לַכְּלָל וְלַפְּרָט, חלק א, שער ד; בר מצוה ובת מצוה ד׳

ברכת "ברוך שפטרני" ועריכת "יומא טבא" לבת שהגיעה למצוות

מתוך שו"ת יין הטוב, חלק ב, או"ח סוף סימן ו

... ועל הבת בהגיעה לפרקה, אם יש לברך?

הנה מטעמי הברכה שנתבארו לעיל, נראה שיש לברך גם כן על הבת. דגם הבת צריכה חינוך, וגם היא נענשת בעוון אביה, דבניו ובנותיו של אדם נענשים עבורו. אלא שלא מצאתי מי שכתב שיש לברך על הבת. כל הפוסקים שכתבו לברך ברכה זו, כתבו לברך על הבן. ונראה דסבירא להו דהמדרש שנקט "לבנו", דווקא נקט, ועל בתו לא מברך. ולפי הטעמים האמורים לעיל יש לתמוה דמאי שנא, למה לא יברך גם כן על בתו?

וראיתי שכבר עמדו בזה אחרונים ונתקשו ליישב. עיין שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רכ"ב ופרי מגדים סי' רכ"ה אשל אברהם ס"ק ה' ו"קול קול יעקב" בנימוקיו על השו"ע ועוד. והפרי מגדים כתב ליישב בדוחק, די"ל דאין האב מחוייב לחנך את בתו הקטנה, ולמאן דאמר מחוייב, אין בה כל כך מצוות שמחוייב לחנכה בקטנותה... ואין אביה נענש בשבילה. וכן כתב בעל "קול קול יעקב" דלפירוש הראשון ניתא, די"ל שאין האב מחוייב לחנך את בתו כדמשמע בנזיר דף כ"ט, ולמאן דאמר מחוייב, קשה גם לפירוש הראשון, ויש ליישב.

והביא דברי שניהם בעל פתח הדביר, ותמה על מה שכתבו שי"ל דאין האב מחוייב לחנך את בתו, וכמו שכתב הגאון בעל חקרי לב באו"ח סי' ק"ע דלכולי עלמא חייב האב לחנך את בתו במצוות דשייכי בה ובאיסורים. והאריך להוכיח כדברי החקרי לב, וכתב דדווקא בההיא דנזיר אמרינן דליכא חינוך בבת, ובכל התורה יש חינוך בבת, ואפילו הכי אין מברכים על הבת משום שאין בה כל כך מצוות וכו', וכמו שכתב בפרי מגדים,

והרד"ל בחידושיו על המדרש שם כתב: "משמע דווקא בנו, אבל בתו לא. ולפי זה אין הטעם בשביל שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן, כאשר חשבו האחרונים,, דאם כן גם בתו כן, אלא עיקר הכוונה על שחייב ללמד תורה לבנו. וכן כתב מתנות כהונה: להיטפל בבנו ללמדו תורה ומצווה", וכן הוא ברש"י שם.

ולולא דבריהם היה אפשר לומר, משום דהמדרש מיירי ביעקב ועשו שטיפל בהם יצחק אבינו עד י"ג שנה, נקט ר' אלעזר "בנו" ולאו דווקא, והפוסקים שכתבו ברכה זו נקטו כלשון המדרש, והוא הדן בתו. ויש להאריך בכל זה, ומאפס פנאי אני מקצר ואומר שיש מקום לברך על הבת, ויש לברך בלא שם ומלכות.

מכל מקום יומא טבא יש לעשות גם לבת. ואחד הבן ואחד הבת, צריכים לשמוח ולהראות שמחה ביום כניסתם לעול המצוות, ויגילו ברעדה בעומדם על הפרק, ותלמיד חכם ידבר בפניהם על ערך המצוות, עשה ולא תעשה, שכרן ועונשן ואהבת השם ויראתו וקדושת השבת ושמירתה, ששקולה שבת כנגד כל המצוות.

וראיתי בס' שו"ת הרב אברהם מוסאפיא בן הרב בעל "חיים וחסד" שנמצא אצלי בכ"י שכתב דמי שעושה סעודה ביום שבתו נכנסת בחיוב המצוות, נ"ל שהוא סעודת מצווה כמו בבן י"ג ויום אחד, דמאי שנא, וזהו מנהג נכון. וכן עושים סעודת מצווה ויום שמחה בערי צרפת ושאר עיירות, לבן וכן לבת. ונפקא מינה שאם קראו אותו לסעודה, שחייב ללכת.

ובספר "בן איש חי" פרשת ראה, אות י"ז כתב: "וגם הבת ביום שתיכנס בחיוב מצוות, אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה באותו היום וכו' ותלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכווין גם על כניסתה בעול מצוות. ויש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו"ט, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו", עד כאן, עיין שם.