1רש"י לשמות מטות אבותם ואלו מתחל' חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הד' אלא שני חלקים עכשיו נטלו ארבעה חלקים ע"כ נראה מכאן מה שפי' הרא"ם למעלה על מאי דקאמר רש"י לעיל חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה ע"כ לא ירד לסוף דעתו של רש"י שכתב שם וז"ל הא דקאמר אצל אבי אביהן ולא קאמר אצל אביהן משום דאלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביהם שהיה מבני עשרים שנה ומעלה כשיצאו ממצרי' למה חלקו בשוה כשמחזיר כל אחד לאביו הלא כל א' יחזור ויוריש לבניו ולא לבני אחיו אבל השתא דחזרה נחלתן אצל אבי אביהן כגון שיצא אבי אביהם של הבאים לארץ ממצרים כשהי' מבן עשרי' שנה ומעלה ולו שני בנים פחותים מבני עשרים שנה ולאותם שני בנים לזה בן אחד ולזה שנים והם מבני עשרי' שנה ומעלה כשבאו לארץ ונטלו שלשה חלקים מנחלת הארץ וחזרה נחלתן אצל אבי אביהם יש לו לאותו אבי אביהם לחזור ולחלוק בשוה לאלה הג' הג' חלקים שהם מבאי הארץ שיקח בן של האחד חלק וחצי ושני בני האחד חלק וחצי מאחר שמכח אבי אביהן הם נוחלין ואילו אינם אלא כדמות שלוחיו שיטלו כל מה שיטלו בעבורו עכ"ל הרא"ם ואם הי' דעת רש"י בפירוש חזרה נחלתן אצל אבי אביהן כמו שפירשו הרא"ם שפירש שאבי אביהן היה מיוצאי מצרים והי' בן עשרי' והבנים היו פחות מבן עשרים כשיצאו ממצרים והבני בנים היו בני עשרים כשבאו לארץ ע"כ צריך לפרש ג"כ מה שאמר רש"י לעיל כיצד שני אחים מיוצאי מצרים רצה לומר והיה להם אב שיצא ממצרים שהיה יותר מבן עשרים והם לא היו בני עשרים כשיצאו ממצרים והיה להם בנים בבאי הארץ לזה אחד ולזה שלשה והיו הבנים כולם בני עשרים כשבאו לארץ ונתחלקה להם הארץ כדכתיב לאלה תחלק הארץ ונטל האחד חלק אחד והשלשה נטלו שלשה חלקים וחזרה נחלתן אצל אבי אביהם שיצא ממצרים והיה בן עשרים והבנים שיצאו עמו ממצרים ולא הגיעו לבני עשרים ירשו ממנו וחלקו בשוה וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם כו' כל זה צריך אחה לפרש בדברי רש"י אליבה פירושו של הרא"ם ולפי זה יקשה למה אמר רש"י בכאן ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היה נוטלין אלו הארבע אלא שני חלקים ולפי פי' הרא"ם לא היה נוטלין אלא חלק אחד שהרי אבי אביהם לא היה אלא אחד מן התר"ג אלף תק"ן שהיו יוצאי מצרים והיה לו לרש"י לומר ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבע אלא חלק אחד ועכשיו נטלו ארבעה חלקי' לכך אומר אני שמה שאמר רש"י שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ כו' הוא כמשמעו ורצה לומר שהאחים שהיו מיוצאי מצרים היו שניהם בני עשרים ובניהם שהיו לזה אחד ולזה שלשה והיו מבאי הארץ היו בניהם של יוצאי מצרי' ממש שהיו בני עשרי' כשיצאו ממצרים ומ"ש רש"י חזרה נחלתן אצל אבי אביהן ר"ל אצל אבי אביהם שמת במצרי' כאילו אביהם ירש נחלה זו ממנו וחלקוה בשוה ונפלה על בניהם של זה בן אחד ולזה שלשה בנים והגיע להאחד שני חלקים ולהשלשה שני חלקים ועכשיו אלו מתחלה חלקו למנין יוצאי מצרים היו נוטלין אילו הארבעה שני חלקים ומה שהוצרך רש"י לומר חזרה נחלתן אצל אבי אביהן ולא אמר חזרה נחלתן אצל אביהן לפי שקשה לרש"י אלו לא חזרה נחלתן אלא אצל אביהם שהיה מבני עשרים ומעלה כשיצאו ממצרים למה יחלק האחד והשלשה שוה בשוה כשיחזיר כל אחד לאביו הלא כל אחד יחזור ויורש לבניו ולא לבני אחיו לכך קאמר רש"י שגם אלו השני אחים שיצאו ממצרים החזירו הארבע חלקים הללו לאביהם שמת במצרים כאלו ירשוה ממנו וירשה הם בשוה מאביהם ואח"כ ירשו האחד עם השלשה גם כן שוה בשוה מאביהם האחד שני חלקים והשלשה שני חלקים ולא ירש האחד שני חלקים מחמת שירשו מאחי אביו אלא מאבי אביו ואין לתמוה מנא ליה לרש"י סברא זו שכשחזרה נחלה זו של באי הארץ לאביהם שהיו מיוצאי מצרים שתחשב להם ליוצאי מצרים כאלו ירשוה הם מאביהם שמת במצרים דס"ל לרש"י שזה כתוב בפי' בתורה דכתיב גבי יוצאי מצרים שאמר להם הש"י ונתתי אותה לכם מורשה אני ה' הרי שקרא להם ליוצאי מצרים מתנת הארץ בלשון ירושה כלומר ירושה היא מאבותיכם ומפרש רש"י מאבותיכם ר"ל מהאבות של אלו היוצאים ממצרים שתהא נחשב לו חלקו של כל אחד כאלו ירשו מאביו שמת במצרים לפי שגם הוא כאלו ירש אותה מאבותיו ואבותיו מאבותיו עד אברהם יצחק ויעקב אבינו ע"ה זהו נ"ל דעת רש"י ברור:2בא"ד טעות נפל בספרים ברש"י וה"ג אך בגורל יצאו יהושע וכלב וכן הוא אומר ויתנו לכלב את חברון על פי ה' לכך נאמר ע"פ ה' ואומר על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל:
