לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים ד׳:ב׳

מקור משנה תורה, הלכות ממרים ד׳:ב׳

2 אֶחָד שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אוֹ שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כֵּיצַד. נֶחְלְקוּ בְּאִשָּׁה זוֹ אִם הִיא עֶרְוָה אִם לָאו. אִם מַרְאֵה דָּם זֶה מְטַמֵּא בְּאִשָּׁה אוֹ לֹא. אִם זוֹ טְמֵאָה לֵידָה אוֹ לֹא. אִם זוֹ זָבָה אוֹ לֹא. אִם חֵלֶב זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָּר. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. הֲרֵי זֶה חוֹלֵק בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵיצַד דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִבּוּר שָׁנָה אִם מְעַבְּרִים עַד הַפּוּרִים אוֹ בְּכָל אֲדָר הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁזֶּה מֵבִיא לִידֵי חָמֵץ בְּפֶסַח. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִין מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה כָּל שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ כְּדִין נָטַל וְעַל פִּי בֵּית דִּין נָטַל. וְלִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר פָּטוּר אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין אֵלּוּ רְאוּיִין לָדוּן כָּל שֶׁנָּטַל גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא נָטַל הַבָּא עָלֶיהָ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת וְנִמְצָא הַדָּבָר מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִינֵי מַכּוֹת אִם זֶה חַיָּב מַלְקוֹת אוֹ אֵינוֹ אוֹ שֶׁחָלַק בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִים שֶׁלּוֹקִין בִּפְנֵיהֶם הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ לוֹקֶה חוֹבְלִין הֵם בּוֹ וְחַיָּבִין לְשַׁלֵּם וְכָל שֶׁיִּטּל מֵהֶן כְּדִין נוֹטֵל. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בֶּן מַלְקוֹת הוּא כָּל שֶׁיִּטּל מֵהֶן גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרָכִין אוֹ בַּחֲרָמִין אִם זֶה חַיָּב לִתֵּן אוֹ אֵינוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן אִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה גֵּזֶל וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּפִדְיוֹן קָדָשִׁים אִם נִפְדּוּ אוֹ לֹא נִפְדּוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זֶה פִּדְיוֹן אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרִיפַת הָעֶגְלָה אִם אֵלּוּ חַיָּבִין לְהָבִיא אוֹ לֹא הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חַיָּבִים לְהָבִיא הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּעָרְלָה. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אִם זֶה לַעֲנִיִּים אוֹ לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה גֵּזֶל בְּיַד הֶעָנִי וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה כְּגוֹן נִגְעֵי בָּשָׂר אוֹ נִגְעֵי בָּתִּים אוֹ נִגְעֵי בְּגָדִים הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָהוֹר מֻתָּר לְהִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ לֶאֱכל קָדָשִׁים וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָמֵא אִם נִכְנַס אוֹ אָכַל בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וּבְשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּטָהֳרַת מְצֹרָע אִם יֵשׁ לָזֶה טָהֳרָה אוֹ אֵין לוֹ. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּהַשְׁקָאַת סוֹטָה אִם זוֹ צְרִיכָה לִשְׁתּוֹת אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צְרִיכָה אִם מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִיבָמָהּ וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינָהּ צְרִיכָה מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִין לִבְדֹּק וְלַחְקֹר אִם הָיְתָה מַחְלֹקֶת זוֹ מְבִיאָה לִידֵי דָּבָר זֶה וְדָבָר זֶה מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֵׁנִי אֲפִלּוּ אַחַר מֵאָה דְּבָרִים אִם יָבוֹא בַּסּוֹף לְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיָה הַזָּקֵן מֵקֵל וְהֵן מַחֲמִירִין בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מַחְמִיר וְהֵן מְקִילִין חַיָּב:

פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות ממרים ד׳:ב׳

2 אם היא ערוה אם לאו וכו'. היינו דאמרינן פרק אלו הנחנקין דף פ"ז: דין בתו מאנוסתו כו' ורצה לומר דאין זקן מודה בג"ש זו וסובר דמותרת:

3 אם מראה דם זה מטמא. היינו דאמרו שם דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים:

4 אם זו טמאה לידה. היינו דאמרו שם פלוגתא דרב ולוי רב אמר מעין אחד הוא וכו' ולוי אמר שני מעינות הן וכו' ואיכא בינייהו היכא דשופעת מתוך שבועים לאחר שבועים דלרב טהור וללוי עדיין היא טמאה עד שתפסוק שעה דנימא נסתם הטומאה וכו':

5 אם זו זבה וכו'. גם זה שם פלוגתא דר' אליעזר ורבי יהושע:

6 אם חלב זה אסור או מותר וכו'. התוספות הקשו שם גבי רשב"ל אומר עשירי כאחד עשר וכו' דאי אמרה זקן ממרא כר' יוחנן אמאי מיחייב הרי מחמיר הוא ואין כאן דבר שזדונו כרת כלומר אע"פ שאינה טמאה אם יאמר שהיא טמאה מאי איכפת לן בחומרא ותירצו דאי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה דאי טמא הוא אין בו שוה פרוטה דלא הוי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו שוה פרוטה דחזי לאכילה ומקודשת ע"כ. וקושיא זו איתא על דברי רבינו במה שכתב כאן אם חלב זה אסור או מותר ואין כאן תירוץ התוס' דאפילו יאמר על מה שאינו חלב שהוא חלב מאי איכפת לן הרי מחמיר הוא והרי כתב רבינו לקמן דאפי' דהוא מחמיר חייב. וי"ל דאם קידש בו דאם היה שומן היה ראוי לאכילה והיה שוה פרוטה ומקודשת אבל אם הוא חלב אינו ראוי לאכילה אלא בהנאה ואם קידש בו לא תהיה מקודשת שאין באותה חתיכה דחלב שיעור כך שיהא בו שוה פרוטה אפילו אינו ראוי אלא ליהנות ממנו אלא אם הוא ראוי לאכילה שוה פרוטה:

7 כגון שנחלקו בעיבור השנה וכו'. היינו דאמרו שם כדתנן הן העידו שמעברים את השנה כל אדר וכו':

8 או במנין הדיינים וכו'. שם בפלוגתא דשמואל ור' אבהו דאמר שנים שדנו דיניהם דין וכו':

9 וכן אם נחלקו בדיני מכות וכו' או שחלק במנין הדיינים שלוקים וכו'. שם בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן דתנן מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה וכו' וכל אלו הטעמים שכתב כאן רבינו פירש שם רש"י כן:

10 בערכין או בחרמין וכו'. שם דף פ"ח. החרמים בפלוגתא דר' יהודה בן בתירא ורבנן דתנן ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית וכו' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן ופירש"י ז"ל לבדק הבית ומועלין בהן לכהנים ואין מועלים בהם ע"כ וכוונתו דאם הזקן ממרא אמר שהוא חייב מעילה א"כ הנהנה ממנו ומביא אשם מעילות הרי אותו אשם קדש קדשים לר' יהודה בן בתירא דאית ליה דמועלין והאוכלו בטומאת הגוף חייב כרת וכיוצא בזה פירש"י ז"ל בלשון הקודם גבי ערכין וא"כ קשה על רבינו גבי חרמים דהוה ליה להביא מה שאמרו בגמ' אם הוא חרמים או לבדק הבית דהוא לענין המעילה כדכתיבנא ולא איירי בגמרא לענין אם חייב ליתן החרמים או לא דלעולם הוא חייב אלא איירי לענין המעילה דאם הוא לכהן אין בו מעילה ואולי שרבינו מפרש דהוא ג"כ לענין קידושין דאם הוא לכהן אם קידש בו הכהן אשה מקודשת דממונו הוא ואם הוא לבדק הבית אם קידש בו הכהן אשה אינה מקודשת דלאו ממונו הוא ומפני כן כתב הוא המשל בחרמין וג"כ בענין הקידושין דהיינו אם הוא חייב ליתן או לא אע"פ שלא שם ההפרש כמו ששמו אותו בגמ' מ"מ לענין קידושין מיהא הוי כדאמרו בגמרא:

11 וכן אם חלק עליהם בפדיון קדשים וכו'. גם זה פירש רש"י ז"ל בגמרא לענין מעילה שכתב שם אם אינה נפדית בפחות מעשרה בני אדם עדיין הקדש היא ומועלין בה ולרבנן אין מועלין בה אבל רבינו פירש לענין קידושין כמו שפי' ההיא דחרמין דלעיל:

12 אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה וכו'. רש"י ז"ל פירש בגמרא לענין כתובה אבל לרבינו קשה כמו שהקשה הרב כ"מ שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת וכן נראה מדברי רבינו פרק י' מהלכות יבום וחליצה שכתב שם אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתיה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרה מתייבמת וכו' וכתב שם ה"ה והרי זו כצרת חייבי לאוין וכו' משמע דאין איסור ערוה בסוטה מספק: