22רש"י וכן נתתי כסף השדה קח ממני נותן אני לך כו' הרג"א הקשה שהרי לקמן גבי נתתי כסף השדה פי' מוכן הוא אצלי הלוואי נתתי לך כבר ע"כ אבל אומר אני שאין זו קושיא דודאי כל הלשונות הללו לשון עבר הם אלא שלפי עניינן צריכינן אנו לפרשן לשון הווה ג"כ לפיכך גבי אילו השנים הרימותי ונשבעתי אע"ג שהיה אפשר לפרשו לשון עבר דשמא האמת כך הוא שכבר נשבע אברהם מיד כשהציל או מיד כשראה מלך סדום לבא וכן הש"י אפשר שכבר נשבע מיד שהלך אברהם לעקוד את בנו כי ברך אברכך וגומר אלא לפי העניין שלא מצינו בשניהם שבועה כבר מפרשם רש"י ואומר שהם ג"כ בינוני ואין קפידא כי המלה ההוא במקום עבר ובמקום בינוני ואפשר כי שניהם אמת שכבר נשבעו וגם עדיין עומדים בשבועתם ומביא ראייה מפסוק לתתי כסף השדה קח ממני שהוא בינוני ועל עבר אינו צריך ראייה שזה הוא בניינם אלא על הבינוני צריך להביאו ומביא דהתם על כרחך צריך אתה לפרשו בינוני מדכתיב אחריו קח ממני משמע נותן אני לך קח ממני ולכך סיים רש"י בדבריו כאן וקחהו ממני כלומר ע"כ צריך אתה לפרש כן מדכתי' קחהו ממני אבל התם במקומו קשה לרש"י כיון שעל כרחינו צריכין אנו לפרשו לשון בינוני נותן אני לך מדכתיב קח ממני ולא נוכל לפרש על שניהם נתתיו ונותן אני לך כלו' עומד אני במקחי שהרי עדיין לא לקח עפרון הכסף ממנו כמו בכאן שיכול להיות שפירושם על שניהם עבר ובינוני כדפרשתי לכך מקשה רש"י א"כ למה לא אמר אברהם לישנא מעלי' נותן אני לך כסף השדה קח ממני כי נתתי שקר מפורסם הוא כיון שאין נופל אחריו לומר קח ממני ומפרש ששם כך אמר אברם הלואי נתתיו לך כבר ועוד היום אני נותן קח ממני ולפי זה כשנוסיף שם מלת הלואי יהיו ג"כ שניהם אמת נ"ל:23רש"י אנכי מגן לך מן העונש שלא תיענש כו' נ"ל מה של' פירש רש"י גבי אל תירא מן העונש ויבא אחריו מיד כי אנכי מגן לך מן העונש מפני שלא יבא אחריו לומר שכרך הרבה מאד בלא וי"ו רק היה לו לומר אנכי מגן לך מן העונש שכרך הרבה מאד בוי"ו שהרי הוא לפי זה מאמר אחר בפני עצמה שהבטיחו על מה שלא היה מתיירא ממני והוא השכר אבל כשפירוש אל תירא שמא קבלתי שכרי וכו' היתה תשובתו מיד שכרך הרבה מאד ואנכי מגן לך קאי על מה שלא הוזכר בפסוק והוא לא היה דואג ממנו שמא יענש על כל הנפשות שהרג כו' אלא לפי שהיה מתיירא מקיבול שכרו באתה אליו דבר ה' במחזה ואמר לו מה שאין אתה דואג ממנו והוא העונש אנכי מגן לך ממנו ועל מה שאתה מתיירא מקיבול שכרך שכרך הרבה מאד וכי תימה ומ"ט לא היה אברם דואג על העונש אומר אני שאין זו קושיא כי אברם חשב ואמר הרי וודאי ידעתי שהיו בהם רשעים הרבה ובאבוד רשעים רנה ויש לי לקבל שכר על שבערתי הקוצים מן הכרם מה יש לי לומר שמא היה בהם ג"כ קצת טובים ובעבורם יש לי לדאג עליהם על זה העונש אני מייאש ינכה לי שכרי כנגד עונשי ולא אקבל עונש על ההריגה ולא שכר על ביער הקוצים כי יצא שכרי בהפסדי שוודאי היו יותר רשעים מצדיקים ובהדי הוצא לקי כרבא ואנכי לא איענש ולא אקבל שכר ורק הייתי כשלוחו של מקום ודי לי שניקמתי נקמתי באמרפל אבל מזה היה מתיירא שמא חס ושלום קבלתי שכרי הראשון מכל צדקותי שעשיתי ע"י הנס שנעשה לי ולכך באתה לו התשובה במחזה על מה שאתה מתייאש על אותה העונש אלא שתחשוב אנכה לך אותה עונש כנגד שכרה ביעור הקוצים אל תאמר כן שאף אם יש כאן עונש כי וודאי היה בהם קצת טובים לא תיענש עליהם כי אנכי מגן לך והם הם שנתחייבו בנפשם שנתחברו עם הרשעים ואוי לרשע כו' ואשר אתה מתיירא שמא קבלת שכרך הראשון חס ושלום אל תירא כי שכרך הרבה מאד גם הראשון גם האחרון מביעור הקוצים ולא אנכה לך כלום ולפי זה אין כאן מקום לוי"ו דושכרך כלל דה"ק ליה אנכי מגן לך כי שכרך הראשון עם האחרון הרבה מאוד בלשון הודעה ולא בלשון הבטחה ואין לומר שלשון אל תירא כולל שניהם שהיה ירא מן העונש שהרג הנפשות ושמא קבלתי שכרי כו' ובאת לו התשובה על שניהם אנכי מגן לך מן העונש וגם שכרך הרבה מאד חדא דג"כ לפי זה ושכרך היה לו לומר בוי"ו ועוד אומר אני שאי אפשר כלל לומר אל תירא מן העונש שלשון מורא שייך לומר על דבר שאדם מתירא שמא יהיה כך שמא לא יהיה כך אבל על דבר שהוא ברור שיבא אינה נופל לשון מורא רק עצבון שיתעצב על שיודע שיבא עליו עונש ולא ינקה וכאן בעם רב כזה שהרג אי אפשר שלא יהיה בהם צדיק א' או שנים ובשבילו יענש אם לא יהיה הש"י למגן לו ולא שייך לומר עליו אל תירא אברם אלא על מה שהיה מתיירא שמא קיבל כל שכרו שמא לא קיבל כל שכרו ועל זה באתה לו התשובה אל תירא ועל האחר שלא היה מתירא ממנו כי חשב לו לוודאי אלא שלא נתעצב עליו מפני שהיה מתייאש ואמר יצא שכרי כנגד הפסדי אמר לו אנכי מגן לך וכדפרשתי וזה נ"ל ברור:
