מעשי למלך על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות י״ג:י׳

10 כל ארבע מנחות אלו האפויות וכו'. עיי' לח"מ הביא ראי' ממשנה דמנחות דחשוב עשר חלות מוכח כרבינו דמנחת סולת ג"כ באות עשר מצות דלא כפירש"י ופלא הא במשנה חשוב מנחת כהן משיח ולחה"פ דבאות י"ב חלות לכ"ע וחשוב במשנה וע"כ דלא קאי ר"פ אכל המנחות א"כ אין ראי' דמנחת סולת בא עשר חלות.

11 כל ארבע מנחות וכו'. ובהא יש להבין דמ"ט לא כתב רחמנא הך אזהרה דאסור לחמץ גם השירים בפ' ויקרא אצל הלאו דלא תעשה חמץ י"מ דפלגינהו רחמנא דאזהרה על כל המנחה נאמר בפ' ויקרא ואזהרה על שירים נאמר בפ' צו ונראה דהתם דכתיב לא תעשה חמץ ע"כ מיירא במנחות דשייך בהם עשי' קודם קמיצה כגון מנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור דנקמצת אחר אפי' וכל העשיות הוא קודם קמיצה והלכך לא מצי למיתני בהו אזהרה בשירים דקיימל"ן לאחר אפי' שוב אינו בא לידי חימוץ ולא שייך בהו איסור חימוץ בשיריים כלל וכלל ולכן לא כתב שם אזהרה על השיריים כלל אבל כאן בפ' צו יש לומר דבא ללמד על מנחת הסולת דליכא עשי' במנחה קודם קמיצה כלל ואפי' אם עבר ולש וערך קודם קמיצה בחימוץ אפשר דאינו עובר בלאו כלל דלא חייבה רחמנא רק בעשי' המחוייבת לעשות ועוד כיון דדינו דנקמצת סולת אם עשאה עיסה נפסלה המנחה והמחמץ את הפסולה א"ע בל"ת וכמו שמבואר לקמן דף נ"ז ועיקר אזהרה בהם על החימוץ אינו אלא בשיריים וזהו דלא הוזכר כאן רק לא תאפה חמץ דהשיריים אינו מחוייב ללוש ולהעריך דיכול לעשות בשיריים מה שירצה והלכך א"ח אלא על מלאכת אפי' בלבד דהא מ"מ נצרך או לאפות או לעשות מהן תבשיל ולבשלם והיינו דפלגינהו קרא להורות דבמקום דחייב על עשיית המנחה א"ח על השיריים ואמקום דחייב על השיריים א"ח על עשיית המנחה. והנה במנחות דף ע"ה במתניתין גבי מנחת ישראל כופל אחד אחד לשנים ושנים לד' ואינו מבדיל ור"ש אומר מנחת כהנים אין בהם פתיתה וכולן כזתים ופי' הרע"ב דלאחר שעשה פתיתין כזתים כופל כל זית לב' ושניים לד' ורבינו בפי' המשנה כ' וז"ל אמר רחמנא פתות אותה פתים ואמרו אותה פתים ולא פיתים פתיתין הכונה שאינה מפליג בפתיתה רק לא יהא פחות מכזית ואותה הפתיתה שהוא כזית כופל אותה עם ארבע ואינו מבדיל כדי שלא יהא פתיתין משמע מדבריו שס"ל הא דקאמר במתניתין וכולן כזתים היינו כשחולק לא יחלק שיהי' פתיתה א' פחות מכזית ולכך אינו מבדיל שלא יהא פיתין פתיתין ואם אירע שלא נחלק מתחלה כשהתחיל לפתות ולא נשאר בצד אחד אלא כזית או כשפותתה לד' צריך שלא יבדיל וכ"כ במהרמ"ש.

12 ואם הי' המנחה של זכרי כהונה. עיי' מל"מ שהביא שתמהו הקדמונים דמנחת כהנים אין פותת פיתים ובס' קרבן אהרן תי' דס"ל לר"ש דלא פתות אותה קאמר רק שיעשנה כמנחת פיתים שיאפנה בכלי או לענין שטעונין יציקה והוצרך לומר זה מפני ששינה אותו באמרו חפונה תביאנה אפיות הרבה לזה אמר שע"כ כמו מנחת פיתים הי' ובמל"מ השיג עליו והנה ראיתי בחי' רשב"א שכתב ג"כ כעין דברי הק"א וז"ל כיון דר"ש דריש טעמא דקרא ולדידי' הא דצריך פתיתה משום קמיצה לכן עכ"ח במנ"ח דליכא קמיצה א"צ פתיתה ויפרש פתים ר"ל תפוני מנחת פתים שתאפה כמנחת פתים שהוא מנחת מחבת שנקראת מנחת פתים דכתיב בה פתות אותה פיתים וזו מנחת חביתין ממנחת מחבת הי' בא ולא שיצטרך פתיתה עכ"ד והנה מדבריו יצא להוכיח דרבנן דלא דרשו טעמא דקרא סברו דנהי דפשיטא דפתיתה צריך לקמיצה אבל לזה הי' סגי בפתיתה כדי קומץ ואמרינן דקרא דכ' דצריך פתיתה לכל המנחה וא"כ לא משום הקמיצה הוא לכן גם במנחת כהן שייך פתיתה אבל ר"ש דדריש טעמא דקרא סובר דמצות פתיתה בכל המנחה משום קמיצה ולכן במנחת כהן א"צ פתיתה. ובהא ניחא מה שפירש"י דף ע"ה וכולן פתיתין כזית ופירש"י אפי' מנחת העומר פותתין כזית ותמה בטה"ק הא מנחת העומר נקמצת שהוא סולת ורש"י פי' בתורה פתות אותה פיתים דריבה תורה מנחות לפתיתה קודם קמיצה א"כ עומר דנקמצת כשהוא סולת א"צ פתיתה כלל להנ"ל ניחא דהנה הא דגלי קרא דבעי פתיתה אף דפשיטא דצריך פתיתה לקמיצה היינו לרבות כל המנחה כמוש"כ הרשב"א ולפי"ז הא דפירש"י על תורה דרבתה תורה פתיתה קודם קמיצה ע"כ קאי על המנחה דכדי קומץ פשיטא דצריך פתיתה ורבתה תורה כיון דכדי קומץ ע"כ צריך לפתות לכן גם יתר המנחה צריך פתיתה אף דלא הו' צורך קמיצה כלל וזה כונת רש"י אמור מעתה במנחת העומר דקומץ סולת הפתיתה של שירי המנחה לאחר הקמיצה והאפי' דהרי הפתיתה בשירי המנחה אין משום מצות קמיצה והנה רש"י פי' שכופל אחד לט"ז ותמהו א"כ ליכא כזית בפתיתה אחת עיי' צ"ק וטה"ק ולדעתי לק"מ דע"י אפי' מתרבה העיסה ועיי' מש"כ הכ"מ פ"ח מתומ"ס בשם הרלב"ג. והנה במל"מ תמה אפירש"י דפי' דהא דלר"ש דמנחת כהנים אין נקמצות אין פתיתה דבנדבה איירא דמשמע דקשיא לי' אי במנחת חוטא הוא לר"ש נקמצת כדאיתא לעיל דף ע"ג וע"כ בנדבה וע"ז הוקשה הא מנחת חוטא סולת הוא וא"כ בלא"ה אין פתיתה א"כ אף אי מחובה איירא דנקמצות הא ל"ש פתיתה דנקמצות קודם אפי' וכן הקשה בטה"ק ולדעתי לק"מ כי איתא שם דר"ש סובר דשאר נשפכים על בית הדשן וסובר דאין השירים כלל א"כ לא שייך פתיתה לכן פירש"י נדבה דאינן נקמצות גם אין מתפזרים אלא נאפה ונקטר א"כ הו"א דשייך בהו פתיתה קמל"ן דאין בהו פתיתה כיון דנקטר בלא קמיצה ודו"ק.