מקור משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳:ט׳
9 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהָיָה עִמָּהֶן בַּבַּיִת בְּמָקוֹם שָׁוֶה אֲבָל אִם הָיָה שָׁם מָקוֹם גָּבוֹהַּ מֵהֶן עֲשָׂרָה טְפָחִים אוֹ נָמוּךְ מֵהֶם עֲשָׂרָה טְפָחִים יוֹשֵׁב בְּצַד הַמָּקוֹם וְקוֹרֵא שֶׁהֲרֵי נִפְסָק בֵּינֵיהֶם. וְהוּא שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לוֹ רֵיחַ רַע. וְכֵן אִם כָּפָה כְּלִי עַל הַצּוֹאָה אוֹ עַל מֵימֵי רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהֵן עִמּוֹ בַּבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ כִּקְבוּרִין וּמֻתָּר לִקְרוֹת כְּנֶגְדָּן:
פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות קריאת שמע ג׳:ט׳
9 במה דברים אמורים כשהיה עמהן בבית וכו'. מ"ש דכשהם בבית בהרחקת ארבע אמות סגי פסק כרבנן שאינם מחלקים בין לפני המטה בין לאחר המטה בארבע אמות סגי:
10 אבל אם היה שם מקום גבוה מהן וכו' או נמוך וכו'. שם ברייתא דתניא כוותיה דרב חסדא דאם היה מקום גבוה עשרה וכו':
11 וכן אם כפה כלי וכו'. זה הוציא רבינו ממה שאמרו שם דף כ"ה: או יניחם תחת המטה וליכא מאן דפליג דבהא סגי ומה שלא הביא הבעיא דארבעה חמשה ששה וכו' כבר ביאר הרב בית יוסף סימן פ"ז הטעם הנכון: