1יש שם ארבעה חוליים וכו'. ויש לתמוה שייחד רבינו להנך ד' מומין מדור בפ"ע וקראם חליין ולא מומין ומפיק להו מדרשא דמבחר נדריך והא בבכורות דף מ"א כיילינהו בחדא מחתא עם הנך ד' מומין עוברים שאם הקריבן לא הורצו וראיתי במרכבת המשנה שעמד ע"ז וכ' דקשי' לי' לרבינו דבשלמא גרב לח וחזזית הדר מתסי וכן סנוירין ומים שאינן קבועין הם מומין עוברין ומש"ה אין שוחטין עליהן במדינה משא"כ הנך אמאי אין שוחטין עליהן כיון שהם מומין קבועים אלא וודאי משום דהנך לא הוה מום כלל אע"ג שהם בגלוי ואינן חוזרין לא הוה מום דומיא דפסח ועור וכ"ש חוטין הפנימיים דממעטינן להו מכל מום רע כדאיתא בר"פ על אלו מומין ע"כ אינם אסורים אלא מדבריהם משום מבחר נדריך ומש"ה כ' דיראה לי שאם הקריבן הורצו דכיון שהם קבועים אין שוחטין עליהם מכלל דאין עליהם שם מום. לפי שאינה מן המובחר והכתוב אומר מבחן נדריך וכו' ואם הקריבן יראה לי שהורצו עכ"ל וקשה לי דבגמ' דזבחים איתא אמר רבא השתא דאמור רבנן לא יקריב אם הקריבו פסול ופירש"י כיון דהודחו הודחו וא"כ קשי' הכא אמאי הורצו כיון דאמרו רבנן דלא יקריב ממילא אם הקריב הדין שלא ירצו, ונראה ליישב דהנה בטו"א ר"ה דף כ"ז הקשה אהך דרבא דכיון דאמרו רבנן לא יקריב אם הקריבן פסול מהא דאיתא בר"ה שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא וכן בלולב של ע"ז לא יטול ואם נטל יצא ואמאי הא כיון שהודחה הודחה. ונראה לתרץ דהנה תוס' סוכה דף ג' אהא דאמרו רבנן אם כך היית נוהג לא קימת מצות סוכה מעולם פירשו שם דכל דרבנן שאמרו דפסול אף מדאורייתא לא קיים המצוה כיון דמשום גזירה אמרו רבנן דלא קיים שמא ימשך ראשו ורובו אחר שולחנו ואז בודאי לא יצא לכן משום גזירה אף מה"ת לא קיים המצוה יעו"ש לפי"ז היינו דאמר רבא השתא דאמרו רבנן לא יקריב משום גזירה שיקריבו מן הקבוע דאז בדיעבד פסול לכן גם השתא דאמרו רבנן לא יקריב גם בדיעבד לא הורצה משא"כ בשופר של עולה ובלולב של ע"ז שם ל"ה משום גזירה אשר גם בדיעבד לא יצא מעתה ניחא הא דכתב רבינו דנראה דאם הקריבן הורצו דכאן ג"כ לא הוה משום גזירה אטו מילתא אשר גם בדיעבד לא הורצה רק משום דל"ה מבחר נדריך לכן בדיעבד שפיר הורצו. אמנם הנה הר"ן ר"פ ערבי פסחים גבי הא דאמר ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו כתב כי הך דאמרו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה היינו מצוה מן המובחר לא קיים וקשה לפירושו מהך דאמר רבא כהנ"ל דס"ל דהשתא דאמר רבנן לא יקריב גם בדיעבד לא הורצה וכן יקשה מהך דסוכה גופי' דאיתא שם דף ב' דגשמים סימן קללה בחג דלא יכול לקיים מצות סוכה ויקשה הא אפשר בשל סכך דנסרים מה"ת וע"כ כיון דחכמים גזרו משום גזירת תקרה דאפי' בדיעבד לא יצא לכן שוב אף מה"ת לא קיים המצוה אבל להר"ן דמה"ת עכ"פ קיים המצוה א"כ מאי סימן קללה שייך אך נראה דמהא לא קשי' משום דעכ"פ מה"ת ג"כ ע"י נסרים לא הוה מצוה מן המובחר כהא"ג גם הר"ן מודה דהשתא דגזרו רבנן דפסול אטו בית שוב אף מה"ת לא קיים כלל המצוה דרק בסוכה ששולחנו חוץ מסוכה ס"ל דמה"ת אף לכתחילה לא בעי שיהא שולחנו בסוכה לכן נהי דמדרבנן לא קיים המצוה משום גזירת שימשוך אבל מה"ת שפיר קיים המצוה אבל מהך דזבחים תקשה עדיין ונראה דהר"ן ס"ל לחלק דזה רק לגבי קדשים משום דיחוי אבל במצות דלא משום דיחוי אתינן עלה דאי משום דיחוי א"כ תליא לה בהאיבעיא דסוכה דף ל"ג אי יש דיחוי אצל מצות וכמש"כ בטו"א שם אקו' הנ"ל משופר ולולב דיצא בדיעבד בהא ס"ל להר"ן דמה"ת עכ"פ קיים המצוה ודו"ק. אך אכתי תקשה מברכות דף י"א דהא דאם הטה לב"ש בק"ש דלא יצא ופריך מהא דסוכה דא"כ לא קיימת מצוה סוכה ולהר"ן דקיים עכ"פ המצוה מה"ת מאי פריך לסוף אך הנה ברשב"א סוכה דף י"ד מבואר דאף בסוכה דנסרים דאיכא גזירת תקרה דבדיעבד פסול אפ"ה היכא דהוה שעת הדחק מסכך בנסרים מקיים עכ"פ מצוה מה"ת והביא דבריו במחצהש"ק ססי' תרכ"ט וקשי' א"כ ליכא סימן קללה כיון דמה"ת שרי בנסרים שוב ראיתי כי תוס' סוכה דף ב' ד"ה כי הקשו כן וע"כ דבשיטתם אזלו יען דבסוכה בשעת סכנה סוברין דמסכך בנסרים.2ואם הקריבן יראה לי שהורצו. עכ"ל. ונראה דיצא לו לרבינו דאם הקריבו הורצו דהא דאין שוחטין עליו במקדש רק מפני שאין מן המובחר משום דקשי' לי הא נפגמו או נגממו לא הוה מומין שבסתר דלא פליגי בדף ל"ט אלא בנעקר היינו כדאיתא בדף ל"ה דמ"ד דמותר לשחוט עליהם במדינה סבר כיון דכי פעי מיחזי חזי הוי מומין שבגלוי ולמ"ד דשוחטין במקדש דכיון דכי פעי עכ"פ מיחזי הוי מומין שבגלוי ולמ"ד דשוחטין במקדש סבר הואיל דכי אכל לא מיחזי הוה מום שבסתר ומ"ד דאין שוחטין לא במדינה ולא במקדש סבר כיון דכי פעי עכ"פ מיחזי גזרינן אטו מומין שבגלוי וא"כ בנפגמו או בנגממו לגי' התוספות לקמן דף מ"א ד"ה אי לימא לכו"ע הוה מומין שבסתר כמבואר בפירש"י לעיל דף ל"ה וא"ל משום גזירת או חיצוניות או אטו שנעקרו א"כ נעקרו נמי נגזור דלא לשחוט במדינה אטו נפגמו וכן בנפגמו חיצוניות אטו פנימיות לכן הוכיח רבינו דהא דאין שוחטין בנפגמו או נגממו לפי שאין מן המובחר ואם הקריבו הורצו.