מעשי למלך על משנה תורה, הלכות בית הבחירה ה׳:א׳

1 א' הר הבית והוא הר המורי'. וז"ל פירוש הרא"ש למס' מידות הר הבית נקרא הר על שם נכון יהי' בית ד' בראש ההרים עכ"ל והנה עמדו המחברים למה נבחר דוקא הר זה לביהמ"ק הלא הוא ית"ש מכבד מקומו ואין המקום מכבדו והנה לכאורה י"ל לפמש"כ בירושלמי דע"י נביא נבנה שם דעל כל ההרים עבדו ע"ז אבל ע"י נביא שהעיד שמתחילה לא הי' שם הר רק עמק ואח"כ נעשה הר אחר שזכה א"א בא"י שוב א"י לאסור ע"י עבודתם וא"כ א"א לבנות בהר אחר מפני שנעבד לע"ז אך באמת אין זה מספיק דברבה פ' במדבר דריש למה תרצדון הרים גבנונים כולכם נעשית ע"ז על ראשיכם אבל סיני שלא נעשית ע"ז ההר חמד אלקים לשבתו וירד ד' על הר אעפי"כ וישכון לנצח בבית עולמים וא"כ הדרה קו' לדוכתי' כיון דבהר סיני לא עבדו ע"ז א"כ למה לא נבנתה עליו ביהמ"ק למה וישכון לנצח בבית עולמים שבהר מורי' לא בהר סיני: ויותר יש להקשות דאיתא במדרש חבקוק מדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא המורי' וכן מדד כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו התורה אלא הר סיני וא"כ לא שייך הטעם הנ"ל שמשום חשש ע"ז נבחרה הר המורי': והנה בספר נחלת בנימין כתב ששם שער השמים וידעו שבאותו הר שער השמים אבל לא ידעו באיזה מקום לכן נשבע דוד עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב להמצא מקום המיוחד כבר כי שם שער השמים אך עדיין לא מספיק דאטו אם הי' המקדש במקום אחר לא הי' עולה תפלתם דרך שער השמים וכתב יען דירושלים לא נתחלקה לשבטים ראוי שיהא שם ביהמ"ק דאם הי' ביהמ"ק בגבול שבט אחד אם הי' אותו שבט מודר הנאה מישראל הי' יכול לאסור עליהן ולא הי' יכולין התפילות לעלות דרך שם אבל בירושלים דלא נתחלקה לשבטים הו"ל שותפין שנדרו הנאה זה מזה דקיימ"ל דמותר ליכנס לחצר חבירו דאמרינן ברירה כהא"ג כדאיתא בנדרים פ' השותפין: עוד כתב וז"ל הטעם שנצטוינו לבנות בית הבחירה בהר המורי' בירושלים הלא בכל מקום אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך כתיב ובכל מקום שהיו בונים הי' מקום להשראת שכינה ואמאי הקפידה תורה דוקא בהר המורי' השי"ת מכבד את מקומו ואין המקום מכבד את מקומו מטעם כי הוא הבנוי' כעיר שחיברה לה יחדיו וזה שער השמים תחת היכל לבנת הספיר והכל יודעין דבר זה שיש שער השמים במקום ידוע כי יעקב הודיע את זאת באמרו מה נורא המקום הזה וודאי שהוא הר המורי' מקום המקודש לד' והא ראי' וזה שער השמים מכוין כנגדו אך לא ידעו איפה הוא המקום אשר שכב יעקב לידע דזה מקום המקודש ולכן נשבע דוד עד אמצא מקום לד' משכנות לאביר יעקב להמצא מקום המיוחד כבר כי שם שער השמים והטעם שנבחר דוקא מקום נגד שער השמים אם הי' מקודש לד' במקום אחר בגבול שבט אשר שאננו מכוון נגד שער השמים לא היו עולים תפילותיהם דרך שם למעלה ולזה אודיעך מה דתמן תנינן במשנה המודר הנאה מחבירו אסור ליכנס לתוך רשותו דדריסת הרגל הנאה חשיבה ולכך בחר ד' בירושלים אשר לא נתחלקה לשבטים כי אם להיות יד כולם שוה להיות דוקא מקום לד' הואיל מכוון נגד שער השמים אשר בה מדרך כף רגל הנשמות לעלות דרך שער השמימה וכן תפלת ישראל הכל עולה דרך שם כי כל תפלותיהם של ישראל מתקבצים הכל למקום המקודש כטעם הקרא והתפללו אל הבית הזה ומשם עולין יחד דרך שער השמים להיות כתר בראש חי העולמים וכבר נודע מה דקיימ"ל דרשות היחיד עולה עד לרקיע אמור מעתה אם לא הי' מכוון ביהמ"ק נגד שער השמים רק הי' בגבול שבט אחר אלו הי' אותו השבט אשר שער השמים מכוין בגבולו מודר הנאה מכלל ישראל ומאיש פרטי הי' דרכי' שוממים מבלי באי מועד וזמן ידוע לתפילות ונשמות ישראל ליכנס דרך שם דהמודר הנאה מחבירו אסור ליכנס לרשותו ואיך יעלו הנשמות והתפילות דרך שם וודאי הא דתנן בנדרים פ"ה דנודרי הנאה זה מזה אפ"ה מותרים בשל עולי בבל כגון הר הבית והעזרות הואיל ויד שוה בו הו"ל כהפקר ולא של שותפין א"כ ביהמ"ק א"א לאסור על חבירו וכן שער השמים הפקר הוא לכל ישראל אבל אויר רשות שכנגדו עד להרקיע וודאי ביד בעליו לאוסרו מש"ה אוה ד' למושב לו מקום המקודש מכוין נגד שער השמים ומקום המקודש לא נתחלק לשבטים כ"א יד כולם שווים בו ומאז הו"ל ג"כ רשות זה עד לרקיע הפקר לכל אחד ואחד וא"א לאסור זה ע"ז ומהאי טעמא ס"ל לחד מ"ד בגמ' דירושלים לא נתחלקה לשבטים רק יד כולם שווים בו דאלו הי' של שבט אחד בלבד מאז אפשר דיתבטלו כמה מצות עליית הרגל וכדומה בהדרת השבט הנאה משאר שבטי ישראל לכן לא נתחלקה ירושלים רק נשאר בשותפות כולם והי"ל שותפין ובשותפין קיימ"ל דאם נדרו הנאה זה מזה דמותרין ליכנס בחצר של שניהם דאמרינן יש ברירה והוברר הדבר בכל אחד בשלו הולך ודוד הע"ה מפרש הא דכתיבנא ירושלים עיר הבנויה בעיר שחברה לה יחדיו היינו ירושלים של מטה מכוון נגד ירושלים של מעלה ומפרש טעמא דכתיבנא ששם עלו שבטי י"ק כלומר ששם הוא מסלה לאלקינו עולה בית אל והואיל והוא שביל שרבים בוקעים בו נשמות ותפלת ישראל לכך ירושלים בנוי' כעיר שחברה לה יחדיו מכוון נגד של מעלה שלא יבוטל מדרך כף רגל הנשמות והתפלות עכ"ד: ב' ואמנם לי נראה בדרך אחר דהנה כתיב והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים ונראה לפרש דכבר הבאתי דברי ירושלמי דע"י נביא נבנה שם דנעשה הר אחר שכבר זכה אאע"ה ואאדשא"ש וכמו שכתב הח"ס בכמה תשובת באו"ח סי' ר"ח וביור"ד סי' רל"ג וכן בספר ישמח משה בפ' וירא והנה בשו"ת בית אפרים השיג דהא כדפלחו לעגל הוה ניחא להו כדאמרינן בע"ז דף נ"ג והשיב ע"ז בח"ס סי' רל"ה דכבר הוקדש לגבוה שאמר בהר ד' יראה יעו"ש ועיין בחי' חתן סופר ח"ב שכ' ג"כ כן והנה קשה לי עדיין לפי דעת הרמב"ן במלחמות פ"ד דע"ז דבמחובר שייך ג"כ באו פרוצים וחללוהו א"כ פקע הקדושה א"כ היו יכולין לאסור כיון שהקדישו לגבוה ע"י שנעבד חללוהו ופקע הקדושה ונעשה כהפקר ושוב יכולין לאסור כדאמרינן בע"ז דף נ"ב והנה לפי"ז באמת מוכח כדעת בעהמ"א דבמחובר ל"א דבאו פרצים וחללוהו וטעמא דמילתא דהנה בסי' קנ"א מבואר דבביהכנ"ס לא מהני תנאי להתירן בתשמיש כל זמן שהוא בישובן אבל בנה בית והקדישו אח"כ לביהכנ"ס מהני תנאי ולפי"ז אני אומר אי מקדש יש לו דין בנה בית והקדיש דאז מהני תנאי ממילא שייך באו פרוצים וחללוהו דלא גרע מתנאי אבל אי ביהמ"ק נחשב כאלו נבנה לביהמ"ק מעיקרא ל"ש באו פרוצים וחללוהו דכיון דתנאי ל"מ גם אין ביכולתם להפקיע קדושתן ע"י עבודתם מעתה יובן היטב בוודאי אם הי' הר מתחילה וקב"ה הי' מוריד קדושתו עליו או אם הי' אאע"ה מיחד הר אחד שיהא מקום לתפלה ולהקריב בו הי' שייך לומר ובאו פריצים וחללוהו דהוה כהקדיש בית לביה"כ דמהני תנאי אבל כיון שאאע"ה התפלל קודם שהי' הר שיהא מקום לתפלה ולהשראת שכינה א"כ הוה כבונה ביהכ"נ מתחילה א"כ כי היכיא דל"מ תנאי ה"נ ל"א באו פריצים וחללוהו כסברת בעהמ"א וזהו גם טעמו של רבינו שכ' בפ"ו דשכינה לא בטלה לעולם ול"א באו פריצים ונשאר של גבוה ואין יכולין לאסור של גבוה: אך לכאורה אכתי יקשה הא במעשה אדם אוסר דשא"ש וא"כ נהי דהוקדש לגבוה הרי במעשה אדם אסור דשא"ש לגבוה בפ"ד מאימ"ז יעו"ש בדברינו אך י"ל דהנה בריטב"א ע"ז דף נ"ג הביא דברי הראב"ד דשל רבים אף במעשה אין אדם אוסר ולפי"ז ניחא דרבינו בפי"ג מנגעים כתב הטעם דירושלים לא נתחלקה לשבטים דכתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים א"כ הוה של רבים ואין יכולין לאסור אף לגבוה ומעתה הכי יתפרש האי קרא והביאותים אל הר קדשי וכי תאמר איך נתקדש הא עבדו על כל הר ואין ראוי לגבוה ע"ז אמר ושמחתים בבית תפילתי שאאע"ה התפלל שיעשה הר ויהי' בית תפילה והוה כבונה ביהכ"נ לשם ול"ש ובאו פריצים וחללוהו ולכן עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי ואם תאמר עכ"פ נאסר במעשה לגבוה ע"ז אמר כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים והוא של רבים ואין נאסר במעשה: וא"כ ממילא יצא לנו הטעם למה בחר השי"ת בהר המורי' דלעולם הטעם משום דלא נעבדה בו ע"ז קודם שנתנה לע"ז דלא הי' הר ואחר שנעשה הר כבר הוקדש לבית תפילה ע"י אאע"ה ואין יכולין לאסור עוד דלא הי' עומד להתחלק לשבטים והוה של רבים אבל הר סיני נעבד בו אח"כ ואף דכבר ניתן הארץ לאאע"ה כיון שעבדו העגל ניחא להו ולכן דוקא למתן תורה בחר בו שפיר השי"ת יען דלא עבדו עדיין עגל וכונה ג"כ כנ"ל דלא נעבדה בו ע"ז קודם שנתנה לאאע"ה ואחר שנתנה לו שוב אין יכולין לאסור עד דפלחו לעגל ולכן לבנות ביהמ"ק שהי' אחר מעשה העגל לא בחר בו השם דכבר נאסר מטעם דניחא להו ועיין רמב"ן בע"ז דכ' דשל הפקר לכו"ע א"י לאסור ועמש"כ בפ"א ובפ"ב מה' אלו ודו"ק: ג' חמש מאות אמה וכו'. והרא"ש בפי' למידות כתב רמז לת"ק אורך החצר מאה באמה ורוחב חמישים בחמישים שאין ת"ל בחמישים מלמד שבחצר המשכן אחד מחלק חמישים שבהר הבית כיצד חלק ת"ק על ת"ק והרצועות נ' על נ' יעלה ק' רצועות הרי חצר המשכן אחד מחמישים בהר הבית וכ"כ רש"י בדה"י סי' כ"ב:

2 הר הבית הי' ת"ק על ת"ק אמה רובו מן הדרום. ובדרך הקודש הביא בשם מהרי"ט שכ' ויש לשאול מה טעם והלא כל העיר היתה מן הצפון ואלו שערי חולדה שבדרום הנם בגובה העיר היורד לשילוח ומשם מכניסין צלוחית של מים בחג דרך שער המים והאיך אלו שאינם במקום הישוב משתמשין כניסה ויציאה ושער טדי שהוא עיקר הישוב שם לא הי' משמש כלום עוד יש לעיין רוב תשמישם דקאמר מהו רוב תשמישו ומה היו משמשין בדרום ונראה לפי שבית המקדש הי' בראש ההר ורוב שיפוע של הר הי' לצד דרום ולפי שהי' שם מקום רחב ידים קבעו שם להתפלל כל ישראל שהיו מתפללין בכינופיא ולא הי' מתפללין בכל מקום אלא במקום אחד משם ברב עם הדרת מלך ושם הי' מקום היותר רחב שבהר כמש"כ בפ' לולב וערבה מצות לולב כיצד כל העיר הי' מוליכין את לולוביהן להר הבית וכו' שהי' מוקף אכסדרא סטיו לפנים מסטיו רחבו אין פחות מר"נ על ת"ק אמה וכו' ועוד שהדרום לעולם היתה בו צל לפי שחומת הדרום מגין כל היום מפני החמה וכמש"כ כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין לשמאל משמע שלעולם כל הנכנסין להר הבית להתפלל היו מקיפין כל העזרה וזהו ששנינו פ"ו דשקלים י"ג השתחוואות היו במקדש כנגד י"ב שערים שכשהיו מקיפין הי' פניהם לקודש ומשתחווים כנגד כל שער ושער הפתוחים לעזרה לפיכך שער קיפונס הי' משמש כניסה ויציאה שהנכנסים משם פונים לימינם להר הבית ומתפללין ומקיפין כל הדרום והצפון יוצאין דרך קיפונס ולא היו רשאים לצאת דרך שער הטדי לפי שעדיין היו שערים הסמוכין למערב למעלה מהן והם היו צריכין להשתחוות י"ג השתחוואות וכו' שער חולדה מן הדרום גם הם משתמשים כניסה ויציאה לאותם שהיו מקומם סמוך לשערים ההם וכו' אבל טדי מן הצפון לא הי' משמש כלום כניסה לא הי' משמש לפי שהי' צריך להקיף ולבוא לצפון במקום שהציבור שם ואין דרך להקיף בהר הבית אלא כל העם היושבין בצפון הר הבית ולא הי' מקיפין חומת הר הבית מבחוץ ואותן שמקומן בצפון סמוך למערב היו נכנסין דרך קיפונס הקרובה להם ואותן שהיו מקומן סמוך למזבח היו נכנסין דרך קיפונס לפי שכבר השתחוו כנגד כל השערים שבדרום ופעמים שמקומן סמוך למזרח ופונים דרך ימין ועדיין לא השתחוו כנגד שערים דרומיים הסמוכין למערב צריכין לחזור ולצאת דרך שערי חולדה נמצא שטדי מן הצפון אעפ"י שהוא קרוב ליושבי העיר לא הי' משמש כניסה ויציאה וכו' וא"ת והא כתיב ביחזקאל ובבא עם הארץ להשתחוות לפני ד' במועדים הבא דרך שער הצפון להשתחוות יצא דרך שער נגב והבא דרך שער נגב יצא דרך שער צפון אלמא שער שבצפון נמי משמש כניסה ויציאה י"ל דבנכנסים דרך שער המערב שרוב הנכנסים נכנסין דרך שם הבא אל הבית דרך שער נגב יצא דרך צפון כלומר מרוח צפון ויוצא מפתח קיפונס של מערב והא דכתיב הבא דרך שער צפון היינו מי שאירע לו דבר שמקיף לשמאל כדי שיהי' פוגע בכל בני אדם ומקיפין דרך ימין והרבים מנחמין אותם אי נמי הא דנכנסין דרך ימין לאו מדינא הוא אלא שבבית שני קבעוה חובה להקיף דרך ימין אבל עיקר הדין שכל הנכנסין צריכין להקיף ולהשתחוות דרך כל שער העזרה לפיכך הנכנס ופנה לדרום ומקיף דרך הצפון והנכנס ופנה לצפון דרך שמאל מקיף לדרום והיינו דכתיב לא ישוב בדרך אשר בא בו כי נכחו יצא כדי שיקיף וישתחווה: אולם בתפארת ישראל בפ"א דמידות כתב באמת דלכך שער דרום משמש כניסה ויציאה משום דבדרום הר הבית הי' הישוב וע"ש: ד' וכיפין ע"ג כיפין היו וכו'. והנה לעיל בפ"א הבאתי מה דהקשה במשל"מ מהא דאמרו שאין בונין מזבח ע"ג כיפין אמנם נראה לישב עוד דבמקום מזבח לא הי' בנוי ע"ג כיפין רק מתחת לקרקעותיו הי' הכיפין דהנה כיון שהי' כאן כיפין שניים א"כ הי' אפשר לעשות באופן כזה שחפרו בעומק הקרקע ת"ק אמות על ת"ק אמות ועשאו מזה ג' כיפין וביניהם הניחו כותל קרקע בתולה ואח"כ עשו על הג' כיפין ב' כיפין אחרים נגד אותו מקום שלא חפרו תחילה והניחו בין ב' הכיפין ל"ב אמה שלא חפרו ונשאר שם קרקע עולם וע"ז הי' המזבח בנוי כזה נמצא שהמזבח עומד על קרקע עולם ואפ"ה ליכא משום קבר התהום כי מה שנמצא בעומק הקרקע כיפה אחת בזה ליכא משום כיפין כיון שמחובר ועומד על קרקע עולם: ואחר שנים רבות שחדשתי את זה בא לידי פירוש התורה והמצוה מר"ם מלבי"ם ראיתי בפ' יתרו שכתב כדברי וז"ל מזבח אדמה מה שקראו בשם מזבח אדמה ולהלן הוא אומר ועשית את המזבח עצי שיטים וברייתא דמלאכת המשכן איתא שלשה שמות יש למזבח מזבח העולה מזבח הנחושת מזבח החיצון פי' רי"ש שיהא מחובר באדמה כי לא הי' לו גג ולא שוליים רק לוחות עצי שטים מסביב מצופים נחושת ומלאוהו אדמה ונתחבר עם אדמת המשכן כאלו הוא מחובר שרוב שם אדמה בא על המחובר וע"כ צריך שלא יבנוהו ע"ג כיפים או מחילות כדי שיתחבר באדמה ולדעתי אין הפי' שלא ימצא מחילה בעומק הקרקע שתחת מזבח דהא מבואר במשנה דהר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום וכבר הקשה בזה המשל"מ ומוכרח שאין איסור רק אם המחילה פתוחה למזבח שאז אין מחובר באדמה שמבואר אצלינו ההבדל שבין ארץ ובין אדמה שאדמה מציין האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום וכו' ומה שהביא המשל"מ ראי' שתחת המזבח לא הי' חלול ממש"כ בירושלמי הביאן תוס' סנהדרין דף י"ב שחזקי' עיבר השנה מפני הטומאה שמצאו גלגלתו של ארונה היבוסי תחת המזבח ואם איתא שתחת המזבח הי' חלול לא נטמא המזבח לדעתי משם ראי' להיפוך כי באמת דברי ירושלמי נפלאים איך אפשר שמימי שלמה עד ימי חזקי' הקריבו בטומאה ולא הרגיש בזה שום נביא וחוזה ומוכרח שבעת שבנה שלמה את המזבח הי' תחתיו חלול מפני קבר התהום וגלגלתו של ארונה שהיתה תחת החלל לא בקעה טומאתו למעלה רק בימי אחז שנהרס המזבח נהרסו הכיפין ג"כ ובימי חזקי' שבאו לתקן מצאו את הגלגולת ואז היתה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה ואז נטמאו: ועוד דהא בזבחים אמר"ש בן פזי שבבית שני שהוסיפו על המזבח שיתן הוסיפו דמעיקרא סבור מזבח אדמה שיהא אטום באדמה ולבסוף סבור מזבח אדמה שהוא מחובר באדמה שלא יבנהו מחילות וא"כ בימי שלמה שלא סבור הא שלא יבנוהו ע"ג כיפין ומחילות בוודאי גם תחת המזבח הי' חלול מפני קבר התהום: והנה איתא שם במכילתא ר"נ אומר חלול באדמה נעשה שנאמר לבוב לוחות תעשה אותו איסי בן עקיבא אומר מזבח נחשת מלא אדמה תעשה שנאמר כי מזבח הנחושת לפני ד' קטן מהכיל את העולה וכי קטן הי' והלא כבר נאמר אף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא ומה ת"ל קטן אלא ביום שנבנה זה נגנז זה וכתב בספר התורה והמצוה הנ"ל וז"ל ופלוגתא ר"נ עם איסי בן יהודה נראה דתליא בפלוגתת ר"י ור"ש בספרא פ' צו סי' כ"א שר"י ס"ל שמ"ש אש תמיד תוקד לא תכבה הוא אף בעת המסעות וכופים עליו פסכתר שלא תשרף בגד הארגמן שעלי' ור"ש ס"ל דכובה האש בעת המסעות ור"נ ס"ל כר"ש דנכבה האש בעת המסעות ולדעתו לא הי' המזבח מלא אדמה בעת המסע וע"כ אמר חלול באדמה ר"ל שהי' חלול בעת המסע שאז נסתלק האש ושפכו את האדמה ובעת החני' מלאהו אדמה וחזר האש ואיסי ב"י ס"ל כר"י שהי' האש על המזבח גם בעת המסע ובהכרח הי' תמיד מלא אדמה ובזבחים הקשה עמ"ש רב דמזבח של שילה של אבנים הי' ממה דתניא שאש שירדה בימי משה לא נסתלקה מן המזבח עד ימי שלמה ומתרץ ר"נ לשיטתי' ס"ל כר"נ דאמר מזבח של שילה של אבנים הי' וא"כ נסתלק האש קודם לכן ולפי"ז ר"נ לשיטתי' דס"ל בשילה אל מזבח אבנים ואיסי בן יהודה ס"ל כמ"ד שלא נסתלקה מימי משה עד ימי שלמה ושבשילה לא הי' מזבח אבנים רק מזבח אדמה של משה שעמד מלא אדמה והאש עליו מימי משה עד ימי שלמה וע"ז מביא ראי' ממ"ש כי מזבח הנחושת אשר לפני ד' קטן מהכיל שא"א לפרש קטן ממש דהא העלה עליו אלף עולות וכמו שהשיב ר' יוסי לר"י בזבחים דף נ"ט מביא שבשילה לא הי' מזבח אבנים שא"כ כבר נסתלק ממנו האש בשילה והי' ראוי שיגנוזו אותו קודם לכן ור"ש ס"ל שבקרא מזבח אדמה על שם חיבורו לאדמה לא על מלואו ור"נ ואיסי סבירא להו שתקרא על שם מלואו ומ"ש תעשה לי היינו שיעשה לשמו עכ"ל: והנה במשל"מ הביא דברי ירושלמי פ"ג בתענית דהר הבית הי' מקורה הדא אמרה הר הבית מקורה הי' ותני כן סטיו לפנים מסטיו הי' אולם מדברי התויו"ט פ' הנ"ל ה"ב נראה דס"ל דהר הבית לא הי' מקורה לגמרי רק על האצטבעות אולם נראה דכונת ירושלמי דהי' מקורה לגמרי דבזה ניחא הא דטילטלו פסחיהן להר הבית שעמד עליו בתויו"ט עצמו בפ"ב דמידות הא הוה כרמלית להנ"ל ניחא דהי' מקורה אולם תמוהא לי איך אפשר לומר דהי' מקורה הא איתא בפסחים דף כ"ו דריב"ז הי' יושב ודורש בצילו של היכל ואי הוה הר הבית מקרה לא הי' צריך לישב בצילו של היכל: