1אם נולד אחת מהטריפות וכו' אסור למזבח שהרי הוא אומר הקריבהו נא לפחתך. עכ"ל. ובכ"מ כתב דרבינו סובר דהא דממעטינן ממן הבקר טריפה הוא רק אסמכתא בעלמא וטריפה אינ' אסור' לקרבן רק משום הקריבהו לפחתך ובשעה"מ פי"א משחיטה תמה א"כ איך מוכח רוב בחולין דף י"א מקרבנות הא רק מדרבנן פסול לקרבן והנה בח"ס סי' ע"ב תי' דעכ"פ דרוסה דמפורש בקרא נתמעט שפיר ממן הבקר ומזה מוכיח רוב ורק על שאר טריפות שאין מפורש בתורה כתב רבינו דאסור רק מהקריבהו לפחתך. ולדעתי לא הועיל בזה מידי דעכ"פ קשי' אמאי לא הביא רבינו דרש' דמן הבקר משום דרוסה דפסול מה"ת לקרבן לכן אני אומר ליישב דברי רבינו על נכון דרבינו נפק לי' טעם זה משמעתין דמנחות דף ה' דמצריך קרא דמן הבקר להקדישה ואח"כ נטרפה דאי לא הי' לו שעה"כ נשמע ממשקה ישראל דאסור והקשה תוס' מתמורה דמייתא הך דרשא ממשקה ישראל אהא דפריך נעבד מנ"ל שמותר להדיוט ותי' בגמר' מדאסרה תורה נעבד לגבוה ממן הבקר מכלל דלהדיוט שרי דאי אסור להדיוט קרא ל"ל תיפוק לי' ממשקה ישראל הרי דממשקה ישראל רק נוכל לאסור מה דלא הי' לו שעה"כ אבל בהקדישן קדים מנ"ל ותי' דאחר דגלי קרא בטריפה דאין חילוק שגם היכא דהקדישן קדים אפ"ה אסור לקרבן שוב הכל בכלל ממשקה ישראל ולפי"ז י"ל גם רבינו אית לי' כתי' התוס' דמדגלי קרא מן הבקר מכלל דאין חילוק והכל בכלל ממשקה ישראל ומזה הוכיח רבינו דמן הבקר רק אסמכתא אבל לא לומר דהוה רק מדרבנן אלא הכונה שאין זה עיקר הטעם דעיקר הטעם משום ממשקה ישראל דקרא דמן הבקר אתי רק להורות שהוא בכלל ממשקה ישראל אף שהי' לו שעה"כ ולכן לא הביא רבינו דרשא דמן הבקר רק קרא דהקריבהו לפחתך דחדא טעמא הוא עם דרשא דממשקה ישראל מן המותר לישראל כי זה שהקפיד קרא על ממשקה ישראל הוא ג"כ משום הקריבהו לפחתך שזה גנאי למזבח להקריב עליו מה דאסור להדיוט וכן משמעות לשונו שכ' בהמה שנולד בה טריפות האוסרת אותה באכילה וכו' ואם איתא דרק לכן הוה הקריבהו לפחתך משום דמאוס לגבוה להקריב טריפה כמו דמאוס לגבוה להקריב בע"מ א"כ למה הקדים טריפות האוסרת אותה באכילה דהא אין זה הטעם אלא כיון שעכ"פ ניקב קרום של מוח מאוס לגבוה אלא ודאי שכאן עיקר כונתו יען דאסור באכילה להדיוט הוה הקריבהו לפחתך דהיינו דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל דגנאי להקריב לגבוה מן מה שאסור לישראל וא"כ שפיר יליף מזה רוב דהא באמת טריפה דאורייתא דהא גלי קרא מן הבקר למעט את הטריפה דמזה נשמע דבכל ממשקה ישראל אף שהי' לו שעה"כ שזהו טעמא דאורייתא שיהא ממשקה ישראל דמה"ת פסול מה שאין ממשקה ישראל וכמש"כ רבינו בפ"ה מה' אלו וכן נמי הקריבהו לפחתך הוא מה"ת כדמוכח מתוס' ע"ז גבי בע"מ וכן מוכח מרש"י זבחים דף ס"ח ופ"ה דמחוסר אבר בעוף משום הקריבהו לפחתך ותוס' שם הקשו ג"כ לפירש"י הא ילפינן ממן העוף פרט לשיבר גפה גם זה יש ליישב ע"ד הנ"ל דאחר דגלי קרא מן העוף שוב הוה בכלל הקריבהו לפחתך עכ"פ נשמע דהוה מה"ת, וכן מוכח ממש"כ רבינו בפ"ז משגגות שכ' נמצא הראשונה טרפה בבני מעים פטור מחטאת והנה בגמ' דמנחות שממנו מקור דברי רבינו איתא נמצא הראשונה כחושה בבני מעים כי טעה שהי' סבור שהוא שמינה ולרבינו לא ניחא לפרש בכחושה ומוקי לה בנמצאת טרפה בבני מעים וא"כ יש לתמוה אגמ' למה נקטו כהאי לישנא דנמצאת כחושה כיון דאיירי מנמצאת טריפה להנ"ל ניחא כיון דנמצאת טריפה פסולה לקרבן רק משום דהקריבהו לפחתך נקטו בהאי לישנא דכחושה שאמר דאינה נאה להקריבה לגבוה משום דהקריבהו לפחתך וגנאי הוא לגבוה להקריב מה שאסור להדיוט דהכל חד טעמא הוא ודו"ק. ועל מה שתירץ הח"ס קושי' השעה"מ הנ"ל דקרא דמן הבקר לא ממעט אלא טרפה המפורש בתורה דהיינו דרוסה ורבינו נקט הקריבהו לפחתך למעט שאר טריפות קשיא לי טובא אי קרא לא ממעט אלא דרוסה יען שמפורש בתורה א"כ גם זה דריבה קרא דשחיטה מטהר טריפה מידי נבילה ל"צ אלא לטריפות דרוסה המפורש בתורה ויקשה ל"ל קרא ע"ז הא נדע מדממעט מבן הבקר דרוסה לגבוה דאי לא מטהר שחיטה ל"ה צריך קרא למעט גבוה דפשיטה דנבילה פסול לגבוה וצע"ג, וראיתי בירושלמי הקשה כהא"ג ותי' דצריך קרא ליתרת דחי דאסור לגבוה אבל שאר טריפות אכתי הו"א דלא מטהר ופלא היא קרא דמן הבקר ודאי לא ממעט אלא דרוסה המפורש בתורה ולא איירי קרא כלל ביתרת בפרט דקשה לדעת רבינו שכתב דלכן דרוסה מפורש משום דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא ומבואר שם בפ"ד דטריפות תחילת נבילה ומהא"ט באמת צריך קרא דאפ"ה שחיטה מטהר א"כ יקשה טובא דזה נדע מדצריך בן הבקר וצע"ג, ונראה לישב דצריך קרא דנפ"מ בודאי דרוסה אי אירע דחי יב"ח טרפה דכה"ג דשחיטה מטהרתו וכשר לקרבן לכן צריך למעט מבן הבקר ואידך קרא דאף קודם יב"ח אפ"ה מטהר. ובזה נדחה מה שרצה ביר"ש ליישב דרבינו לא הביא קרא דמן הבקר דקרא א"צ אלא ליתרת ולהלכה א"צ ליתרת קרא דהוה מום דחסרון מבפנים שמי' חסרון ולפמש"כ אין כאן הוכחה דמן הבקר למעט יתרת דצריך לשאר טרפות אם אירע דחי יב"ח דבכה"ג מסברא שחיטה מטהר והבן. והנה בפ"ח סי' כ"ט הקשה עוד כיוצא בזה אמש"כ רבינו בה"ה משחיטה דאין לך טריפה האמורה בתורה אלא דרוסה והקשה א"כ דל"ה מה"ת איך מוכח רוב והנה כונתו ע"כ דנהי דהוה הללממ"ס הא קיימ"ל ספק הלכה להקל אך כבר כתבתי דהא עכ"פ לענין קרבן דעת רבינו דאין אסור מה"ת רק משום הקריבהו לפחתך וכ' הח"ס סי' ע"ט ליישב דמין הבקר אין ממעט אלא דרוסה א"כ לפי"ז אף אי טרפה רק הלממ"ס א"ש דמוכח רוב מס"ד דהוא מפורש בקרא. אך בקונטרסי "טריפה חי'" תמהתי טובא הא דרוסה הוה חזקה שנתבררה כמו שהוכיח הפלתי סי' נ' מתוס' דף מ"ג והדרה קו' תוס' לדוכתי' יש חזקה ג"כ המסייע לרוב לכן נראה ליישב דמוכח רוב שפיר דאי משום ספ' דמותר מה"ת למה גזרה תורה ועצם לא תשברו בו או ונתח אותה ולא נתחיה לנתחים וע"ז לא נוכל לבדוק נהי דשרי עכ"פ יש כאן תקלה שאין יכול לבדוק א"כ זה עולה ליישב אף אי טרפה רק הלממ"ס דשרי ספיקא אבל הא אפשר לברורי דחייב לברורי וכיון שאסרה תורה לנתחה נעשה דלת לבדוק ושפיר מוכח רוב. עוד על הנ"ל שכ' רבינו טריפה פסול משום הקריבהו נא לפחתך וכ' הכ"מ דקרא דמן הבקר רק אסמכתא בעלמא והקשה בשעה"מ מה' שחיטה א"כ האיך מוכח רוב כיון דטריפה אין מה"ת והנה ליישב זה כבר העלתי בקונטרס אבל אם דקרא דהקריבהו לפחתך מה"ת כדמוכח מנחות דף ס"ד נמצא כחושה אמרינן הבא שמינה פירש"י משום הקריבהו לפחתך אולם לי קשה קושי' אחרת דגמ' יליף מונתח אותו לנתחיה והנה בחו"י כתב לכן לא נתחיה לנתחים משום דזה הקריבהו לפחתיך א"כ איך מוכח רוב דדילמא טריפה הא כל פסול משום הקריבהו לפחתך וא"כ מה לי הקריבהו לפחתך מכח טרפה או משום שהוא נתחיה לנתחים. ועוד יותר קשה דכבר הקשתי שם בקונטרסי אי ל"א בתר רוב ויש לחוש לכל אחד שהוא טריפה ל"ש הקריבהו לפחתיך דלא בריא מילתא דכולם הם כן וצריך לומר דעכ"פ למה הקפידה תורה ונתח אותה ולא לנתחים הא יותר עדיף לנתח כדי לבדוק אולי ימצא טריפה וא"כ כיון דבולא נתחיה לנתחים ג"כ שייך הקריבהו לפחתיך א"כ לכן לא התירה התורה לנתח דזהו ודאי הקריבהו לפחתיך משא"כ ספק שמא טרפה ל"ה ודאי הקריבהו לפחתך שכולן בס' טריפה הן. לכן נראה דהנכון כמש"כ שם דהכונה לדרשא דממשקה ישראל דלכך בעינן ממשקה ישראל משום הקריבהו לפחתיך אם מקריב מה שאין ראוי לאכילת אדם ועיקר הטעם משום ממשקה ישראל וזה גרע יותר מהקריבהו לפחתיך דגבי נתחים שזה אין ראוי לישראל אך אכתי קשה דהנה בחו"ד כ' ליישב מה דקשה לרבינו דס' מותר מן התורה איך מוכח רוב מקרבנות ותירץ דספק עשה לחומרא וכאן כתיב מן הבקר למעט טריפה ממעט אף ס' טריפה וע"כ מטעם רוב וקשה לי כיון דרבינו סובר דהטעם משום הקריבהו לפחתך או כמ"ש משום ממשקה ישראל א"כ כיון דס' מותר מה"ת הוה שפיר ממשקה ישראל אך י"ל דבאמת רבינו אית לי' ג"כ דרשא דמן הבקר אלא נקט טעמא חדא דהקריבהו לפחתך והוא טעמא דממשקה ישראל כדאיתא בגמ' אבל הוכחת הגמ' בחולין לעולם מקרא דמן הבקר א"כ שפיר י"ל דהוה לי' עשה לחומרא אבל רבינו מודה לדרשא דמן הבקר ג"כ ונקט הקריבהו לפחתך דהיינו הטעם דממשקה ישראל ודרשא חדא נקט ושפיר מוכח רוב ודו"ק וכן מדוקדק לשון רבינו שכתב טריפה האוסרת באכילה פסולה לקרבן משום הקריבהו לפחתך א"כ מבואר מלשונו דמקרא דהקריבהו לפחתך לאו משום דאין שלם ודמי לבע"מ אלא משום שאין ראוי לישראל לאכילה ודו"ק היטב. אלא דקשה לפמש"כ תוס' שם דאחר דגלי מן הבקר גלי דהכל בכלל ממשקה ישראל יקשה איך אפשר לכלול דהכל בכלל ממשקה ישראל כיון דמן הבקר בא לאסור אפי' ספק וזה אינו בכלל משקה ישראל ועוד א"כ הדר' קו' לדוכתי' איך מוכח רוב דילמא משום ספק דא"ל ממן הבקר ממעט ס' כיון דמן הבקר לא גלי אלא דהכל בכלל ממשקה ישראל א"כ ספק אין בכלל ממשקה ישראל דשרי באמת א"כ לא מוכח רוב לכן נראה עפמש"כ בקונטרסי שם ס' טריפה אי ל"א בת"ר ל"ה מותר מה"ת דהוא ספק ההוה א"כ לפי"ז ניחא דאף באכילה לישראל אסור בלא הקריבהו וליכא ממשקה ישראל ודו"ק. ובזה ג"כ מדוקדק לשון רבינו שכ' אם נולד בה טריפה האוסרת באכילה הכונה אם נולד טריפה האוסרת ודאי טריפה אבל אם נולד ס' טריפה שרי דזה ל"ד ספק ההוה כיון דכבר אזלינן בת"ר רק על בהמה זו נולד ס' זה לא מיקרי ספק ההוה תמיד רק ספק במקרה ודו"ק. ואולי רמז לנו דוקא אם נולד ס' האוסרת באכילה פסולה אבל אם נולד ס' שאין אוסרת באכילה שרי גם לקרבן אבל רק בנולד אח"כ דהוה ס' הבא במקרה אבל אי הס' אי נברא כך ובא בתולדה אזלינן בס' להחמיר בטריפה ע"ד שכ' היש"ש לדעת הרשב"א והיינו משום דעכ"פ הוא ג"כ ספק ודמי לספק ההוה ורגיל תמיד ודו"ק. הנה הקשה בח"ס וכן בשו"ת מהרי"א כיון דטריפה רק הלמ"מ איך שייך למעט מקרא טריפה הא אין אלא מהלממ"ס ולדעתי י"ל דקרא אין ממעט באמת משום דאסור להדיוט אלא אף אי שרי להדיוט אסרה תורה להקרבה כמו בע"מ כל מה שהוא טריפה דהיינו שיש בו חסרון שאין יכול לחיות וכש"כ דא"ש לפי דברי ד"מ באמת כל טריפות ידעינן משום דאין חי' אלא הלממ"ס צריך אף אי אירע דחי וזה לא ידעינן רק מהללממ"ס אבל קרא דמן הבקר ממעט עכ"פ טריפה מכח שאין חי ואם אירע שחי דלא ידעינן דאסור להדיוט רק מהלממ"ס אפ"ה מקרא לקרבן נתמעט שפיר ובזה ניחא ג"כ שכ' רבינו טעם דהקריבהו לפחתך דסובר דאי מקרא דמן הבקר ל"ש למעט טריפה דחי' יב"ח דאין רק מהלממ"ס לכן צריך לטעם דהקריבהו וא"ש דמוכח רוב דניחוש שהוא טריפה ועדיין לא עבר יב"ח. כ"כ לעיל דכיון דבשבת איתא דטריפה הוה כמתה א"צ לדרשא דבן הבקר רק כדכתב רבינו משום הקריבהו נא לפחתך. והנה בהא דפליגי במס' אהלות ב"ש וב"ה כמה חסרון בשדרה ב"ש אמרי שתי חוליות וב"ה חוליא אחת ואיתא בעירובין ובחולין דכן פליגי לענין טריפה הרי דס"ל כיון דטריפה וא"ח מיקרי כבר מתה אפי' בעודו חי ואין מטמא אח"כ באוהל ומוכח ג"כ דסברי טרפה מתה הוה אולם יקשה הא בחולין קאי אליבא דר"ש דס"ל ט"ח ול"ש לומר דהוה כמתה וע"כ צריך לפרש דרק בשדרה הוה כמתה וכשיטת התוס' דפליגא גם בגולגולת והאי דקתני כדי שינטל מן החי גם ארישא קאי דשיעור כדי שינטל וימות שייך גם למ"ד ט"ח דזה קרובה למות יותר משאר טריפות ולכן חשוב כמתה כמש"כ מהרש"א בחולין אבל שאר טריפות אפי' למ"ד טא"ח ל"ה בכדי שימות משמע מכאן דאדרבא בשאר טריפות אפי' למ"ד טא"ח ל"ה כמתה וקשה להני דקאמרי דפליגא כמתה הא מוכח מב"ש וב"ה דהא דטא"ח ל"ה כמתה דאי הוה כמתה גם במחיים שייך לומר דהוה כמתה א"כ אין חילוק בין שאר טריפות לחסרון בשדרה. אולם לפי"ז קשה לי א"כ מ"פ לר"ש מחסרון בשדרה דהא י"ל דבאמת טריפה הוה מהא"ט גופי' כיון דהוה כמתה והא דקחשיב י"ח טרפות היינו אף דט"ח הללממ"ס אבל איה"נ דאיכא שאר טרפות אשר לא מהללממ"ס טרפה רק מכח דחזינן דהוה כמתה דא"ח ע"ד שכ' הדמ"ר סי' כ"ט דיש טרפות אשר לא מצד הלממ"ס כגון שא"ח הוה טריפה כהך דרכיש אולם נראה כמו שכתבנו בתחילה דאדרבא מכאן מוכח דטריפה דא"ח הוה כמתה וכמו שכ' רבינו ניטל לחי העליון טרפה משום דסופו למות וכמסקנת הגמ' בשבת ובשמעתין דחולין באמת הקושי' לר"ש בתרתי דמוכח דאיכא עוד טרפות בשדרה ומוכח נמי דב"ש וב"ה סברי דטא"ח דאין לומר דרק בשדרה ס"ל כן דהוה בכדי שימות דא"כ קשי' קושי' הנ"ל וע"ז משני דאפיק חדא ועייל חדא וא"כ עייל חסרון בשדרה וא"כ למסקנא באמת הכי קאמר דמודה ר"ש דיש טרפות שא"ח אבל לא משום הכי טרפה יען דא"ח אלא דהלממ"ס הוה דטריפה ומיושב קושיתו דבכדי שינטל מן החי באמת רק כונתו לומר דא"ח יב"ח וא"צ לפרש כמהרש"א. אמנם קשה לי אכתי מהא דאיתא לעיל דפריך וליחשב בהמה שנחתכו רגליה ומשני סבר לה כרשב"א דיכולה היא ליכוות ולחיות ופריך הא לרי"ש ט"ח ס"ל וקשה לי הא רשב"א ס"ל בשבת דטרפה מתה הוה וע"כ אמר נשברה רגלה שיכולה ליכוות ולחיות ול"ה כמתה ות"ק דפליג דלית לי' דיכולה ליכוות ולחיות א"כ הוה כמתה א"כ מאי קושי' לרי"ש דילמא מודה רי"ש דבהמה שאנחנו יודעים מהנסיון דא"ח והוה כמתה דהוה טרפה גם לרי"ש וכעין סברת הדמ"ר כמש"כ לעיל דהוה כמתה יתכן בודאי סברת הדמ"ר דלזה א"צ הלממ"ס וא"כ מ"פ הגמ' כדי שיכולה ליכוות ולחיות הא רי"ש ט"ח ס"ל דאדרבא דכש"כ דא"ש דטרפה הוה כיון דא"י ליכוות וא"ח גם רי"ש מודה דהא כיון דא"ח הוה כמתה. ונראה ליישב דס"ל דת"ק דרשב"א בשמעתין היינו ת"ק דראב"ש במס' שבת דמשמע דלית לי' הסברא דהוה כמתה א"כ הא דפליג כאן וס"ל דטרפה לאו משום דס"ל דהוה כמתה אלא משום דס"ל דאפי' אי חי ג"כ טרפה דט"ח וא"כ ליחשוב נמי הא ודו"ק. ואמנם לשיטת הר"ת דסובר דוכן לטרפה לא קאי אגולגולת דבחסרון גולגולת קתני כל שאלו ינטל ימות ולא קאי ארישא דחסרון בשדרה רק הא דהוה חסרון בשדרה היינו משום כיון דטא"ח מיקרי חסרון ואין מטמא ורי"ש סובר ג"כ כך דאיכא טרפות דא"ח כנ"ל והנה דעת הר"ת דלכן אי אפשר לפרש דוכן לטרפה אגולגולת קאי דזה רק באדם דטרפתו עם הקרום דאית לי' מזלא לא מיטרף רק עם הקרום רק דהקשו תוס' ע"ז א"כ מ"פ הגמ' לקמן לריב"י מישפוך לארץ מרירתו ועדיין איוב קיים הא אדם שאני דיכול לחיות וכן לקמן דף מ"ו בהאדימה מקצתו מסיק אלא ל"ש וכשרה מדר"נ גבי מילה יקשה מאי ראי' מאדם דאית לי' מזלא וכן לקמן דף נ"ז גבי מעשה בענבול מאי מייתי מאדם דיכול לחיות בנפחתו ראש ולפמש"כ י"ל כך בודאי למאי דקיי"ל דכל טרפות הם מהלממ"ס לא כרי"ש אלא דנכלל בזה הכלל כל שאין כמוה חי' אין לחלק בין אדם שיש לו מזלא ולכן בהאי דאיוב פריך שפיר כיון דנקבה מרה הוא מהלממ"ס דרק לרי"ש ל"ה הלממ"ס דל"ל דריב"י אבל אנן דקיימ"ל דהכל אסורה מהללממ"ס אין לחלק רק תוס' כתבו כן לרי"ש דס"ל ט"ח רק דאפ"ה איכא טריפות דאינה חי' ולזה א"צ הללממ"ס רק דטרפה מחמת שא"י לחיות שפיר י"ל זה רק בבהמה אבל באדם יכול לחיות וכן לקמן בהאי דענבול כיון דקאי דלא כרי"ש אלא דטרפה מצד הלממ"ס אין לחלק בין אדם לבהמה דבהמה לית לי' מזלא א"י לחיות בלא קרום באמת מודה רי"ש דטריפה הוה כסברת הדמ"ר מהאי טעמא ודו"ק.2הקריבהו לפחתך וכו'. וקשה לי ממש"כ רבינו בה' רוצח אין מומין פוסלין בע"ע ואעפי"כ אם היתה טרפה פסולה כפרה נאמר בה כקדשים וקשה לי כיון דבקדשים גופי' רק פסול משום הקריבהו לפחתך וזה ל"ש רק בקרב על המזבח אבל בעגלה ערופה דאינו קרב כלל מה מהני לזה הטעם דכתב בה כפרה כקדשים דהא דאיתא בשמעתין דחולין דטרפה פסול משום דכפרה כתיב בה כקדשים אין ראי' דבודאי אי בקדשים פסול מקרא דבן הבקר לכן כיון דבעגלה כתיב כפרה כקדשים שפיר מיפסל אבל אי מקרא דהקריבהו לפחתך דל"ש כלל בעגלה ליכא למילף משום דכתיב בה כפרה כקדשים דהא מומין ג"כ אין פוסל בעגלה כדאיתא בסוטה א"כ טרפה נמי כיון דל"ש הא"ט לא גרע מבע"מ ולכאורה י"ל דמבואר בירושלמי סוטה מחוסר אבר פסול בע"ע והא מחו"א ג"כ פסול משום הקריבהו לפחתך א"כ נשמע דגם טרפה פסול אבל זה אינו דהא רבינו לא מביא כלל הך דירושלמי דמחוסר אבר פסול כאשר תמה עליו בכ"מ שם א"כ אמאי יפסול טרפה. והנה מבואר שם בדברי רבינו אם מתה או נשחטה לאחר ירידתה אסורה בהנאה ותקבר וקשה לי מגמ' דבב"ק דף ק"י דאיתא שם באשם ישנו דאדעתא דהכי לא אקדשי' א"כ ה"נ כיון דנשחטה יכול לומר אדעתי' דהכי לא אקדשי' שתאסר בהנאה ולא יתקיים המצוה וא"כ יהא מותר בהנאה ואפי' באכילה כיון דנשחטה כראוי וכן יש לתמוה אמש"כ המשל"מ שם בשם הירושלמי דאם נמצאת טריפה העריפה מטהר מידי נבילה ויקשה ג"כ כיון דנמצא טריפה אדעתא דהכי לא אקדשי' ואין כאן מצות עריפה איך תטהר מטומאתה אך לזה י"ל דכיון דהוא לריעותא למקדיש ל"א אדעתי' דהכי לא אקדשי' אבל קושי' ראשונה קשיא טובא. הנה רבינו פסק דאיסור הקריבהו לפחתך כל דאסור להדיוט אסור לגבוה הנה תורת אמת היתה בפי בקונטרסי טרפה חי' שכונת רבינו כתוס' תמורה דף כ"ח דאחר דגלי קרא מן הבקר הכל בכלל ממשקה ישראל אף שהי' לו שעה"כ ורק הא דקפיד תורה ממשקה ישראל היינו משום הקריבהו לפחתך וכמו שבארנו שם בארוכה. אך עדיין צריכין אנו למודעי מה קשי' לרבינו דהוצרך להוסיף מטעם הקריבהו נא לפחתך והא הטעם מה שיהא עכ"פ כתוב דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל וא"כ הו"ל למנקט הטעם דממשקה ישראל. אך דבר גדול רמז לנו רבינו בזה דהנה מתורת רשב"א במנחות דף ס"ח למדנו דהא דממשקה ישראל יש לפרש בתרי אנפין חדא דהיינו כיון דאסרה תורה להדיוט מהא"ט גופי' אסור לגבוה דלא יהא עדיף שולחן הדיוט משולחן גבוה ע"ד שאמרו בגיטין שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות ואמנם יש לפרש הא דכתיב ממשקה ישראל דבעינן מן המותר לישראל היינו דלמדנו מקרא דמה שאסרה תורה לישראל אסרה תורה ג"כ לגבוה דמזה הטעם שראתה חכמת התורה לאסור לישראל מהא"ט ראתה חכמת התורה לאסור לגבוה ונפ"מ מזה לענין חדש דלישראל אסור עד עומר ולגבוה עד הבאת שתי הלחם דאי נאמר כפי' השני א"כ בעבר והביא קודם לשתי הלחם פסול דל"ה ממשקה ישראל אבל אי אמרינן ממשקה ישראל רק מה שאסור לישראל א"כ אחר עומר מותר להדיוט ממילא שרי לגבוה בדיעבד דל"ש ממשקה ישראל ומבואר ברשב"א שם דתלי' בפלוגת' דתנאי ואנן קיימ"ל דהביא קודם שתהל"ח כשר דסבירא לן ממשקה ישראל רק מה דאסור להדיוט כפי' הא' וא"כ לפי"ז זה דהשמיענו רבינו דאסור לגבוה טריפה האוסרת באכילה דרק מה שאסור להדיוט שייך דאסור לגבוה והיינו דגנאי הוא לאכילת מזבח מה שאסור לאדם והיינו מטעם דקפיד קרא הקריבהו לפחתך הירצך והיינו דאי הוה נקט רבינו ממשקה ישראל היינו טועין לפרש דמהא"ט דאסרה להדיוט אסרה לגבוה ונפ"מ אף בגוונא דשרי להדיוט מצד טריפות יהא אסור לגבוה וכמו שיבואר וכגון ס"ס דמותר להדיוט דהוא שיהא אסור לגבוה דנחמיר לגבי גבוה ע"ז כתב רבינו הקריבהו לפחתך לגלות לן דהטעם דממשקה ישראל הוא דרק לכן אסור יען שאסור לישראל אסור לגבוה ממילא בגוונא שמותר לישראל שרי לגבוה לכן רק טריפות האוסרת באכילה אסור לגבוה הא ס"ט דשרי להדיוט שרי לגבוה ודו"ק. ובזה אור לנו לבאר סוגי' אחת התמוה מאוד בחולין דף נ"ח איתיבי' ר"א לאמימר בל"ק ממשנה דתמורה דפליגי ר"א ור"י בולד טריפה במאי קמיפלגו בזוז"ג ליפלגו להדיוט ומשני להודיעך כחו דר"י דמתיר אפי' לגבוה משמע דלרב אשי דמוקי פלוגתא בעובר י"א ניחא דפליגי רק לגבוה. ובל"ב איתא דאיתיבי ר"א ג"כ מפלוגתא דר"א ור"י וקאמר במאי קמיפלגו בעובר י"א לפלגו להדיוט משמע להיפך דלרב אשי דמוקי להאי לישנא פלוגתא דר"א ור"י בזוז"ג ניחא דפליגי רק לגבוה וא"כ מ"ש לל"ב ניחא אי מוקי בזוז"ג ולל"ק איפכא דניחא לי' אי מוקי בעובר י"א דלא פליגי רק לגבוה וכבר הקשו כן בתוס' ולא תירצו כלום. אמנם לפי שיטת רבינו יבואר על נכון דהנה יש להקשות עוד דגמ' משני להודיעך כחו דר"י להיתרא וכן פליגי לגבוה ויקשה לפירש"י דסיפא קאי אפלוגתא דר"א ור"י ואי פליגי לגבוה אין נפ"מ בביצה לענין גבוה. והנה לפי שיטת רבינו קשה לכאורה הא דפריך ליפלגו להדיוט הא כיון דפליגי להדיוט ממילא ידעינן דפליגי לגבוה דהרי לא אסרה תורה לגבוה רק מה דנאסרה להדיוט וכן מה משני להודיעך כחו דר"י להתירא הא אי פליגי להדיוט ידעינן דשרי לגבוה דאיך יאסור לגבוה אי שרי להדיוט הלא הא בהא תליא. ואמנם לפי הקדמות מילין בביאור דברי רבינו יבואר על נכון דרק לרב אשי לשיטתו ניחא דמצי פליגי רק לגבוה הא להדיוט יהא מותר לכ"ע בין אי נוקי פלוגתא בעובר ירך אמו בין אי פליגי בזוז"ג דהנה אי אמרינן דהפירוש ממשקה ישראל מן המותר לישראל היינו דמהא"ט שאסרה תורה לישראל אסרה תורה לגבוה א"כ משכחת שיהא בפרטות אסור לגבוה ושרי להדיוט כמו אסור חדש דלהדיוט עד הבאת עומר ולגבוה עד הבאת שתי הלחם ואם הביא מקודם פסול משום ממשקה ישראל כדסובר ר"ט במנחות דף ס"ח ומעתה אומר להוכיח דרב אשי ע"כ סובר כהאי פירוש דהנה במנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטרפה ופריך ל"ל קו"ח מבע"מ דשרי להדיוט אסור לגבוה טרפה שאסור להדיוט א"ד שאסור לגבוה וא"כ ל"ל מן הבקר ומשני ר' אשי דטרפה הותר מכללה במליקה דאסור להדיוט ושרי לגבוה ודחי ר"א ברי' דרבא דבעוף גם בע"מ מותר ואי דהותר טרפה לכהנים כהנים משולחן גבוה קזכי אלא הפירכא משום דמומו ניכר ולפי"ז יש להבין טעמו דרב אשי אך הדבר ניחא דהנה בגמ' מפרש ל"ל מן הבקר הא כתיב ממשקה ישראל ומשני רק בלא הי' לו שעה"כ וצריך קרא להי' שעה"כ ואמנם אחר דאיכא קרא כתב תוס' בתמורה דידעינן דגם הי' לו שעה"כ הוא ג"כ בכלל ממשקה ישראל והנה לפי"ז צריכין לפרש הא דפריך הגמ' דניתי בקו"ח דאסור להדיוט דזהו סברת ממשקה ישראל הא אמת דלא שייך סברת ממשקה ישראל רק בלא הי' לו שעה"כ ואך הכונה כך דניתי בקו"ח א"כ ממילא נדע דאף בהי' לו שעה"כ שייך לאסור לגבוה מה דאסור להדיוט מקו"ח דבע"מ ונדע מכח קו"ח דהוה בכלל ממשקה ישראל ולמה לי קרא דמן הבקר לגלות שזה בכלל ממשקה ישראל מכח קו"ח נדע שזה ג"כ בכלל ממשקה ישראל ובפי' זה ניחא מה שהקשה חוט המשולש לימא פירכא שאין במקריבין כקרבין לפמש"כ ניחא כיון דס"ד דנדע ממשקה ישראל בלא הי' לו שעה"כ דאסור לגבוה בקרבין אף שאין במקריבין עשה קו"ח לענין הי' לו שעה"כ ג"כ ודו"ק ובזה ניחא קושית משל"מ על תוס' חולין דף ק"מ שכ' דלא ממעטינן ממשקה ישראל בהי' לו שעה"כ ותמה מתוס' מנחות שכ' מאחר שגילה הכתוב בטרפה אמרינן בכל מקום ממשקה ישראל ולפמש"כ י"ל זהו רק בטרפות וכדומה דבאמת למסקנא יש קו"ח מבע"מ דאין לומר שמומו ניכר רק בטריפות מומו ניכר אבל באיסור שאין מומו ניכר ליכא קו"ח מבע"מ וא"כ י"ל דוקא היכא דיש קו"ח אמרינן דקו"ח גלי שאין חילוק בין הי' לו שעה"כ אבל בליכא קו"ח ל"א דשייך ממשקה ישראל אף בהי' לו שעה"כ ודו"ק וע"ז קאמר רב אשי דלא נדע מכח קו"ח דזהו בכלל ממשקה ישראל משום דמה לטרפה שכן הותר מכללה אצל גבוה בעוף דשרי לגבוה אף דאסור להדיוט א"כ אי לאו קרא הו"א דאיסור טריפה בהי' לו שעה"כ לא אסרה תורה כלל לישראל דמהיכי תיתי לומר דנוהג גם בהי' לו שעה"כ אסרה תורה לגבוה ונצטרך לומר בעוף דהתירה תורה מליקה מה שאסור להדיוט אף דבבהמה אסור לגבוה כיון שאסור להדיוט יותר ניחא לן למימר דסברי בהי' לו שעה"כ לא נאסרה אף בבהמה לגבוה ומליקה לאו חידוש הוא כלל דשרי לגבוה וחטאת העוף באמת רק משום דמשולחן גבוה קזכו אמנם ר"א ברי' דרבא דחי דגם בע"מ שרי בעוף היינו דהוא סובר דממשקה ישראל הכונה כיון שאסור להדיוט ע"כ אסור מהא"ט גופי' לגבוה וא"כ בהי' לו שעה"כ דעשה קו"ח דיהא שייך בו ג"כ ממשקה ישראל היינו דנאמר דמהא"ט ע"כ אסור לגבוה כיון שאסור להדיוט מקו"ח מבע"מ דמותר להדיוט אסרה תורה לגבוה הרי דקפידת התורה לאכילת מזבח יהא דבר שלם ובריא כש"כ דמה דמאס לאכילה לישראל יהא אסור מהא"ט גופי' לגבוה אף דהי' לו שעה"כ וממילא נאמר גם בהי' לו שעה"כ הוא בכלל ממשקה ישראל ולכך שפיר דחי דאין זה פירכא מה לטריפה שהותר מכללה במליקה דהרי גם לענין בע"מ בעוף מצינו קולא א"כ עדיין י"ל דמה שאסור לגבוה ע"כ אסור להדיוט ומליקה ע"כ חידוש הוא שהקילה תורה בעוף כמו שהקילה תורה לענין בע"מ אבל לרב אשי דסובר דהקו"ח הוא שנאמר גם בהי' לו שעה"כ יהא שייך ממשקה ישראל דהיינו דנאמר דמהא"ט דאסרה תורה לישראל אסרה תורה לגבוה מקו"ח דבע"מ די"ל אדרבא הרי מליקה הותרה מכללה בטרפות לגבוה אף דאסור לגבוה א"כ נאמר דלא אסרה תורה כלל לגבוה מה שאסור להדיוט היכא דהי' לו שעה"כ ומהיכי תיתי דנאמר דאסרה תורה לגבוה גם בכהא"ג ונאמר אח"כ מליקה חידוש הוא ומשום דגם בעוף הקילו במום בדוקין שבעין הקילה תורה בטרפות דיותר ניחא לומר שלא אסרה תורה בהי' לו שעה"כ מה דאסור להדיוט לגבוה ולכן מליקת העוף שרי לגבוה דגם בבהמה מותר לגבוה בהי' לו שעה"כ א"כ הרי ביארנו דרב אשי סובר דהכונה ממשקה ישראל היינו דכמו דאסרה תורה להדיוט כן אסרה תורה לגבוה ור"א ברי' דרבא סובר דממשקה ישראל היינו דמהא"ט גופי' שאסרה תורה להדיוט זה עצמו גורם האיסור לגבוה ולכן קאמר פירכא אחריתי דמומו ניכר והכי קיימ"ל. ועוד יש להסביר מטעם אחר דסובר רב אשי ממשקה ישראל היינו דמהא"ט שאסרה תורה להדיוט מהא"ט אסרה תורה גם להקדש דהנה בשעה"מ פ"ד ממא"ס הקשה על מש"כ מהרש"א דמליקה דשרי לכהן הוה ממשקה ישראל וכן גיד במוקדשין דשרי להדיוט הוה ממשקה ישראל ושעה"מ השיג דשם משום דכהנים משולחן גבוה קזכו וכדאיתא להדיא במנחות דף ו' או משום דמצותו בכך וכן אמרינן התם גבי מליקה דחשוב ממשקה ישראל משום דמליקתה אוסרתה להדיוט אבל קודם לכן לא נאסר משא"כ טרפה וג"ה יעו"ש והנה רב אשי דלית לי' הטעם במליקה יען דכהנים משולחן גבוה קזכו ואית לי' דבאמת מיקרי מליקה אישתרי מכללו משא"כ טרפה דלא הותר מכללו א"כ אית לי' ממילא כסברת מהרש"א דמליקה הוה ממשקה ישראל דהנה סברת השעה"מ ומהרש"א תליא ג"כ בפלוגתא דמנחות שהבאתי לעיל בטעמא דממשקה ישראל דאי אמרינן דממשקה ישראל היינו דמזה הטעם שנאסר להדיוט מזה הטעם נאסר לגבוה א"כ לפי"ז ע"כ כסברת השעה"מ דכהא"ג ל"ה ממשקה ישראל דנהי דמותר להדיוט עתה לכהן אבל זה רק משום דמצותו בכך ומליקתה אוסרתה ולא משום דכהא"ג הוה ממשקה ישראל דהרי כיון דבעלמא מליקה הוה נבילה א"כ הי' מן הראוי לאסור גם לגבוה וע"כ גם מה שהותר לגבוה מליקה משום מצותו בכך אבל אי אמרינן דרק מה שאסור להדיוט אסור לגבוה א"כ מליקה דשרי להדיוט שרי לגבוה דהוה ממשקה ישראל אי לאו הא דמליקה שרי להדיוט גופי' משולחן גבוה קזכו וא"כ מעתה ניחא דרב אשי דל"ל משולחן גבוה קזכו א"כ הא דמליקה אישתרי לגבוה דל"ה ממשקה ישראל א"כ הותרה מכללה שפיר אבל רב אחא סובר דטריפה דהיינו מליקה לא אישתרי מכללה משום דהא דשרי לגבוה היינו יען דאישתרי להדיוט אי לאו דהא דשרי להדיוט משום דמשולחן גבוה קזכו ובשולחן גבוה דשרי משום דגם בבע"מ הותרו מכללו בעוף ולא מיקרי הותרה מכללו אבל אי לא"ה הי' באמת מקרי ממשקה ישראל כיון דשרי לכהן הוה ממשקה ישראל לגבוה כסברת מהרש"א דאית לן למימר דהא דבעינן ממשקה ישראל הוא משום דתורה אסרה לגבוה מה שאסור להדיוט אבל מה דשרי להדיוט לכהן שרי לגבוה ודו"ק ומעתה נתיישב הכל דרב אשי הכי קאמר בין לל"ק בין לל"ב ניחא לי לדידי בין אי נוקי בפלוגתא דזוז"ג בין אי נוקי בפלוגתא דעי"א ניחא דלא פליגי רק לגבוה דלהדיוט אפשר דמודו וא"ל אי שרי להדיוט בכהא"ג שרי גם לגבוה דלדידי אף איסור שאסור להדיוט אסור לגבוה משום ממשקה ישראל דמהא"ט דנאסר להדיוט בעלמא נאסר הא לגבוה דפלגיתו עלי במנחות ואית להו דממשקה ישראל רק מה שאסור להדיוט אסור לגבוה אדמיפלגי לגבוה ליפלגי להדיוט דהרי ע"כ פליגי גם להדיוט דא"ל דלגבוה שרי ג"כ א"כ ליפלגי להדיוט גופי' ודו"ק.3טריפה האוסרת באכילה וכו'. נראה הכונה שלא תאמר דלכן כתב הקריבהו לפחתך יען שטריפה הולך וחסר א"כ אי חזינן דמשבחת והולכת א"כ הוה שרי לקרבן לכן אמר האוסרת באכילה דכיון דעכ"פ אסור באכילה שייך בי' הקריבהו לפחתך.4הקריבהו לפחתך וכו'. הנה כבר הבאתי דברת הח"ס שכתב לישב דרבינו מפרש דקרא קאי על דרוסה המפורש בתורה ורבינו נקט הקריבהו משום שאר טריפות וכבר הישבתי על דבריו במק"א וכעת אומר תחילה לבאר שמעתין דריש אלו טרפות וממנו ניקח תשובה לדבריו זצ"ל דאיתא התם אמר ר"ל רמז לטריפה מה"ת מניין ופריך מניין והא כתיב ובשר בשדה טריפה אלא רמז לטריפה שאינה חי' מה"ת מניין ת"ל זאת החי' אשר תאכלו שאינה חי' לא תאכל ויש לדקדק דא"כ תחילה אמאי לא אמר ר"ל רמז לטריפה שא"ח מה"ת מניין כיון שבא לשאול רק על טריפה שא"ח וראיתי אח"ז שכך הרגיש בחוט המשולש ונראה לפרש בהקדם דברי רבינו פ"ד ממא"ס שכתב דמדכתיב לכלב תשליכון אותו נשמע דאינה טריפה עד שעשאו בשר הראוי לכלב שקרוב למות ואין חילוק בין ע"י ארי' או ע"י חולי או ע"י אדם כיון שא"י לחיות הוה טריפה ולא דיבר הכתוב אלא בהוה וכתב הה"מ דרבינו מפרש דמדכ' לכלב תשליכון מכאן יצא לו דטריפה א"ח דהוה בשר הראוי לכלב והא דבא הלמ"מ היינו רק להודיענו איזהו המחלות שא"ח ואחר שהודיענו הלמ"מ המחלות שא"י לחיות אנו יודעין כיון שא"י לחיות הוה בכלל טריפה האמורה בתורה. והנה המפרשים הקשו דבגמ' יליף ר"ל מהקרא דזאת החי' ולא ניחא לי' לילף מלכלב תשליכון ולמה יליף רבינו מקרא זה וכן ר"ל בהאי לכלב תשליכון מאי עביד לי' ולכאורה יש להקשות עוד דלכאורה סתירה לדבריו שכ' בפ"ד משחיטה אין לך מפורש בתורה אלא דרוסה בלבד וכאן כתב דכיון דא"י לחיות הוה הכל בכלל טריפה האמורה בתורה. אך הדבר פשוט דעכ"פ אין מפורש דזה דכתב רבינו דמה לי טרפה ארי' או טרפה אדם זהו סברא אבל לא מפורש בתורה ומעתה יתבאר הכל דר"ל הא דקרא רק מפורש בדרוסה ודייק ר"ל על שאר טריפות שהיא מה"ת לא לבד מהלמ"מ אלא גם שיהא נרמז בתורה והיינו בלכלב תשליכון אותו והתרצן השיב בלשון תמיה דמה פריך מניין הא מפורש בתורה ובשר בשדה טריפה ואמרינן דדבר הכתיב בהוה מה לי טריפה ע"י חול' מה לי ע"י אדם כיון שא"י לחיות הוה בכלל טריפות כיון דהוה בשר הראוי לכלב דבסיפא דקרא כתיב לכלב תשליכון אותו וסמך עצמו אסיפא דקרא א"כ נרמז בקרא כל טריפה ג"כ וע"ז השיב ר"ל דזה ניחא אי כבר ידעינן טריפה א"ח מקרא אחר כדמסיק אח"כ דהוא סובר דמלכלב תשליכון לא נשמע דאינה חי' וא"כ ל"ש לומר דמרומז בתורה כל טריפה מסברא דמה לי טריפה ע"י חולי מה לי ע"י אדם דזה שייך אי כבר ידעינן דאין ט"ח אבל קודם שידעינן מקרא דטריפה א"ח לא נשמע שאר טריפות מבשר בשדה טריפה וזהו כונתו מניין לטריפה מה"ת כיון שלא נודע עדיין דטריפה א"ח וע"ז מסיק מזאת החי' שאינה חי' לא תאכל וכיון דנרמז בקרא דא"ח נוכל לפרש דבכלל בשר בשדה טריפה הם גם שאר טריפות דמה לי טריפה ע"י חול' או ע"י אדם כיון שאינה יכולה לחיות הוא טריפה וסמך אסיפא דקרא לכלב תשליכון דמזה נשמע דהא דכתיב ובשר בשדה טריפה היינו שעשאו לבהמה גופי' לבשר בשדה דכל הבהמה נעשה כחתוכה ועומד ובשר בעלמא הוה לכן לדידי' לא נשמע מלכלב תשליכון אותו דטא"ח לכן יליף ר"ל מזאת החי' והבן. עוד אומר לישב בדרך אחר דהנה רבינו כתב בפ"ד ממא"ס דבשר הפורש מן החי לוקה משום ובשר בשדה טריפה והיינו כרי"ו ומפרש רבינו הטעם דמה לי טרפה חי' מה לי טרפה בסכין מה לי טריפה כולה ומה לי טריפה מקצתה אלא דדיבר הכתוב בהוה חזינן דלרי"ו הוה זה הסברא דדיבר הכתוב בהוה סברא אלימתא עד שנאמר דלקי עליו משום ובשר בשדה טריפה א"כ לרי"ו ה"ה דשאר טריפות שפיר נכללין בקרא דובשר בשדה טריפה והיינו כיון דבקרא כתיב לכלב תשליכון ידעינן דטריפה א"ח כשאין יכול לחיות טריפה ה"ה שאר טריפות שבא הלמ"מ דא"י לחיות כמש"כ הה"מ או אנסיון דחזינן שא"י לחיות ע"ד שכתב הדמ"ר סי' כ"ט הוה שפיר בכלל ובשר בשדה טריפה דמה לי טרפה חי' או טרפה אדם הכל בכלל ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ושפיר נשמע מלכלב תשליכון דטריפה א"ח בדרוסה ושאר טריפות ידעינן מהלמ"מ וכיון שידעינן מהלמ"מ איזהו א"ח א"צ קרא עוד דידעינן מצד סברא דמה לי שהכל בכלל קרא דובשר בשדה טריפה ל"ת ואמנם ר"ל דסבר דמובשר בשדה טריפה לא נשמע בשר מן החי משום דל"ל סברה דמה לי טרפה אדם או חי' מה לי מקצתה או כולה רק דיבר הכתוב בהוה או דסובר דעכ"פ אין זה סברא ברורה כ"כ דנאמר דלוקין עליו ולכן גם סברא זו דמה לי שכתב רבינו דמה לי טרפה אדם או טרפה חי' או ע"י עצמה הכל בכלל בשר בשדה טריפה ל"ת ובכל מיני טריפות לא נשמע דנהי דמהלמ"מ ידעינן דגם שאר טריפות א"ח אבל כיון דל"ל סברא דמה לי ודיבר הכתוב בהוה א"כ לא נשמע שאר טריפות מקרא זה ורק אחר דכתיב זאת החי' חי' אכול שאינה חי' לא נשמע רמז מן התורה דטריפה א"ח ואותן שאין חי' ישנן בכלל לאו דובשר בשדה טריפה ולוקין עליה משום לאו כיון דיש סברא דמה לי טרפה חי' או אדם ודיבר הכתוב בהוה וכמש"כ הה"מ פ"ב ממא"ס עד"ז דנהי דאין מזהירין מן הדין היכא דיש לאו הבא מכלל עשה מזהירין ה"ה בזה לוקין על הסברא דמה לי ואמרינן קרא רק בהוה דיבר ומעתה יתבאר המשך לשון הגמ' ר"ל פריך רמז לטריפה שאר טריפות מה"ת מניין שיהא כאמור בכלל לאו ולוקין עליו והתרצן השיב בפשיטות דכתיב ובשר בשדה טריפה וא"כ מוקי על כל טריפות כיון דכתיב בסיפי' דקרא לכלב תשליכון ונדע דרוסה א"ח ה"ה כל טריפות הבאין מהלמ"מ או מסברא שא"י לחיות בכלל ולוקין עליו והיינו דתרצן סובר כרי"ו דאית לי' מכח סברא דמה לי ואמרינן דיבר הכתוב בהוה לוקין עליו אבל ר"ל לשיטתו דל"ל סברא זו השיב אלא רמז לטריפה א"ח מה"ת מניין הכונה דכ"ז דליכא רמז מה"ת נהי דמהלמ"מ טריפה א"ח ידעינן אבל כיון דליכא רמז מקרא לא נדע שזה בכלל ובשר בשדה טריפה משום סברא דמה לי טרפה חי' או אדם דע"ז אין לוקין ואין זה סברא אלימתא ולכן אני שואל רמז לטריפה א"ח מניין ומשני וזאת החי' שאינה חי' לא תאכל עתה שמרומז בקרא דטריפה א"ח ושאסורה כלאו הבא מכלל עשה שפיר אמרינן סברא דמה לי טרפה חי' או אדם ואמרינן מהשתא דקרא דובשר בשדה טריפה בכל טריפות איירי ולוקין עליה כמו דמזהירין מה"ד היכא דיש לאו הבא מכלל עשה ורבינו פסק כסתם גמ' דמשני דילפינן מובשר בשדה טריפה כיון דרבינו פסק כרי"ו בהא דבשר מן החי ג"כ לוקין מסברא דובשר בשדה טריפה וא"צ קרא אחרינא לגלות דטריפה א"ח ודו"ק. ויש להבין באיזה סברא פליגי ונראה דפליגי או סמה"ת לקולא או לחומרא והוא דאנן רואין רוב טריפות מתין אבל לא נודע אולי הי' מת בלא"ה כבהמה בריאה שמתה ורק אי ספק מה"ת לקולא אנו תולין לקולא שבודאי מתה דטא"ח וממילא אמרינן כל טריפה א"ח א"כ בס' טריפה תולין מדחי ע"כ לאו טריפה הוא ומ"ד ס' מה"ת לחומרא לא תלינן אלא אמרינן שבלא"ה מתה וליכא רובא וממילא אזלינן גם באירע ס"ט להחמיר אף דחי' יב"ח אסורה ועח"י הר"ן שנתקשה במה פליגי וכפמש"כ יובן דבריו היטב דהיינו דר"ע מהדר למצא רמז לזה הסברא מקרא דניזל לקולא ואידך מהדר למצא רמז מקרא דט"ח והולכין לחומרא. ובזה מובן הא דפריך אח"כ למ"ד ט"ח מנ"ל והק' המפורשים הא ט"ח רק נפ"מ לענין דיעבד להחמיר וע"ז ל"ש להקשות מנ"ל אבל לפמש"כ מובן דפריך אי ט"ח א"כ מנ"ל לטריפות מקרא דלכלב תשליכון אותו כיון דט"ח וע"ז משיב מזאת החי' חי' אכול אחרת לא תאכל מכאן שט"ח והנה זה דנקרא טרפה מורה שמו על דבר שנטרף ונחתך רק דאפ"ה חי' א"כ הא גופי' קשי' אמאי לא תאכל וצריך לומר דסובר אינה משבחת לכן לא תאכל א"כ שוב הוה בכלל לכלב תשליכון אותו כיון דאינה משבחת סופה למות קודם שאר בהמות א"כ שוב נשמע דהוה בכלל לכלב תשליכון דנעשה בשר בשדה בעלמא. אך אכתי יש להשיב דהנה רי"ו סובר לקמן דף נ"ב דמ"ד ובשר בשדה טריפה נלמד דבשר מן החי לוקה דגם זה מיקרי ובשר בשדה טריפה וכדמתרגם הביאו רש"י בחומש ובשר דתליש מן חיוא חייא לא תיכלון לכלבא תרמון יתיה ומפרש רש"י בשר שנתלש ע"י זאב או ארי מבהמה בחי' והנה זה אסור לנכרי ומוכרח לכתוב לכלב תשליכון אותו אך י"ל דאי נפרש דקאי על בשר מן החי' כרי"ו יש לפרש באופן אחר איך נשמע מכאן דטריפה א"ח והא דכ' רבינו מדכ' לכלב תשליכון אין הכונה דהו"ל לכתוב לנכרי אלא דלישתוק לגמרי כמש"כ הדרישה ומדכתב לכלב תשליכון נשמע דטא"ח כאשר אומר. דהנה לכאורה יש להבין איך נשמע מדעשאו בשר הראוי לכלב דטרא"ח דהרי מודה דיכול לחיות יב"ח ול"ה בשר הראוי לכלב א"כ דילמא לעולם ט"ח דהא תוס' סנהדרין דף ע"ח כתבו דאף דט"ח עכ"פ סופו למות לאחר איזה שנים מחולי זה א"כ הוה ג"כ בשר הראוי לכלב וא"ל דכיון דיחי' כמה שנים ל"ה ראוי לכלב כן נאמר דיכול לחיות יב"ח ג"כ ל"ה ראוי לכלב רק אי ימות יום או יומים ונראה לפרש עפמש"כ תוס' זבחים דף ס"
