מעשי למלך על משנה תורה, הלכות ביאת מקדש ט׳:א׳

1 א' זר שעבד במקדש עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש שנאמר והזר הקרב יומת מפני השמועה למדו שאין חיוב זה אלא לקרב לעבודה והיכן הוזהר וזר לא יקרב אליכם איזהו זר כל שאין מזרע אהרן הזכרים שנאמר וערכו בני אהרן והקטירו בני אהרן ולא בנות אהרן. ויש להבין דרבינו לא כתב מנ"ל דמחלל עבודה דבגמ' יש פלוגתא מנ"ל דמחלל עבודה וניחזי אנן בגמ' יליף רי"ש מקו"ח מבע"מ וטמא ופריך שכן אסורין בבמה וקאמר אנן יוכיח וסובר דאסור בבמה ואח"כ קאמר רב משרשיא דאתיא מיושב ומחדא מהנך והנה רבינו ע"כ לית לי' דיליף מאונן דהרי בפ"ב כתב רבינו דיליף אונן מקו"ח מבע"מ ובגמ' איתא דמבע"מ לא אתיא רק מבע"מ וזר וא"כ אי אונן יליף מקו"ח דבע"מ וזר ע"כ זר א"א דנילף מאונן דאונן גופי' היא דיליף מזר ובע"מ רק י"ל דהרי רב משרשיא מסיק דאונן יליף מיושב ומחדא מאינך וא"כ י"ל דיליף שפיר מבע"מ ומיושב דאונן אסור וזר יליף מיושב ובע"מ ג"כ כדרב משרשיא או דשפיר יליף זר מאונן ובע"מ כיון דאונן ילפינן מבע"מ ומיושב ולא צריך לילף מזר: או י"ל דיליף זר מבע"מ ומיושב ואונן ילפינן שפיר מזר ומבע"מ אלא דיש להבין דהא א"א לילף זר מיושב דהרי בגמ' מבואר דיושב דמחלל רק יען דלעמידה בחרתיו וזר הוה כדאיתא דף כ"ג והא דבגמ' קאמר דיליף זר מיושב כבר הקשה כן בפמ"א ובטה"ק תי' דבדף כ"ג פליגי ר"נ וברייתא דבברייתא יליף משינה הכתוב לעכב וא"כ רב משרשיא סובר כברייתא דמשינה לעיכוב ילפינן דמחלל ואני הכרחתי הדבר דהרי גמ' פריך מנ"ל דיושב כשר בבמה ומשני לפני ד' ומעתה אי פסול דיושב היינו דהוה כזר א"כ פשיטא כשר בבמה ע"כ דרב משרשיא יליף משינה לעיכוב אבל רבינו בפ"ה כתב רק קרא דלעמוד לשרת משמע דיליף חילול מקרא דלעמידה בחרתיו דהוה זר א"כ א"א לילף זר מיושב וע"כ כתי' הנ"ל דיליף מאונן ובע"מ ואונן ילפינן שפיר מיושב ומבע"מ ודו"ק: והנה אי יליף מבע"מ ומאונן ע"כ צריך לומר דאונן אסור בבמה והא דכתיב קרא דמן המקדש לא יצא משמע במה כשר י"ל משום דלגופי' צריך לדעת רבינו בפ"ב ובסה"מ מל"ת קס"ה שזה איסור תורה שלא יצא מן המקדש על מתו ערדב"ז סי' תשע"ו וכמש"כ בטה"ק על דברי רש"י: ולדעתי מוכרח כן כיון שרבינו כתב בני אהרן ולא בנות אהרן משמע מזה כבר ידעינן דנשים מחללין עבודה ואהדרה לאיסורא קמא כזרים ממש והנה אי טעמו של רבינו מקו"ח א"כ יקשה ממנ"פ אי יליף מקו"ח מיושב הא בנשים ל"ש קו"ח מיושב דהרי תוס' כתבו דקו"ח יען דיושב אוכל במורם מקדשים א"כ ליכא בנשים קו"ח זה וע"כ דיליף מאונן ובע"מ וע"ז יקשה כאמור דהרי רבינו יליף אונן מקו"ח בע"מ ומזר וע"כ כמש"כ דרבינו יליף אונן מבע"מ ומיושב וזר ילפינן שפיר מבע"מ ומאונן כמש"כ לעיל ולפמש"כ להלן דיליף מקרא דכתיב בלאו ידעינן דמחללין א"ש ברווחא כיון דנשים איקרי זר בכלל קרא דלא יקרי זרים: והנה מקרא וודאי אין לומר דיליף רבינו מדרשא דוינזרו דהרי לא הביא רבינו כלל דרשא זו רק בפ"ד לענין טמא אלא דקשה הרי גם קו"ח לא הביא ולכן לכאורה י"ל דל"צ בזר קו"ח דהנה בטה"ק חקר למה צריך קרא זר מחלל הא כתיב זר לא יקרב וכל מה דאמר רחמנא ל"ח ל"מ ותי' בקדשים ל"ש זה דבעינן שינה כתיב לעיכוב אמנם לפמש"כ ריטב"א הביאו בשעה"מ דהיכא דכתיב לאוו ל"ב שינה לעיכוב בקדשים א"כ שפיר ידעינן דזר פוסל ומחלל עבודה כיון דכתיב לאו כל זר לא יקרב אליכם ולכן לא הביא רבינו לא קו"ח ולא דרשא דקרא משא"כ בקידוש ידים בפ"ה ובאונן דליכא לאו הוצרך רבינו לכתוב דרשא מנ"ל דפסול ומחלל יעו"ש: ויותר נראה דהנה גמ' קאמר מה לצד השוה שמוזהרין אף אני אביא זר שמוזהר והיכן מוזהר מוזר הקרב וכן גבי אונן קאמר אף אני אביא שמוזהר א"כ מוכח דהיכא דאין מוזהר ל"ש קו"ח דאיכא למיפרך מה להני שמוזהרין וכ"כ תוס' דלכן א"א לילף מגזלן דאין מוזהר ובטה"ק חקר דנימא דאף זה נילף בקו"ח דיהא מוזהר והביא מדברי משל"מ פ"ה מיסודי תורה עמש"כ בסוג' דמקדש בחולין בעזרה דאין עושין פירכא בשום מקום על קו"ח מה ללמד שכן מוזהר דגם זה נוכל לילף דיהא מוזהר אלא דהכי אגמרי הלמ"מ כל דבר שתלמוד בקו"ח רק לאיסור ולא למלקות ולי נראה דלפמש"כ הריטב"א הנ"ל ביומא דף נ"ג דהיכא דכתיב לאו הוה לעיכובא ובשעה"מ ה' ק"פ תמה טובא ובח"ס חו"מ העלה דרק שם יען דכתיב חוקה לכן הוה לאו לעיכובא וא"כ מעתה כאן לענין חילול שייך שפיר לפרוך מה להני שהן מוזהרין וכיון שמוזהר בדין הוא שיחלל ולכן אף אני אביא זר שמוזהרין ובדין שיתחלל אבל בלא קו"ח לא הי' מחלל אף דכתיב לאו וא"כ א"ש לעולם יליף מקו"ח מבע"מ ורק הביא קרא דלא יקרב כיון דהקו"ח רק לגלות כיון דמוזהר מחלל והבן היטב ועמש"כ בפ"ג מבאמ"ק: ב'

2 והקטירו בני אהרן ולא בנות אהרן. וראיתי בפרד"ר דרך מצותיך ח"ג כ' וז"ל נסתפקתי אם עברו בנות אהרן והקטירו אם יהיו חייבות מיתה כזר ששימש או דילמא דליכא בהו אלא לאו הבא מכלל עשה וא"ת תיפוק לי' דחייבות מיתה משום מחב"ג דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וחייבים מיתה כזר וכש"כ בפ"י מכהמ"ק הא לא קשיא שהרי התוס' בפ"ק דקידושין דף ל"ו ד"ה חוץ כתבו וא"ת תיפוק לי' דכל הני אינם כשירות בנשים לפי שהן מחב"ג דהא אמרינן בפ"ב דזבחים דאפי' כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם וי"ל דמיירי שלבשו הבגדים א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגכ"ה לא הוה מחב"ג והרשב"א בחי' כ' תי' שני של תוספת וא"כ יש להסתפק אם חייבות מיתה דומיא דזר ומיהו עבודה מחללי כמש"כ מהרימ"ט בחי' ועיין מש"כ רבינו לקמן דין י"א ואם הי' זר אינו לוקה אלא אחת משום זרות וכ' הכ"מ וטעמא משום דלא הוזהרו מלעבוד טמא ומחב"ג אלא מי שהוא ראוי לעבודה אבל הזר הואיל ואינו ראוי לעבודה אין עובר בשום אחד מאלה עכ"ד ועיין תוס' יבמות דף ל"ג זר בטומאה וטה"ק זבחים ובשעה"מ ה' עיוהכ"פ: ג'

3 איזהו זר כל שאינו מזרע אהרן. ובספר נ"מ כ' דנשמע מכאן דאף לוי זר הוה מעבודתו פסולה דהוה כזר ששימש והביא ראי' ממש"כ רבינו בפ"י מכהמ"ק דמחוסר בגדים עבודתו פסולה דהוה כזר ששימש וכן מדקאמר מזרע אהרן הזכרים נשמע דנשים מחללי עבודה וגם חייבין מיתה כזר ששימש: