1 וְכֵן בִּשְׁאָרֵי עֵצוֹת וּדְרָכִים נִפְלָאִים שֶׁגִּלָּה הוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, כְּמוֹ הַתּוֹרָה ״וְאַיֵּה הַשֶֹּה לְעֹלָה״ בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן יב, שֶׁהָעֵצָה הַמְבֹאֶרֶת שָׁם עֲמֻקָּה מְאֹד, הַיְנוּ שֶׁהַפְּשִׁיטוּת וְהַתְּמִימוּת שֶׁל הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ הַזֶּה עָמֹק מְאֹד. וּצְרִיכִין לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה הַרְבֵּה וּלְדַבֵּר מִזֶּה בְּכַמָּה לְשׁוֹנוֹת. וּבְחַסְדֵי ה׳ הֵאִיר עֵינַי וּמָצָאתִי שֶׁדֶּרֶךְ עֵצָה זוֹ מְרֻמָּז בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה בַּתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּהִלְכוֹת ״גְּבִיַּת חוֹב מֵהַיְתוֹמִים״, אֲשֶׁר הַמַּשְֹכִּיל יָכוֹל לְהָבִין מִדַּעְתּוֹ דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, שֶׁכָּל הַתּוֹרָה מְלֵאָה מִדֶּרֶךְ וְעֵצָה זֹאת. וְכֵן בְּהַתּוֹרָה ״אֲזַמְּרָה לֵאלֹקַי בְּעוֹדִי״, בְּסִימָן רפב, הַמּוּבָא בְּהִלְכוֹת הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר הֲלָכָה א. וְכֵן בְּעִנְיַן הָרָצוֹן וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת לַהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁבְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צְרִיכִים לְדַבֵּר הַרְבֵּה, עַד שֶׁנִּזְכֶּה לְהַכְנִיס אוֹתָם בְּלֵב הָאָדָם לְקַיְּמָם בִּפְשִׁיטוּת וּבִתְמִימוּת, כִּי זֶה הָעִקָּר, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶֹה, הֵן עַל כָּל אֵלֶּה הַהֶכְרֵחַ לְהַאֲרִיךְ בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת, כְּדֵי לְהַסְבִּיר הָעֵצָה בִּפְשִׁיטוּת, כְּדֵי שֶׁיָּבִיא תַּלְמוּד זֶה לִידֵי מַעֲשֶֹה.
