לחם שמים על משנה מועד קטן ג׳

מקור משנה מועד קטן ג׳
1 וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, וְהַנָּזִיר, וְהַמְּצֹרָע הָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ:
2 וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג, הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִּדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וּשְׁאָר כָּל אָדָם, אֲסוּרִין:
3 וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד, קִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין, אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, וְשִׁטְרֵי בֵרוּרִין, וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין, וְאִגְּרוֹת שֶׁל רָשׁוּת:
4 אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר הָעֲזָרָה עֶזְרָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֵב אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ:
5 הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. שְׁמֹנָה, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שַׁבָּת עוֹלָה וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת, רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין:
6 רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲצֶרֶת כְּשַׁבָּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּרְגָלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עֲצֶרֶת כָּרְגָלִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת:
7 אֵין קוֹרְעִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְאֵין מַבְרִין, אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת, וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטָּה זְקוּפָה. אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְקָנוֹן, אֶלָּא בְסַלִּים. וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, אֲבָל עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים:
8 אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד, וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת:
9 בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת, וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. אֵיזֶהוּ עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת. קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ט, וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר ישעיה כה, בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ':
פירוש לחם שמים על משנה מועד קטן ג׳
1 ואלו כותבין במועד כו' מתנה. כתב הרע"ב אי לא כתיב לה מפסיד המקבל דשמא יחזור בו הנותן. וכתב תי"ט לא חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שיחזור ממה שהיה ויאמר לא כך היה עכ"ל:
2 ואיני מבין לשונו זה. דאי בדקיימי עדי קנין. ליחזי היכי קאמרי סהדי. ואיך יחזור ממה שהיה לפי שיטתו. ואי בדליתינהו. יאמר להד"מ ויחזור חזרה ממש:
3 והאמת לדעתי דחיישינן שיחזור בו חזרה גמורה. ואע"ג דבמתנת בריא דאית בה קנין עסקינן. מה בכך אפ"ה מצי מיהדר ביה. לדעת רשומי הפוסקים. דאע"ג דסתם קנין לכתיבה עומד. ולא צריך אימלוכי. מ"מ אם מוחה הנותן קודם הכתיבה יכול לחזור בו:
4 ולכ"ע בשטר חוזר. אע"פ שאין זוכה במתנה. דשיעבוד צריך לימלך כבפ"ק דמציעא. וכאותה שאמרו בקידושין. שני שדות הן זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר. אע"פ שאינו חוזר בשדה. דמצי למימר לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי. והא ודאי אית ליה פסידא למקבל. אם יחזור בו הנותן. מלכתוב לו השטר באחריות. ותו דילמא מיתו סהדי:
5 אין כותבין שטרי חוב במועד. כתב הרע"ב הואיל ויכול לכותבו לאחר המועד. ופירש בתי"ט דהכא מסתמא ליכא למיחש שמא יאמר לא כך היה כיון שהלוהו לא יהיה לוה רשע ולא ישלם עכ"ל:
6 זהו דוחק מבואר והנסיון יוכיח ההפך. וכל אשראי ספק אתי ואפי' באגב גבייה בעי. כל שכן בע"פ:
7 אלא תהא במאמינו. דיקא נמי דקתני סיפא ואם אינו מאמינו. ותו דאפי' לא הימניה. אלא אדעתא דנכתוב ליה שטרא. אי דאמר ליה על מנת כן אני מלווך. נהדרו זוזי למרייהו. כי לא איצטריכו ליה להיאך. ואי דלא אמר ליה על מנת. אלא סתמא אוזפיה. ודאי לא מצי הדר ביה. דהאי אמר ליה מאי אית לי למיעבד. אנא הא קאימנא. ורבנן הוא דמעכבי עילואי למכתב שטרא:
8 והשתא אע"ג דבודאי איכא למיחש לפסידא בגווני טובא. אפ"ה אנן לא חיישינן ליה. דאיהו דאפסיד אנפשיה. דהוה ליה שלא להלוות עד אחר המועד. מאחר שאינו לוה לצורך המועד וק"ל:
9 ואם אינו מאמינו. ולוה צריך למעות לצורך י"ט. אי נמי אפי' שלא לצורך המועד. ואינו מוצא אח"כ מי שילוונו. דהו"ל כדבר האבוד:
10 משנה לחם בספר עזרא חברו פט"ו דכלים בין לגרסת הספר. ובין למאן דגרס העזרה. אין להפליא אם היו צריכין להגיהו. כי עם היותו ודאי נכתב מתחלה בדיוק כהלכתו. ולא היה צריך לתקנו בחסרות ויתרות. וכ"ש באותיות ופרשיות וכל דקדוקי סופרים. בלי ספק היא היתה תורת ה' תמימה. מום אין בה. אלא שיד הזמן אולי שלטה בו. שנטשטשו אותיות. או קפצה מעליהן הדיו. אבל גרסת העזרה היא עיקר. כמ"ש בכלים בכה"ס בלי נ"א. עם שקרוב הדבר. שס"ת של עזרה בב"ש. של עזרא היה שכתבו או הגיהו כתקנו.
11 משנה לחם הסמוכות למטה מוכח בהדיא שאין לבטל הנשים מלצאת. וכ"ה בהדיא בגמרא פ"ב דסנהדרין מקום שנהגו כו'. ומפרש התם טעמא. עמ"ש בס"ד בי"ד סשנ"ט ובמו"ק א"ח סימן שי"א.
12 עיין פי' הרע"ב שכתב ז"נ ובכפיית המטה שתהיינה המטות כפויות ע"ג קרקע וישן בהם. בתשו' הריב"ש מפורש היטב ענין כפיית המטה ע"ג קרקע. דהיינו לפי שהיו מטותיהן עומדות על רגליהם. ואין להם נקליטין למעלה. וכשכופין אותן נמצא גב המטה מושכב שטוח ע"ג קרקע. וצריך הוא לשכב עליה דווקא. ולא על מטה זקופה. וזה מבואר שאסור לאבל לישן במטה עכשיו שלא נהגו בכפיית המטה. מיהא ודאי לא סגי אלא ע"ג קרקע דווקא. וכמ"ש בתשו' והוא פשוט מאד. וכ"כ גם האחרונים ז"ל. ולא נסתפק בה אדם מעולם. ולהוציא מדעת א' מהמתחסדים שפטפט כנגד זה:
13 ואין אומרים ברכת אבלים. עמ"ש רפ"ד דמגילה בלע המות לנצח וגו':
14 סליקא לה מסכת מועד קטן בס"ד