ליקוטי מוהר"ן צ״ז:ב׳

וְזֶהוּ פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק:

אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לָךְ – הַיְנוּ, כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁמִּשֵּׁם "אֱלֹהִים" נַעֲשֶׂה אוֹתִיּוֹת "אַל דֳּמִי", דְּהַיְנוּ שֶׁנַּעֲשֶׂה מִן הַה' ד'. אֹמַר לְךָ:

אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקֹט אֵל – שֶׁתִּרְאֶה שֶׁתְּעוֹרֵר בְּחִינוֹת "אֵל" עַל־יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּשְׁתֵּי בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, וְתַעֲשֶׂה עַל־יְדֵי־זֶה מִן הַד' הֵא כַּנַּ"ל,

וְנַעֲשֶׂה א"ל בְּחִינַת דַּד וּמ"י בְּחִינַת דַּד.

וְה' הִיא הַשֶּׁפַע, כִּי ה' בִּשְׁלֹשָׁה צִיּוּרִין שֶׁלָּהּ גִּימַטְרִיָּא חָלָב, עִם שְׁנֵי הַכְּלָלוֹת, כַּיָּדוּעַ לְיוֹדְעֵי חֵן: