מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ח:י״א

11 שני שעירי יום הכיפורים ששחטם בחוץ וכו'. ועיי' השגת הראב"ד ונראה ליישב דהא בשמעתין דיומא פריך מ"ש בשעיר ממעט מלד' שעיר המשתלח ובמחוסר זמן מוקמינן לד' לרבות ומשני מעניינא דקרא דבשעיר המשתלח וסברא שיהא חייב דהיינו דקודם הגרלה חזי לשעיר שנעשה בחוץ כדאיתא ביומא דף ס"ב ולאחר הגרלה הא חזי לפנים לוידוי כמוש"כ רבינו ע"כ לד' ע"כ אתי למעט משא"כ במחו"ז מסברא דל"ח ע"כ צריך לד' לרבות מעתה יש לומר כך דהא ביומא דף ל"ט איתא דנילף מקו"ח מקינין דבקריאת השם גם קובע והנה דבקינן דמהני קריאת השם היינו בשעת לקיחה או בשעת עשי' וא"כ בשני שעירים בשעת לקיחה מתפרש עכ"פ שיהא השני שעירים עומדים להגרלה לשעיר העומד בחוץ דהא בעינן השני שעירים שווים א"כ איך שייך לומר דחזי לשעיר הנעשה בחוץ הא כבר איקבעו לשעירים להגרלה וא"כ אדרבא צריך לד' לרבו' דחייב דאפ"ה הא חזי לשעיר הנעש' בחוץ ועוד דהא מסתמא איירי בקרא השם בשעת לקיחה אחד לד' ואחת לעזאזל דאי בלא קרא שם ל"ש כלל לקרותו שעיר משתלח רק דאיירי באירע שקרא שם א"כ צריך לד' לרבות דל"ש חזי לשעיר הנעשה בחוץ א"כ כיון דלד' אתי לרבות שוב לאחר הגרלה חייב מסברא דראוי' לפנים לוידוי וצריך לומר דקאי למ"ד דלית לי' הקו"ח מקינין דהא אי אמרינן דהגרלה עבודה מיקרי ל"ש האי קו"ח כלל דהא מצד עבודה בעינן הגרלה וס"ל דהגרלה הו' עבודה אבל רבינו דפסק דהגרלה לאו עבודה הוא שפיר יש לומר קו"ח דמהני גם קריאת שם א"כ לא חזי לשעיר הנעשה בחוץ שכבר איקבע בשעת לקיחה וצריך לד' לרבות ממילא לאחר הגרלה שפיר חייב משום דראוי' לבוא לפנים לוידוי וא"ש דברי רבינו על נכון. כעת ראיתי בספר מרכבת המשנה שכתב ליישב דברי רבינו על נכון וזה ת"ד דרבינו גריס במשנה ואל פתח אוה"מ לא יביאנו דכתיב גבי העלאה דלא כגיר' לא הביאו דכתיב גבי שחיטה והיינו דמאל פתח אוה"מ לא הביאו ליכא למעט שחיטת שעיר אפי' אחר וידוי דכיון דבלשון עבר כתיב והרי הוא ראוי לבוא בשום זמן להגרלה וידוי והו"א לרבות אפי' אחר וידוי לזה איצטריך לד' להוציא אחר וידוי אמנם בהעלאה דכת' בלשון עתיד לא יביאנו שפיר ממעט מואל פתח אחר וידוי כיון שאינו ראוי' לבוא בשעת העלאה וכו' ולפי"ז המשך הסוגי' דהמקשה ס"ד דתנא דידן ממעט אף קודם הגרלה דבעינן ראוי לבוא להקרבה בפנים ולזה פריך מברייתא דמשמע מואל פתח יש לרבות ומשני דכאן בברייתא קודם הגרלה יש לרבות ממשמעות ואל פתח אוה"מ ואה"נ דתנא דידן מרבה והא דממעט היינו לאחר הגרלה ובברייתא נמי לא ממעט מלד' אלא לאחר הגרלה דסד"א בשחיטה דכתיב הביאו בלשון עבר לרבות אף לאחר הגרלה הואיל שהי' ראוי' לבוא קודם הגרלה לזה איצטריך לד' והוק' הברייתא ולא אוציא שעיר המשתלח אחר הגרלה הואיל וראוי' לבוא אל פתח קודם הגרלה והא דקאמר בגמ' כאן קודם הגרלה פירושו דקודם הגרלה מיקרי ראוי' לבוא אל פתח ולאו למימרא דקודם הגרלה ממעט מלד' דודאי לא פליג אתנא דידן ובהעלאה לא מייתר לד' ופריך והאיכא וידוי והאיך ממעט במתניתין מואל פתח ומשני כאן לאחר וידוי והה"ד לברייתא ואין להקשות לר' מנא מבריי' דיומא דמשהגריל עליהן פטור על של עזאזל דמשמע אפי' קודם וידוי דאיתא בירושלמי פ' טרף בקלפי שני שעירי יוהכ"פ ששחטן בחוץ אית תניי חייב ואית תניי פטור מ"ד חייב הגרלה מעכב ומ"ד פטור אין הגרלה מעכבת וכו' ולפ"ז י"ל דהאי תנא ס"ל אין וידוי מעכבת כדאיתא ביומא דף מ' ור' מנא ס"ל דוידוי מעכבת ור"ח דקאמר התם חזי לשעיר הנעשה בחוץ מדלא קאמר חזי והגרלה משום דס"ד דמשום הגרלה לא מיקרי ראוי' לבוא כיון דס"ל דאחר הגרלה פטור אע"ג דאיכא וידוי אלא ודאי דבעינן ראוי' לבוא להקרבה אבל ר' מנא מוקים להאי ברייתא כמ"ד אין וידוי מעכב את"ד. וצ"ק תי' דפסק כמשנה דמשמע רק אחר וידוי אם שחטו בחוץ פטור וסובר דחולק על הברייתא דסברי דגם קודם וידוי אין חייב אמנם לא ביאר כל הצורך דעדיין יקשה כיון דגמרא טרחו להעמיד המשנה שלא יחלוק על הברייתא איך יעשה רבינו מחלוקה דלא צריכא ולכן נראה דרבינו סובר דמתניתין חולק על ברייתא דקשיא לי' קו' התוס' וז"ל מדפטור קרא קודם וידוי כש"כ לאחר וידוי כי איצטריך פתח אוה"מ משום פרה ומשום קדשי בדה"ב ולכן סובר רבינו כיון דאם נאמר דבאמת תנא דמתניתין מודה דקודם וידוי נתמעט מל"ד דפטור א"כ עכ"ח קרא דאל פתח אוה"מ אתי לבדה"ב או כמוש"כ שם בתוס' דצריך למעט גגו כדאיתא בזבחים דף ק"ז ואיך נקט התנא קרא זה ולכן סובר רבינו דחולק באמת אברייתא וכי תקשה קרא דלד' למ"ל יש לומר דצריך למעט בדה"ב כדאיתא בתמורה דף י"ג דכיון דע"כ גם אם נאמר דתנא דמתניתין סובר קודם וידוי ג"כ פטור ע"כ יאמר קרא דאוה"מ אתי לדרשא אחריתא א"כ נאמר איפכא דתנא דמתניתין חולק וקרא דלד' לדרשא אחריתא למעט בדה"ב ודו"ק.

12 הואיל וראויין לבא לפני השם לוידוי. הנה הראב"ד השיג והכ"מ כתב שכן מבואר בגמ' דל"ד לרבות הנה בגי' דידן איתא לד' למעט אבל זה גירסא אחריתא וראב"ד השיג לפי גירסתינו ונראה דרבינו ניחא לי' גיר' זו משום דלפי גיר' דידן דלד' למעט קשה מיומא דסובר ר"ח דחייב עכ"פ קודם הגרלה וכאן ממעט אפי' קודם הגרלה דראוי לבוא לפנים משום דכת' לד' וכמו שהקש' תוס' משא"כ לפי גיר' זו ניחא דקודם הגרלה באמת חייב אלא דלפי גיר' זו קשה להיפך דכאן מחויב לאחר הגרלה קודם וידוי ולר"ח ביומא אחר הגרלה פטור אך לזה י"ל דע"כ בלא"ה בשמעתין דזבחים חולק אדר"ח גם לענין קודם הגרלה דמחייב משום דראוי לפנים להגרלה ולר"ח חייב משום דראוי לשעיר שבחוץ א"כ כיון דלברייתא חייב משום דראוי להגרלה לבוא לפנים מהא"ט חייב שפיר גם אחר הגרלה דראוי לבוא לפנים לוידוי. אך אכתי קשה הרי ביומא ובתמורה מוכח דגרסינן לד' למעט דשם א"א לגרוס לד' לרבות דהרי פריך מהא דמרבה מלד' בע"מ בשעיר המשתלח אהא דממעט מלד' חוץ בשעיר המשתלח ונראה דהנה בגמ' פריך הא דצריך לרבות מלד' בע"מ הא בעינן ראוי לשם ומסיק רבא דכבר הגריל אלא דמחלל על בע"מ וזה כבר מבואר שאין לשם לכן צריך קרא לרבות דאפ"ה חייב במחלל בבע"מ וא"כ י"ל דאיירא גם אחר וידוי אפ"ה חייב דאל"ה הי' לן לחלק דלא חייב בבע"מ רק קודם וידוי ומדלא מחלק ע"כ גם אחר וידוי חייב וא"כ לפי"ז ברייתא דחוץ דפריך מינה דסובר לד' לרבות ותירץ רבא הכא מענינא דקרא והרי לרבא איירא זה אחר הגרלה ולפמש"כ גם אחר וידוי א"כ גם ברייתא דחוץ בכהא"ג איירא אחר וידוי אלא דיקשה דכאן אמר בברייתא דראוי לבוא לפנים רק דממעט מלד' ואי לאחר וידוי א"ר לבוא לפנים וצ"ל דברייתא איירי אחר הגרלה וקודם וידוי וסובר הא ברייתא לאחר הגרלה פטור וסובר רבינו כברייתא דבזבחים דלאחר הגרלה חייב מלד' משום דהאי ברייתא אתיא כברייתא דמרבה מלד' בבע"מ שעיר המשתלח אך אי קשיא הא קשיא עכ"פ לכל הגי' קשה דרבינו כתב דחייב משום דראוי לבוא לפנים ולפי' גי' הכ"מ א"ר לבוא לפנים רק מתרבה מדכ' לד' ולכן נראה דבתמורה דף י"ד מבואר דרבנן סברי דקדשי בדה"ב לא מיקרי קרבן והאי ברייתא דמרבה מלד' ר"ש הוא ועיי"ש וא"כ לדידן דקרבן לד' לא מיקרי קדבדה"ב א"כ מהא דכ' קרבן לד' איתמעט קדשי בדה"ב א"כ לא מרבינן מלד' שעיר המשתלח וגם לא ממעטינן אלא הכל ילפינן מאל פתח אוה"מ מרבינן קודם וידוי ואחר וידוי ממעטינן ג"כ מאל פאוה"מ דא"ר לבוא לפנים ולכן כתב רבינו ג"כ הטעם קודם וידוי משום דראוי לבוא לפנים מלאחר וידוי משום דא"ר לבוא לפנים ולא כתב דרשא דלד' משום דהכל ילפינן רק מאל פתח אוה"מ והבן.

13 ואם אחר שהתודה פטור והראב"ד השיג דגם קודם ווידוי נתמעט מקרא דלד' ובשו"ת שו"מ מהד"ב סי' ל"ח כתב דהנה בהא דממעט פרה מאוה"מ אף דהוא תמימה בזה הביא רש"י ראי' דאין הטעם משום דקדשי בדה"ב משום דהם בעלי מום דא"כ פרה דהוא תמימה וא"כ לא הו' משום דמתפיס תמימין לבדק הבית עובר בעשה אמנם נראה דהא כל הטעם דמתפיס תמימין לבדה"ב עובר בעשה וא"י מידי מזבח לעולם איתא ברשב"א גיטין דף ל"ט גבי המקדיש עבדו דהוא משום דכיון דתמימים מועלים כדי שלא יפסיד המזבח לכך אמרו דאינו יוצא מזבח א"כ יש לומר דמהא"ט נמי עובר בעשה ולפי"ז לכך בדה"ב א"ר למזבח דע"כ הן בע"מ ולפי"ז פרה בודאי לא שכיחא ודמי' יקרה א"כ שוב אינו ראוי' למזבח דממעט מתורת פרה ומי יודע אם ימצא אחרת ולפי"ז בשעיר דבעי שיהא ראוי לשם א"כ לא ממעט מקרבן דגם זה צורך קרבן א"כ אסור להיות בע"מ א"כ באמת ראוי' למזבח וא"ל דא"כ הו"ל מתפיס תמימין לבדה"ב דזה אינו דהא כיון דאיקבע לעזאזל רק עד שיהא ראוי' לשם א"כ גם זה צורך השם הוא וא"כ לכן לא נתמעט מלד' רק קדשי בדה"ב ולכן קודם הווידוי חייב דעדיין ראוי לווידוי וא"ל כל דאיקבע כבר ע"י הגורן והשם כבר נקבע א"כ שוב אין צריך הקרבן א"כ הו"ל מתפיס תמימין לבדה"ב כיון דהוה צורך לקרבן שוב ראיתי שגם הצ"ק בזבחים שם דעתו דהך מתניתין ס"ל דלד' אינו ממעט רק קדשי בדה"ב ולא שעיר המשתלח רק לאחר ווידוי עכ"ד.