קונטרס מתן תורה, הקדמה א'; עת לעשות

1 זה זמן רב אשר מוסר כליותי ירדפני יום יום, לצאת מגדרי ולחבר איזה חיבור יסודי בדבר נשמת היהדות והדת ובידיעת מקוריות חכמת הקבלה ולהפיצו בקרב העם, באופן שישיגו מתוכו הכרות והבנה בכלל הדברים העומדים ברומו של עולם כראוי, באופיים וצביונם האמיתי.

2 ולפנים בישראל בטרם שנתגלתה בעולם מלאכת הדפוס, לא היו בקרבנו ספרים מזויפים בעניינים הנוגעים לנשמת היהדות וכו'. משום שכמעט לא היה בקרבנו איזה מחבר בלתי אחראי על דבריו. והיה זה מטעם פשוט: כי אדם בלתי אחראי, הנה על פי רוב איננו מהמפורסמים. לפיכך אם במקרה יצא אחד והעיז פניו לחבר חיבור כזה, הרי לא היה כדאי לשום מעתיק להעתיק את ספרו כי לא ישלמו לו בעד טרחתו שהיה עולה כרגיל סכום חשוב, ונמצא מאליו שהיה משפטו חרוץ להאבד מתוך הקהל.

3 ובעת ההיא גם יודעי דבר לא היה להם שום ענין ותביעה לחבר ספרים מסוג הנ"ל, משום שהידיעות הללו אינן נחוצות להמון העם. אלא להיפך, היה להם ענין להסתיר הדבר בחדרי חדרים, מטעם "כבוד אלהים הסתר דבר". כי נצטווינו להסתיר את נשמת התורה והעבודה מאותם שאינם צריכים לה או אינם כדאים לה, ולא לזלזל בה להציגה בחלונות ראווה לעומת תאוותם של המסתכלים בארובות או בעלי התפארות. כי כן כבוד אלהים מחייב אותנו.

4 אולם מעת שמלאכת הדפוס נתפשטה בעולם, ואין המחברים צריכים יותר למעתיקים דבריהם ונתבטל מחירו הגבוה של הספר – הנה עם זה הוכנה הדרך גם למחברים בלתי אחראים למעשיהם, לעשות ספרים לכל אַוַּת נפשם לפרנסה ולכבוד וכדומה, ואת עצם מעשה ידיהם אינם מביאים בחשבון כלל ולפועל ידיהם לא יביטו כלל.

5 ומעת ההיא התחילו להתרבות הספרים גם מן הסוג האמור לעיל. אשר בלי שום לימוד וקבלה פה אל פה מרב מוסמך לכך, ואפילו בחסרון ידיעה בכל אותם הספרים הקדמונים שיש להם שייכות לסוג הזה, הולכים ומוציאים סברות מדמם ובשרם עצמם ומכל בּוּקֵי סְרִיקֵי, ותולין הדברים ברומו של עולם לצייר בזה נשמת האומה וכל אוצרה הכביר. וככסילים לא ידעו להיזהר, גם אין להם דרך לידע זאת אשר מביאים לדורות דעות משובשות. ובתמור תמורת תאוותיהם הקטנטנות, חוטאים ומחטיאים את הרבים לדורות.

6 ולאחרונה העלו צחנם מעלה מעלה. כי גם תקעו את ציפורניהם בחכמת הקבלה, מבלי משׂים אשר חכמה זאת נמצאת סגורה ומסוגרת באלף עִזְקָאוֹת עד היום הזה, עד אשר אין יוצא ובא בתוכה להבין אף מילה אחת במשמעה הראוי, ואין צריך לומר איזה קשר בין מילה לחברתה. כי בכל הספרים האמיתיים שנתחברו עד היום, אין בהם זולת רמזים דקים, אשר בדוחק גדול המה מספיקים רק בשביל תלמיד מבין מדעתו לקבל פירושם מפי חכם מקובל ומוסמך לכך. והנה גם 'שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז וַתְּמַלֵּט וּבָקְעָה וְדָגְרָה בְצִלָּהּ' ונתרבו בימינו אלה חוֹבְרֵי חָבֶר אשר עושים שם מטעמים כאלה שהמה לגועל נפש לכל המסתכלים בהם.

7 ויש מהם שיפליגו עוד לעלות על ראש הפסגה, ולוקחים להם מקום הראוי לראשי הדורות. שעושים עצמם כיודעים לברר בין ספרי הקדמונים והראשונים ז"ל, להורות לציבור איזה ספר ראוי להגות בו ואיזה ספר שאינו כדאי לטפל בו משום שמלא דברי הזיה ח"ו, 'וּכְדַי בזיון וקצף', כי עד עתה היתה מלאכת הבירור הזו מיוחסת ומוגבלת רק לאחד מעשרה ראשי דורות, ועתה נבערים יתעללו בה.

8 ולפיכך נשתבשה מאד דעת הצבור בתפיסת עניינים האלה. ועוד נוסף, כי נעשה ונברא בחינת אויר אוירה של קלות הדעת, וכל אחד מוצא בעצמו אשר די לו רק סקירה אחת בשעת הפנאי להתבונן ולבקר בדברים הנשגבים האלו, וטסים כל עולם החכמה הגבוה ומקוריות נשמת היהדות בטיסה אחת כמו המלאך הנודע, ומוציאים מסקנות כל אחד לפי הֲלַך רוחו.

9 אלה הן הסיבות שהוציאו אותי מחוץ לגדרי, והחלטתי כי עת לעשות לה' ולהציל מה שאפשר עוד להציל. וקבלתי על עצמי לגלות שיעור מסוים מהידיעות המקוריות הנוגעות לסוג האמור, ולהפיצו בקרב העם.