מקור משנה שבת ט״ו:ג׳
3 מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת, וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת:
פירוש לחם שמים על משנה שבת ט״ו:ג׳
3 מקפלין. עבתי"ט מ"ש בטעם סמיכות משנה זו לכאן. ואינו נראה כלל דקשירת מפתח החלוק אינה מתיקוני הבגד אלא מתיקוני קישוט האדם. והבגד מתקלקל בכך ומה ענין זה לזה:
4 והנ"ל בזה דנקט הכא דיני קפול בשיש להם דמיון עם דיני הקשירה. במה שנתלין בזמן. רצוני שכמו שהקשירה האסורה היא העשויה להתקיים ימים רבים. והעומד להתירו בו ביום מותר. ככה הקפול מות' הוא לבו ביום לצורך שבת. ולקפול ולהניח אסור:
5 ועוד אני רואה דקפול וכל מידי דאית ביה משום תיקון מנא. שייכי טובא בקשירה. שכן אורגי יריעות שנפסקה להם נימא קושרין אותה. וחוזרין ומתירין קשרי הבגד לייפותו. דאית ביה משום תיקון מנא. וכמאן דשקיל אקופי מגלימא עפרש"י שהם קשרים שבבגד דחייב משום מכה בפטיש שמתקן הבגד בכך: