1שופר של עכו״ם אין תוקעין בו לכתחילה ואם תקע יצא. ראיתי להאריך קצת בלשון זה ולהוכיח הסוגיא שבראש השנה בפרק ראוהו ב״ד ראש השנה דף כ"ח והסוגיא שבסוכה פרק לולב הגזול והסוגיא שבסוף פרק כיסוי הדם ולבאר מ״ש רבינו בפרק שמיני מהלכות סוכה. בפרק ראוהו ב״ד אמרו אמר רב יהודה בשופר של ע״ז לא יתקע ואם תקע יצא של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מאי טעמא עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה ובפ' לולב הגזול סוכה דף ל"א: על מתני' דשל אשרה ושל עיר הנדחת פסול. הקשו בגמ' והא אמר רבא לולב של עכו״ם לא יטול ואם נטל כשרה הכא באשרה דמשה עסקינן דכתותי מיכתת שעוריה דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנדחת ש״מ. ובסוף פרק כיסוי הדם דף פ"ט הקשו על רב דאמר דמכסין בעפר של עיר הנדחת משום דמצות לאו ליהנות ניתנו מברייתא דקאמר שופר של עכו״ם לא יתקע בו ולולב של עכו״ם לא יטול וכו' והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא ותירצו אמר רב אשי הכי השתא התם שיעורא בעינן ועכו״ם כתותי מיכתת שיעורה הכא כל מה דמיכתת טפי מעלי לכסוי ע״כ. ופי' המפרש דבאשרה דמשה דתירצו בפרק לולב הגזול רצה לומר אשרה דישראל דאין לה ביטול ולהכי כתותי מיכתת שעורה. וכן מה שתירצו בפרק כסוי הדם הכי השתא התם שיעורה בעינן וכו' הוא משום דאיירי בעכו״ם דישראל דאין לה בטול כדתירץ בפרק לולב הגזול אבל של עכו״ם אע״פ שלא בטלה על דא קאמר רבא לולב של עכו״ם לא יטול ואם נטל יצא. ולדעת רבינו תם כתבו התוס' דאפילו בעכו״ם בעינן בטול. ורבינו ז״ל אינו מפרש כן כדכתב ה״ה בפרק ח' מדלא חילק שם בין עכו״ם לישראל ולכך הוא ז״ל מפרש דברי רבינו באשרה דמשה רוצה לומר אילן שנטעו מתחלה לכך לשם עכו״ם והוא דעכו״ם דבטלה וגורס בגמ' בפרק לולב הגזול הב״ע באשרה דמשה ומשום מצוה הבאה בעבירה כלומר אע״פ שבטלה הרי היא מצוה הבאה בעבירה אבל שופר של משמשי עכו״ם או שהוא עבודת כוכבים עצמו של עכו״ם ובטלו לא מיפסל משום מצוה הבאה בעבירה. ומ״מ נראה ודאי לפי פירוש זה דאפילו בעבודת כוכבים של עכו״ם כל כמה דלא בטלו אסור דכ״ש דהוי מה״ב טפי. וקשה על זה הפירוש שפירש ה״ה דסוגיא דבפ' כסוי הדם דמתרץ כתותי מיכתת שעוריה ע״כ מוקי לה בעכו״ם של ישראל וא״כ סוף סוף קשה למה לא הזכיר רבינו בעכו״ם של ישראל שאם נטלו לא יצא והיה לו לחלק בין עכו״ם לישראל ועוד בעכו״ם עצמו היה לו לחלק בין בטלו ללא בטלו. וע״ק דלמה לא תירץ הגמ' בפרק לולב הגזול דאיירי מתני' דשל אשרה פסול בעבודת כוכבים דישראל כמו שתירץ בפ' כסוי הדם ואמאי מהדר לתרץ דאיירי באשרה דמשה. ונ״ל דה״ה יפרש דבכסוי הדם מוקי לה בשל עכו״ם ובלא בטלה ופירש טעמא משום כתותי מיכתת שיעוריה אבל הכא בפרק לולב הגזול לא מצי לאוקמי מתניתין בשלא בטלה כדאוקי התם דאשרה ודאי דאיירי לאחר בטול כדכתבו התוספות לפירוש ר״ת משום דמשנקצץ הלולב מן האילן נתבטל ולכך לא מצי לשנויי כדשני התם ותירץ באשרה דמשה. וכ״ת אכתי קשה אמאי לא קאמר דעכו״ם היכא דלא בטלו אסור וה״ה בישראל היכא דבטלו. וי״ל דזה הוי מכ״ש דאשרה שנתבטלה דהשתא אשרה שנתבטלה פסול משום מה״ב כ״ש עכו״ם ושלא נתבטלה דאיכא תרתי כתותי מיכתת שיעורא ומה״ב ולכך לא הוצרך לפרש. זה נ״ל ליישב פי' ה״ה ז״ל בדברי רבינו וזה עם שנוי הגירסא בגמרא דגריס משום מה״ב וגם צ״ל ע״כ לפי זה דלא גריס דיקא נמי דקתני דומיא דעיר הנידחת דכיון דמוקי לה באשרה שבטלה לא הוי דומיא דעיר הנידחת דנשרפת בשלמא לפירוש שאר המפרשים דהוי עבודת כוכבים של ישראל הוי דומיא דעיר הנידחת דאין לה תקנה ונשרפת אבל לפירוש רבינו לא הוי הכי לכ״נ ודאי דלא גריס ליה. ועוד אני אומר ליישב דברי רבינו שלא כדברי ה״ה ז״ל שהוא גורס כגירסתנו בגמ' ומכח הקושיא שהקשו התוס' מההיא דפרק כל הצלמים עבודה זרה דף מ"ז דבעי ריש לקיש המשתחוה לדקל לולבו מהו וכו' דלכל הפירושים קשה למה שפירש ר״ת צ״ל דמ״ש אם נטל יצא איירי לאחר בטול קשה דמשמע דהוי בעיא דלא איפשיטא והכא אמר רבא דאם נטל יצא משמע דיש דחוי לקולא ולפירוש האחר שפירש נטל בלא בטול ג״כ קשה כדכתבו שם התוספות לכך הוא מפרש כפירוש התוס' דגמ' ה״ק הכא מתניתין איירי באשרה דמשה כלומר עכו״ם של ישראל שנטעו מתחלה לכך זה נקראת אשרה כדכתב רבינו ולכך פסול דכתותי מיכתת שעוריה ורבא איירי באילן שנטעו ולבסוף עבדו כרבנן דשרו ומ״מ לכתחלה לא יטול והך אשרה בשלא בטלה אבל באשרה של עכו״ם שנטעה מתחלה לכך ובטלה זו היא הבעיא של פרק כל הצלמים ולא איפשיטא אם יש דחוי או לא כלומר אי אמרינן כיון שנידחית שעה אחת ממצוה קודם בטול תו לא אתכשר א״ד אין דחוי וכיון דסלקא בתיקו פסק רבינו ז״ל לחומרא ולכך כתב דאשרה שבטלה אם נטל לא יצא כלומר מכח ההיא בעיא דהתם דסלקא בתיקו וא״כ אמרינן יש דחוי. וא״ת הא בעיא דהתם כבר איפשיטא בפרק לולב הגזול שאמרו שם דחוי מעיקרא לא הוי דחוי תפשוט מינה וכמ״ש הר״ן בפ' כל הצלמים, י״ל דרבינו סבור כפירוש התוס' דפירשו בפרק כל הצלמים וכן בפרק לולב הגזול דבעיין דכל הצלמים לא איפשיטא דשאני התם בהדס דכיון דהוי בידו למעט לכך לא הוי דחוי אבל הכא גבי אשרה אין בידו לבטלה אם לא על ידי עכו״ם דישראל אין מבטל עבודת כוכבים כלל דא״כ לא איפשיטא בעיין, ואם תאמר מכ״מ היה לו לרבינו לחלק דאשרה שבטלה דוקא שבטלה ביו״ט דזה נקרא דחוי מעיקרו אבל אם בטלה מעי״ט לא הוי דחוי כלל וכמ״ש התוס' בפרק לולב הגזול ונראה מוכרח ממאי דבעי ר' ירמיה דף ל"ג נקטם ראשו מעיו״ט ועלתה בו תמרה ביו״ט אבל עלתה בו תמרה בעיו״ט לא חשיב דחוי והכא נמי כשבטלה מעיו״ט דכוותה היא. ויש לומר דרבינו יתרץ דכיון דבפ' כל הצלמים אמרו סתם אשרה שבטלה ולא אמרו שבטלה מערב יו״ט כמו שאמרו בפרק לולב הגזול גבי הדס ע״כ שבטלה דקאמר גבי אשרה הוי בכל גוונא. ויש לחלק בין אשרה להדס דבאשרה כיון שהתיקון לא אתי ממילא אלא צריך לעשותו בידים לכך ודאי דחויו שנדחה מקודם הוי דחוי אבל גבי הדס כיון דהתיקון אתי ממילא נסתלקה דחויו כאילו אינו וחזר הדבר לכמו שהיה קודם שנקטם. והשתא לפי פירוש זה שפיר' בדברי רבינו יהיה גירסתו כגירסתנו והתירוץ שתירצו בפרק כיסוי הדם הוא התירוץ שתירצו בפרק לולב הגזול דבכסוי הדם מוקי לה דלולב ושופר של עבודת כוכבים של ישראל אין לו בטול וכ״ת למה לא נתבאר דין זה בדברי רבינו כאן בשופר וכאן בלולב דעכו״ם של ישראל דפסול. ויש לומר דכ״ש הוא דהשתא עבודת כוכבים דעכו״ם שבטלה קאמר דפסול כל שכן עבודת כוכבים של ישראל שאין לה בטול ולא קתני אלא לולב של עבודת כוכבים כלומר אילן שנטעו ולבסוף עבדו שמותר ובשופר קאמר שופר של עכו״ם ר״ל שופר של עבודת כוכבים של עכו״ם כלומר שלא נאסר מפני שהשתחוה לבהמה ובעלי חיים אינם נאסרים ומ״מ לא יטול לכתחלה אבל כל דבר של עבודת כוכבים שנאסר אע״פ שבטלו אח״כ לדעת רבינו אם נטל לא יצא משום דיש דחוי:2שופר הגזול וכו'. יראה דלרבינו הוקשה לו בכאן שני דברים ותירץ לשניהם. האחד דאפילו תאמר דמצות לאו ליהנות ניתנו מכל מקום קשה מאי שנא הכא מלולב ומצה שאמרו בגמרא שאינו יוצא ואע״ג דמצות לא ליהנות ניתנו וכו' והטעם נתבאר בריש פרק לולב הגזול סוכה דף ל' משום שהיא מה״ב הכא נמי היא מה״ב ותיתסר לזה תירץ שאין בקול דין גזל ולכך לא מיתסר מה״ט. ועוד הוקשה לו דהרי נהנה מגזל לזה תירץ דמצות לאו ליהנות נתנו, ומ״ש שם טעמא דמה״ב יותר משאר דברים ע״ש בתוספות:3שופר של עולה וכו'. וא״ת דהכא משמע מדבריו דתוקע לא עביד מעשה והוי קול והוא ז״ל כתב בסוף פ' ה' מהלכות מעילה קול ומראה וריח של הקדש לא נהנין ולא מועלין וא״כ כיון דהוי קול ואין בו דין מעילה איך אמרו בגמ' פרק ראוהו בית דין ראש השנה דף כ"ח מ״ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לחולין הא כיון דהוי קול לאו בת מעילה היא ורבה נמי דאתקיף לא קאמר אלא אימת מעל לבתר דתקע כי תקע באיסורא תקע משמע דמודה ליה דמעל. וי״ל דרבינו סובר דכי פריך ליה הוי לפי סברתו אבל לפי האמת אין בו מעילה דהא אמרינן פרק ה' שלשה דברים אין בהן מעילה קול ומראה וריח וזה דוחק. ויש לדקדק מה הקשה רבינו וא״ת הלא נהנה הא אין בו דין מעילה. וי״ל דמ״מ הרי כתב רבינו דאין נהנין ולא מועלין ואע״פ דאי איסור הנאה לא הוי אלא איסור דרבנן מ״מ מקשה רבינו אמאי יצא בדיעבד וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וה״ל למימר דאפילו בדיעבד לא יצא. ואם תאמר דכיון דהוצרך רבינו לתת טעם זה בקול לתרץ קושיא דלולב ומצה כדכתב ה״ה למה לא הקשה ג״כ גבי שופר של עכו״ם ולישני נמי התם דשאני משום דהוי קול. וי״ל הא לאו מילתא היא דבלולב נמי של עכו״ם אם נטל יצא כמ״ש בריש פ״ח ואע״ג דבלולב הגזול לא יצא משום מה״ב ואע״ג דמצות לאו ליהנות נתנו בגמרא בלולב דעכו״ם לא אמרינן הכי אלא יצא. וא״ת למה לא כתב רבינו דין שלמים וי״ל משום דהוה ס״ד בגמרא דגרע שלמים משום דלית בהו מעילה אבל כיון דפי' רבינו דבעולה ג״כ אין בה מעילה משום דהוא קול א״כ כ״ש שלמים שהם קדשים:4מצות לאו ליהנות ניתנו וכו'. כתב ה"ה ורבינו ז"ל הזכיר החלוק השני וכ"ש החלוק הראשון ע"כ. טעמו נתבאר בהר"ן ז"ל שכתב בפירוש ההל' ואצטריך לאשמועינן במודר הנאה דס"ד מודר הנאה מחבירו ה"ט דשרי לפי שאין דעתו של נודר דבר מצוה כיון שלא פירש אבל הנודר משופר דפרה ליתסר קמ"ל:
