַיִן וְאֵין לוֹ טָהֳרָה בְּמִקְוֶה:

25 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

קְדֵרָה שֶׁמִּלְאָהּ מַשְׁקִין כְּגוֹן דְּבַשׁ וְיַיִן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וּנְתוּנָה בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וּפָשַׁט הָרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַמַּשְׁקִין אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה וְנִטְמֵאת הַקְּדֵרָה מֵחֲמַת הַמַּשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַמִּקְוֶה. הָיְתָה מְלֵאָה מַיִם הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָרִאשׁוֹן מְטַמֵּא כְּלִי חֶרֶס לְעוֹלָם וְאֵין הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכָהּ טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְעֹרָבִים בְּמֵי הַמִּקְוֶה. פָּשַׁט אַב הַטֻּמְאָה אֶת יָדוֹ וְנָגַע בָּהּ נִטְמֵאת הַקְּדֵרָה שֶׁאֵין הַמִּקְוֶה מְטַהֵר כְּלֵי חֶרֶס:

28 משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים פתח ↗

הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר וְנִטְמָא זֶה הָאָדָם וְטָבַל וַהֲרֵי הַשֶּׁמֶן עַל בְּשָׂרוֹ אִם הָיָה כְּדֵי סִיכַת אֵיבָר קָטָן הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּשֶׁהָיָה מִקֹּדֶם. סָךְ שֶׁמֶן טָמֵא וְטָבַל לֹא טָהַר הַשֶּׁמֶן שֶׁעָלָיו אֶלָּא אִם נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ הֲרֵי הַשֶּׁמֶן בְּטֻמְאָתוֹ וְאִם לֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַטְפִּיחַ מִמֶּנּוּ בָּטֵל בְּמִעוּטוֹ:

1 ויש בדבר ספק אם יהיה שאר האילן כמו יד לזה וכו'. בחולין דף קכ"ח ופירש"י אם נעשה מיחור זה יחור אחר ומעורה בו בקליפתו ואינו יכול לחיות והוי תלוש והראשון יכול לחיות וכו' אי נמי אם יחור זה אינו יכול לחיות מהו שיעשה לו האילן יד וכו' ע"כ ורבינו שכתב בפי' השני שהוא ספק למה לא כתב סתם דמשמעותו יסבול השני פירושין ויש ליישב דהוא מפרש הבעיא על אינו יכול לחיות כפשטא דמילתא והפי' הראשון פשיטא ליה דנעשה בית יד מאחר דנפשח מיחור זה:

2 וכן אם יבש האילן וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דיבש האילן לא נמצא לא במשנה ולא בתוספתא ולא בגמרא דחולין וכו' ותמיהא גדולה אני רואה כאן בין על הראב"ד בין על רבינו זלה"ה, ויגדל התימה ביתר שאת על מרן ז"ל שהביא דברי התוספתא פ"ד דטבול יום וסייע ממנה לדברי רבינו ואיך לא השגיח על סיום דברי התוספתא דקתני אילן שנפשח ובו פירות הרי הן כתלושין יבש ובו פירות הרי הן כמחוברין וכו' ע"כ הרי דבתוספתא קתני האילן שיבש ובו פירות הרי הן כמחוברין ותמיהא זו אכולהו אשלי רברבי ואין לנו פה להשיב על קושיא זו חסר הרבה סי' של"ו תירץ בעד רבינו מההיא דעירובין דף ק' תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש ותניא אידך במה דברים אמורים בלח אבל ביבש מותר ומשני לא קשיא כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים ופריך והא לנתרי פירי ומשני בדליכא פרי וכו' א"ה כאן חסר האילן לא שייך ביה תלישה ופירותיו הרי הן כתלושין ומשם למד לדין טומאה ודחה דברי התוספתא ע"כ ובאמת איישר חיליה בבקיאות זה אך הרואה יראה דתשובתה בצידה חדא דהתם לענין שבת איתמר וגם בהלכות לא הזכיר רבינו דין יבש האילן ואם איתא איך יזכיר התולדה ויניח האב ותו דהתם אינו אלא דרך א"ה כאן חסר עדיף ליה ואלים חיליה שקלא וטריא דתלמודא טפי מתוספתא סתמית ומבוארת לדחותה מהלכה וקצת נחת רוח חסר שנדפס מחדש בח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רל"ד שפלפל בסוגיין דחולין והכריח דהגירסא הנכונה בברייתא חסר הרי הן מחוברין פי' יבש האילן וכו' פירות הרי הן מחוברין ומדמותבינן מיבש האילן ובו פירות לתאנים חסר דלא שאני לן בין יבש האילן ולא יבשו הפירות ליבשו הפירות ולא יבש האילן וכו' ומסיק תלמודא וכו' ודחי הא כדאיתא והא כדאיתא אילן שנפשח הוו פירותיו תלושין לכל דבריהן אבל יבש האילן דקתני מחוברין היינו חסר אבל לענין טומאה הוו כתלושין והיינו דשמואל וכו' ע"כ ואף שהרב ז"ל לא הזכיר התוספתא דטבול יום הנ"ל תורת אמת היתה בפיהו שהרי ברייתא זו שהזכירו בגמרא אילן שנפשח ובו פירות וכו' היא התוספתא עצמה דקתני יבש האילן ובו פירות הרי הן כמחוברין והסופרין טעו והדפיסו יבשו דקאי אפירות ומכח זה הוא חסר אמנם רבינו גריס יבשו דקאי אגוף האילן ואילו היה משגיח הרב בני חיי בדבר לא היה צריך חסר זהו אמיתת הענין ויצאו נקיים וברורים דברי רבינו והראב"ד ז"ל כעין זו איתא לקמן הל' י"ז במ"ש מרן שם ולדברי מרן ז"ל יש ליישב בדוחק לפי האמור גם למה שנרגש מרן ז"ל על דברי הראב"ד ז"ל דבבכורים לא מצא יבש האילן אלא יבש המעין י"ל דזיל בתר טעמא וגם הדברים ק"ו אם יבש המעין שהיה האילן חי מכחו נדון כתלושין מכ"ש וק"ו כשיבש גוף האילן דאין לו עוד יניקה מהארץ וכמ"ש רש"י ז"ל בההיא דעירובין:

3 או שהוכשרו במים המחוברים. בדפוס מגדל עוז אין שם תיבת המחוברין:

4 עציץ שמלאהו עפר וכו'. דין זה שייך לטומאת כלים ג"כ שהרי כתב דאינו חשוב כלי ורבינו כתבו בהלכות כלים להדיא מפני שסמך על הכללים שהזכיר שם בפ"ד ופי"ח מכ"ש שלא נשנה:

5 כל אוכל שנפסד וכו'. מבואר דעת רבינו דאוכל טהור כיון שנפסל מאכילת אדם שוב אינו מטמא אבל אם כבר נטמא אז לא סגי שיפסל מאכילת אדם אלא דבעינן שיפסל מאכילת הכלב וכמ"ש בר"פ דם שחיטה חסר לקמן לאסוקי טומאה מינה וכמ"ש מרן ז"ל ונתבאר עוד בדברי רבינו לקמן ובפ"א דשאר אבות הטומאות הל' י"ג וי"ד אלא דקשה לדברי מרן ז"ל שכתב לעיל בפ"א הל' ח' שהגירסא הנכונה עד שיפסלו לכלב עיי"ש:

6 עור החמור ששלקו. בעיא דלא אפשיטא בס"פ בהמה המקשה ולא ידעתי דרכו של רבינו דבכמה מקומות פוסק שהדבר ספק ובהרבה מקומות פוסק הדין להדיא לקולא בדרבנן ולחומרא בדאורייתא:

7 כל אוכל שנטמא וכו'. גם מזו קשה לדברי מרן ז"ל דלעיל בפ"א הל' ח' שערב לו דברי התוספתא דגריס עד שיפסלו מאכילת הכלב והתם באוכלין טהורין קאי עיי"ש:

8 ומטבילין חמין בצונן וכו'. בדפוס מגדל עוז נמחק כל זה וכבר מרן ז"ל קיים גירסתינו מההיא דפ"ב דנדה:

9 שלג שנטמא וכו'. אף דלענין טומאה אם נטמא מקצתו לא נטמא כולו כמ"ש רבינו לעיל חסר לענין טהרה סגי במקצתו ועיין מ"ש שם:

10 התמר וכו' אחר שתמרו בין שתמרו. בדפוס מגדל עוז כלם בדלי"ת וכן עיקר ורש"ל ז"ל פלפל בדברי רבינו למ"ש בפ"ה:

11 אע"פ שהיה בתוך המקוה. בדפוס מגדל עוז אע"פ שהן בתוך המקוה. ומ"ש בספרי רבינו

12 אע"פ שהם בדפוס מג"ע מוסיף שהרי המשקין שבה חוצצין. ומ"ש עוד בספרי רבינו

13 שאין המקוה מטהר כלי חרס בדפוס מג"ע שהרי המים חוצצין בתוכה ומרן הכריח כגירסתינו אך הרע"ב ז"ל פי' כהמג"ע עיי"ש:

14 ואם לא נשאר ממנו כדי להטפיח. תיבת כדי להטפיח משמעותו שיהיה טופח וזו היא סברת רבינו חסר ואינה הלכה כמ"ש רבינו פ"ד דעדיות וגם כאן פסק דלא כוותיה חסר אם כשאר ממנו משקה טופח:

2 חולין פתח ↗

אָמַר רַב פָּפָּא: הֲרֵי אָמְרוּ יִחוּר שֶׁל תְּאֵנָה שֶׁנִּפְשַׁח וּמְעוֹרֶה בִּקְלִיפָּתָהּ – רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם יָכוֹל לִחְיוֹת – טָהוֹר, וְאִם לָאו – טָמֵא.

12 משנה תורה, הלכות כלים פתח ↗

כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיֶה מְקַבֵּל וְעָשׂוּי לְקַבָּלה. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ בֵּית קִבּוּל אוֹ שֶׁהָיָה מְקַבֵּל וְלֹא נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּלָל לֹא מִן הַתּוֹרָה וְלֹא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. לְפִיכָךְ הַכִּסֵּא וְהַמִּטָּה וְהַסַּפְסָל וְהַמְּנוֹרָה וְהַשֻּׁלְחָן שֶׁל חֶרֶס. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִכֵּלִים שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹךְ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְכֵן הַסִּילוֹנוֹת שֶׁהַמַּיִם מְהַלְּכִין בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁהֵן כְּפוּפִין וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְקַבְּלִין הֲרֵי הֵן טְהוֹרִין מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נַעֲשׂוּ לְקַבָּלָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּצְאוּ מֵהֶן הַמַּיִם. וְכֵן חָבִית שֶׁל שַׁיָּטִים וְחָבִית הַדְּפוּנָה בְּשׁוּלֵי הַמַּחַץ הוֹאִיל וְנַעֲשֵׂית כְּמוֹ בֵּית יָד שֶׁנּוֹשְׂאִין בָּהּ הַמַּחַץ וְלֹא נַעֲשֵׂית לְקַבָּלָה אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:

14 משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות פתח ↗

בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁנִּפְסַד וְהִבְאִישׁ וְנִפְסַל מִלֶּאֱכל הַכֶּלֶב טָהוֹר. לְפִיכָךְ נֶצֶל הַנְּבֵלָה סָפֵק אִם מְטַמֵּא בִּכְזַיִת אִם לֹא. בְּשַׂר נְבֵלָה שֶׁיָּבַשׁ אִם יָכוֹל לִשְׁרוֹת בְּפוֹשְׁרִין מֵעֵת לְעֵת וְלַחֲזֹר לַח וְרָאוּי לַכֶּלֶב מְטַמֵּא וְאִם לָאו טָהוֹר וַאֲפִלּוּ כָּאֳכָלִין טְמֵאִין אֵינוֹ מִטַּמֵא:

16 חולין פתח ↗

וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה. בָּעֵי רַבִּי יִצְחָק בַּר נַפָּחָא: עוֹר חֲמוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ מַהוּ? לְמַאי? אִי לְטוּמְאַת אֳכָלִין – תְּנֵינָא,

מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין א׳:כ״ה » « מעשה רקח על הלכות טומאת אוכלין ג׳:ג׳