1רש"י לא דשא לשון עשב כו' פירוש עשב יאמר על כל קלח וקלח בפני עצמו ודשא יאמר על לבושת הארץ בדשאים כו' זהו כוונת רש"י וטען הרמב"ן שאם כן לשון דשא לא יתרבה ורבותנו ז"ל אמרו הרכיב שני מיני דשאים כו' והרב עצמו הזכיר דשאים ואמר כשהיא מתמלאית בדשאים כו' והוסיף הרא"ם ז"ל להקשות וז"ל וה"ה נמי שהיה לו לטעון ממה שאמר שני מיני דשאים שאם לשון דשא כולל כל המינים איך יתכן שיקרא המין האחד דשא עד שיאמרו שני מיני דשאים ותירץ הרא"ם שאינה טענה דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד עכ"ל וזה דחוק מאד והג"א חשב לתרץ שיש לומר שלשון דשא יאמר על הירוק בלבד מבלי בחינת צורתו רק הירוק נקרא שמו דשא ועשב יאמר על הצורה המינית והרי יש חילוק גדול בין דשא ובין עשב דשא נקרא מיד כשיצמח קודם שניכר מה הוא ועשב יקרא כאשר יש לו הכרה מה שהוא ר"ל מאיזה מין וסיים ואמר לכך נאמר תדשא הארץ דשא כי מתחלתו נקרא דשא ולבסוף נקרא עשב מזריע כאשר נגמר גידולו והשתא שפיר י"ל דשאים אע"ג דלשון דשא רק על הצמח בלבד מ"מ יאמר לשון ריבוי כאשר הם שנים עכ"ל והנה תירץ הרא"ם כבר אמרנו שהוא דחוק מאד ואשר חשב הרב האריה לתרץ יראה שאינה תירץ כלל וזה שהוא רצה לבדות לשון מעצמו ויפרוש דשא על הירקות ועשב על צורת המין מי יאמר לו שלשון הקדש כן הוא וכי מבדין לשון מעצמו הרי לא היה בשעת דור הפלגה ויהיו כאן ע"א לשונות ועוד שלשון עשב יאמר על כל קלח וקלח ובעוד שהוא צומח טרם יוכר המין יקרא כל קלח עשב והוארוצה לפרשו על כל מין ומין ועוד מה זה הלשון שאמרו הרכיב שני מיני דשאים כו' וכי מרכיבין הירקות קודם שצמח כולו. ומה שאמר רש"י לא דשא לשון עשב כו'. כך ידע הוא שכן הוא לשון הקודש ולכך אומר אני שדברי רש"י הם נכונים וברורים וזכים ואין בהם גמגום כלל. וזה שבתחלה מיד שהתחיל הפסוק תדשא הארץ דשא עשב קשה לו לרש"י שהתחיל הכתוב בחדא וסיים בתרתי התחיל בתדשא שהוא לשון דשא וסיים בדשא ועשב משמע ששניהם כלולי' במלת תדשא שנאמ' בראשונה וא"כ משמע ששני הלשונות אחד הם אלא שהם שמות נרדפים ולכך הקשה א"כ למה לא התחיל בעשב שהוא השם המפורסים תעשיב הארץ עשב דשא וע"ז אמר לא דשא לשון עשב ולא עשב לשון דשא ועל כן לא היה לשון המקרא כו' כי לא היה נופל לומר לשון דשא אם היה מתחיל תעשי' הארץ כו' אבל בהתחלתו תדש' הארץ נופל שפיר עליו לו' לשון עשב שמיני דשאים מחולקים כו' והכוונה כי לשון דשא אינואלא כשנתמלאה ונתלבשה הארץ מקלחין ועלין הרבה ואפילו היו כולן ממין אחד היו נקראים דשא וכל קלח וקלח או עלה הנשרש בפני עצמו נקרא עשב הן ממין אחד הן מהרבה מינים ולכך אין לשון למדבר לומר דשא פלוני כי אין לשון דשא אלא לבוש הארץ כשנתמלאית על פני כולה ואפי' הוא מין אחד ואם היתה מגדלת הארץ שנה אחת מין אחד על פני כול' הרי זה דשא אחד ובשנ' האחר' היתה מגדלת מן אחד על פני כולה היה זה דשא אחר ר"ל לבוש אחר והרי כאן שני מיני דשאי' כאלו אמר שני מיני לבושין וכשמגדלת בשנה אחת הרבה מינים ומתמלאית מהם על פני כולה כאשר היא נוהגת כן באמת הכל יחד נקרא דשא שהרי בין הכל הם לבוש אחד כמו שהוא בלבושי בני אדם כשתעשה לך בגד מצבע אחת זהו לבוש אחד וכשתעשה לך עוד בגד אחר מצבע זו או מצבע אחרת זהו לבוש שני הרי שני לבושים ואם תעשה לך בגד מהרב' מיני' צבעי' ותתפר' יחד זהו ג"כ אינו אלא לבוש אחד וכן הוא העניין ממש בלבושי הארץ וזהו כוונת רש"י שכתב אח"כ בלשון לע"ז נקרא דשא ארבזו כולן בערבוביא כו' כלומר כולם אעפ"י שהם בערבוביא אינם נקראי' אלא דשא ר"ל לבוש אחד שהרי כולם יחד מלבושים ומכסי' את הארץ כלבוש אחד הנעשה מהרב' מני צבעי' וכל שירש לעצמו נקרא עשב אפי' ממין אחר ואם כן הכי פירושו דקרא תדשא הארץ וגומר תתמלא ותתכס' הארץ לבוש ואותו לבוש יהיה עשב כלומר לא יהיה מחובר יחד אלא יהיה קלחי קלחין וכ"ת א"כ היכן צוה הש"י שיהיו הרבה מיני' דשאים שמ' ע"י ציוויו שאמר תדשא כו' כי לא יהיה אלא מין אחד לפי פרושינו אין זה קושיא דמלת למינו הכתוב גבי עץ עושה פרי קאי ג"כ על ציווי תדשא כאילו אמר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינו עץ פרי וגומר כלומר שהדשא והלבוש הזה יהיה הרבה מינים כמו שעל כרחך תצטרך לפרשו כך גבי האילנות שהרי שם ג"כ לא כתוב אלא עץ פרי עושה פרי שאינו משמע אלא מין עץ אחד והיכן צוה לעשות הרבה מינים אלא על כרחך במלת למינו צוה כן וזה קאי נמי על הדשאים ואעפ"י שכתב רש"י אח"כ גבי ותוצא הארץ דשא וגומר אע"ג שלא נאמר למיניהם בדשאים בצווייהם כו' אינו רצה לומר שמלת למינו לא קאי על תדשא הארץ ולכך הוצרך לומר שנשאו ק"ו כו' אלא רצה לומר מפני שלא נאמר למינו בפני עצמו גבי תדשא דשא בציווי כמו שנאמר גבי מעשה ותוצא הארץ דשא למינהו וגומר ש"מ דהבינו דמלת למינו קאי גם כן עליהם מטעם דנשאו ק"ו בעצמם לקיים הציווי במעשה אבל האמת הוא לעולם דמלת למינו דעץ פרי קאי גם כן על ציווי דתדשא הארץ דשא עשב וגו' וזה נראה לי דעת רש"י:2רש"י והיא לא עשתה כן אלא כו' לשון הג"א אין הפירוש שאדמה עבר' במזיד על ציווי הקב"ה שאין בה יצר הרע שתהא עוברת במזיד על ציווי הקב"ה אבל כו' עכ"ל. ואני אומר אם היתה הכוונה על הארץ התחתונה ממש שנצטוות' ועברה על ציווי הש"י היתה הקושיא וודאי קושיא חזקה ואי אפשר לתרצה אבל הוא צלל במים אדירים ולא העלה כלום ואין דבריו מן הצורך כי אינו מדבר אלא מן הכח ומזל שיש לה למעלה והוא מן הכת שיש להם בחיר' כעניין המלאכים הידועים שנפלו בעבור בנות האדם ודי למבין והוא שנתקללה ג"כ נ"ל:
