לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל י״ד:כ״ה

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל י״ד:כ״ב

25 מֶלֶךְ שֶׁמֵּת עוֹקְרִין סוּס שֶׁהָיָה רוֹכֵב עָלָיו. וְעֶגְלָה שֶׁהָיְתָה מוֹשֶׁכֶת בַּקָּרוֹן שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בּוֹ מְנַשֵּׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מִן הָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה מָקוֹם שֶׁאֵין עוֹשֶׂה אוֹתָהּ טְרֵפָה. וּמוֹשִׁיבִין יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ שִׁבְעָה יָמִים. שֶׁנֶּאֱמַר דברי הימים ב לב לג "וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ" זֶה שֶׁהוֹשִׁיבוּ לוֹ יְשִׁיבָה עַל קִבְרוֹ. וְנָשִׂיא שֶׁמֵּת אֵין מְבַטְּלִין יְשִׁיבָתוֹ יֶתֶר עַל שְׁלֹשִׁים יוֹם:

פירוש לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל י״ד:כ״ה

25 מנשר פרסותיה כו'. נראה מדברי רבינו דאית ליה כפירוש רש"י ז"ל בפ"ק דע"ז דף י"א. דאסור לאבד בהמה טהורה ולעשותה טרפה ולכך כתב דליהוי מן הארכובה ולמטה בטהורה אבל התוס' כתבו דלא איכפת לן בהו ויכול לנשר אפי' מן הארכובה ולמעלה ומה שאמרו שם דמן הארכובה ולמעלה אסור היינו לענין האכילה יעויין שם:

26 ומושיבין ישיבה על קברו שבעת ימים וכו'. מ"ש הרב כ"מ דמשמע לו דדוקא בחזקיה עשו כן משום דהרביץ תורה בישראל כן כתבו שם התוס' בסוף פ"ק דב"ק דף ט"ז: ועל רבינו יש לתמוה דשם בברייתא אחרת איתא וכבוד עשו לו במותו זה חזקיה המלך שיצאו לפניו אלף חלוצי כתף והקשה לו רבי נחמיה דלאחאב נמי עשו כן לכך פירש דהניחו ספר תורה על מטתו והקשו דהאידנא נמי עבדינן הכי ותירצו אפוקי מפקינא אנוחי לא מנחינן וכו' משמע מיהא דאית לן לומר דנעשה לחזקיהו מה שלא נעשה לאחר וא"כ איך קאמר רבינו דבכל מלך עושין כן. וי"ל דסובר רבינו דכיון דר"י לא חש לקושיא דר' נחמיה דהא לאחאב עשו כן משמע דאית ליה דאין זו קושיא דהכתוב לא בא לומר אלא שעשו לו כבוד גדול וה"ה שעושין זה לשאר מלכים ורבינו פסק כר"י ור"י לא פליג אהא ברייתא דהושיבו ישיבה על קברו אלא דאית ליה דעשו לו נמי הא דיצאו לו אלף ונפיק ליה מקרא דלו דהוי מיותר וכדכתבו שם התוס' דלו בגמטריא הכי הוי ורבינו פסק כר"י ומ"מ עדיין צ"ע: סליקו להו הלכות אבל בס"ד

« לחם משנה על משנה תורה, הלכות אבל י״ד:כ״ב