לחם משנה על משנה תורה, הלכות חגיגה א׳:ד׳

4 מי שלא הקריב ביו"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו וכו'. בתוס' כתבו בפ"ק דחגיגה דאיתא בתוספתא שהשמחה יש לה תשלומין כל ז' ולא בראיה וחגיגה. וכתבו דהברייתא דר' יוסי לא הזכירה משום דסבירא לה דבכולהו איכא תשלומין. וכן נ"ל לשון המשנה דאמרה מי שלא חג ביו"ט הראשון חוגג כל הרגל דמשמע דבחגיגה קאמר ותימה על דברי התוס' דצריך לדחוק ולומר דמשמע במשנה מי שלא חג איירי בשמחה דוקא אלא ודאי אין דבריהם עיקר ובכולהו יש תשלומין ואע"ג דלא הזכיר רבינו ז"ל אלא ראיה וחגיגה הוא הדין לשמחה דיש לה תשלומין וכ"ש הוא ומתבאר מדברי רבינו ז"ל למטה שכתב דשלמי שמחה דוחה יו"ט ולא שבת וטעמו משום דאם אינו חוגג היום חוגג למחר:

5 וכולן תשלומי ראשון הם וכו'. תמה הרב בעל כ"מ ז"ל דר' אושעיא גדול מר"י ואמאי פסק דלא כוותיה. ונ"ל דאין זה רבי אושעיא דשנה הברייתות דא"כ לא היה לו לגמרא להזכירו אחר ר"י שהזכיר דברי ר"י ואח"כ דבריו אלא ודאי ר' אושעיה אחר ואמורא הוא בגמרא כמה פעמים ולכך פסק דלא כוותיה. ועוד מדמהדר בגמרא לתרץ מילתיה דר"י אפי' למ"ד דפסח שני רגל בפני עצמו הוא משמע דהלכתא כוותיה דר"י ולכך בגמ' רוצה ליישב דבריו אליבא דמאן דאמר פסח שני רגל בפני עצמו הוא דהלכתא כוותיה ג"כ וכדפסק רבינו ז"ל בהל' קרבן פסח: ומה שהביא רבינו ז"ל קרא דשבעת ימים תחוגו הוזכר בברייתא דאמרו שם ותנא מייתי לה מהכא וכו':