1וכן העצים והלבונה אעפ"י שאינן אוכלין הרי הן מתטמאין וכו'. והנה בלח"מ ובמשל"מ הקשו דמשמע מדבריו שרק איסור דרבנן איכא ובפי"ח ממעה"ק משמע שהוא מה"ת וכתב הלח"מ שבאמת גם כאן דעתו שהוא מה"ת והוא מעלה דאורייתא ולדעתי גם לדבריו יקשה מפי"ח מפהמ"ק דכתב רבינו שם רק באכל לבונה טמאה לוקה ולא כתב עצים ואי כאן דאורייתא אמאי ל"ח עצים ולכן נראה דרבינו סובר לחלק בין קדשו בכלי לבין קדושת פה דהא בפ"ו מפהמ"ק כ' אכל כזית מלבונת המנחה שנטמאת אחר שנתקדשה בכלי לוקה והוא בודאי מה"ת מקבל טומאה כיון שנתקדשה בכלי תחילה אך זה רק בלבונה שבעי קידוש דכלי אבל עצים ל"ב קידוש בכלי והא דנקט בזבחים דף ל"ד קידשה בכלי בעצים ולבונה משמע דשייך גם בעצים קידשה בכלי זהו רק לרבי וכמש"כ תוס' מנחות דף כ"א אבל לדידן דעצים ל"ה קרבן לא בעי כלי ורבינו לית לי' דרבי כמבואר בפ"ה מה' אלו אך בתוס' מנחות דף ק"א כ' דא"א לאוקמא דהך דמנחות כרבי דהרי איירי שם דליכא מתירין לעצים ולר"י דקרב קומץ בעצים יש לו מתירין ואולם קו' תוס' יש ליישב דמצי אתיא כרבי וגם לר"י ל"ח עצים יש לו מתירין דהרי תוס' מנחות דף כ' כתבו איך שייך לרבי עצים נקמצות לעצמו הא כולו למזבח ותי' דנקמצות וזה קרבו לעצמו ושירים לעצמו כמו מנחת כהנים לר"ש במנחות דף ע"ו והנה בזבחים דף מ"ב חשיב מה דלא יש לו מתירין למזבח וחשוב מנחת כהנים דכליל ושם פליג ר"ש בסיפא לענין לוג של מצורע ואין חולק אמנחת כהן כיון דעכ"פ כולו כליל ל"ח ישל"מ אך בתוס' זבחים דף מ"ג ד"ה והלבונה ובמנחות דף כ"א ד"ה יצאו כ' דלרבי בעצים פטור על הקומץ וחייב על השירים דחשיב ישל"מ וא"כ הדרא קו' לדוכתי' דא"א לאוקמא הך דמנחות כרבי אולם עדיין אפשר ליישב עד"ז דהרי במנחות דף כ' פליגי תרי תנאי ארבי רבנן דאמרו יצאו עצים שאין אחרי' עבודה ור"י שמע לבן ברוקה דאמר יצאו עצים שאין מטמאין ולפי"ז י"ל הך דמנחות קאי אליבא דחכמים דלדידהו מטמאין ואפ"ה לענין פיגול לאו קרבן גמור הוא וכמש"כ התוס' בזבחים דף מ"ג ד"ה והלבונה דלרבנן בעצי מערכה נהי דמשום טומאה איכא משום פיגול ליכא דלאו קרבן גמור הוא. אמנם רבינו יסבור כרי"ש כמש"כ הכ"מ בפ"ה מה' אלו וא"כ לכן ליכא משום טומאה בעצים כלל דהרי קאמרו יצאו עצים ובזה יתיישב קו' תוס' במנחות שם איך קאמר יצאו עצים מהך דוהבשר לרבות עצים ולבונה דבאמת יסבור רי"ש דלא מטמאו עצים ואולם בלח"מ פ"ה מה' אלו השיג על הכ"מ במה שכ' דרבינו כרי"ש דא"כ אמאי קטורת צריך מלח וא"כ הדרא קו' לדוכתא הך דמנחות אמאן תרמי'.2העצים והלבונה. והנה בכ"מ העלה דמוכח דדעת רבינו דחה"ק רק דרבנן ואמנם קשה דבפי"ט מפהמ"ק מבואר דס"ל דחה"ק מדאורייתא וכבר עמדו תוס' ע"ז דבכמה דוכתין משמע דהוא דאורייתא ובמנ"ח כ' ליישב דהנה מבואר בגמ' והבשר לרבות עצים ולבונה וכו' וגם מבואר בחולין ופ"ו דפסחים חיבה"ק מכשיר בבשר אף שלא הוכשר חה"ק מכשיר והנה יש ב' ענינים בחה"ק א' אף דאין אוכל כלל כגון עצים ולבונה דאינו מקבל טומאה בכ"מ כיון דאינו אוכל ומשקה מ"מ גבי קודש מרבה הפסוק והבשר דמקבל טומאה ועוד יש אוכלין דמקבל טומאה בכ"מ רק צריך הכשר מים ג"כ חה"ק מכשיר. ונראה דזה מסתברא שפיר דהתורה ריבתה והבשר לרבות עצים ולבונה דאינו אוכל כלל ובכה"ת כולה אוכלים ומשקים חשובים ומקבלין טומאה לפי חשיבתו כן טומאתו דהתורה גזרה דוקא אוכלים ומשקים חשובין ומקבלין טומאה אבל דברים שאינן אוכלין אין מקבלין טומאה והכא רבתה תורה מוהבשר והוק' תוס' בזבחים ובחולין דלמא מרבה קרא בשר שלא הוכשר ולא דברים שאינן אוכלין ולפי"ד ל"ק דחה"ק שייך בדבר שאינו אוכל ומשקה ובכ"מ אינו מקבל טומאה מפני הגריעות דאינו אוכל ומשקה אחז"ל מצד הסברא דחה"ק משוי לי' כאלו הוא אוכל ודבר חשיב אבל אוכלים בלא הכשר דהם אוכלין אלא דאין מקבלין טומאה דגזה"כ שצריכין הכשר מים א"כ מה חשיבות יש בזה דלקודש אי יקבל טומאה אף בלא מים לכן יותר מסתבר דמרבינן עצים ולבונה דבר שאין אוכל דע"י חיבת הקודש חשיב כאלו הוא אוכל ומיושב קו' התוס' שהקשו למה משקה בית מטבחיא טהור לימא חה"ק מכשיר להיות אוכל כמו עצים ולבונה דשאני משקה דהוא חשיב ומ"מ גזה"כ דמשקה בית מטבחיא דכן א"כ מה חשיבות יש לקודש דיקבל טומאה ואין זה חשיבות כלל דיהי' קרוב למקבל טומאה בהא פליגי ר"ל ורי"ו בפ"ב דחולין דר"ל ס"ל גם בהא חיה"ק מכשיר אבל רי"ו לא ס"ל כן רק דהוא מדרבנן ורבינו ס"ל כרי"ו כמש"כ בפ"י מהט"א א"כ ניחא דברי רבינו דכאן לענין לבונה שיהא נחשב כאוכל שיקבל טומאה כשיבוא עליו מים בזה שפיר חבה"ק משוי לי' אוכלא מה"ת את"ד.
