1ואפרש נא שיחתי כי לא לדרשא קאתינא כי אם להוציא לאור תכלית הענין בגלוי האלהות האמיתית בנפשינו וכו׳.2והקדמה בזה צריך להביא דוגמא לענין זה ממה שנמצא אצלי בכתובים מהני מילי מעליותא מבחינת פנימית ומתיקות תורת אאמו״ר ז״ל נ״ע על ענין מאמר הזוהר הקדוש פ׳ פקודי דף רל״ג ע״א והנה איש מראהו כמראה הנחושת ופתיל פשתים וקנה המדה בידו כו׳3דמשחתא קדמאה בגוונין קדישין חושבן דיליה סליק ל״ב שהוא אורך היריעה ך״ח ורוחב ד׳ ומשחתא תנינא דלבר דאיהו לחפיא על דא סליק לחושבן די למבין כי יריעות עזים אורך שלשים כו׳ עד דא גרע וסליק ודא סליק וגרע כו׳,4ויראו העתקת הביאור על זה הנמצא בכתובים אצלי, ומתוכן יובן כל עיקר ענין זה ממש בכל פרטי חילוקים. בהיות מובן תמצית הענין5שעיקר ההפרש בין סטרא דקדושה לסטרא דנוג״ה. שבקדושה בחינת הכלי שהוא בחינת הישות של האור הוא בבחינת הבטול בתכלית, ובחינת הכלי דנוג״ה יש מורגש בתוספות מרובה על העיקר ותוספות זה גרעון כו׳.6וביאור ענין זה יובן מענין חסד לאומים חטאת, כי מפני שהאור החסד הטוב בבחינת נפרד על כן הכלי שלו שהוא בחינת ישות שלו הוא מתפשט ביותר ממדת האור והוא גירעון עד שנקרא חטאת.7וכדוגמא זו אמרו צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, פירוש אומרים הוא בחינת הכלי המגלה אומר מעט הוא בחינת בטול כו׳ ועושים הרבה,8וברשעים הוא להיפוך אומרים הרבה בבחינת גסות והתפשטות היש דכלי ועושים מעט מפני בחינת גרעון האור כו׳ כנזכר לעיל,9וכהאי גוונא ממש אנו רואים בכל ענין ובחינת הגוזמא רבה הנראית בהתפעלות חיצונית המוטעת בלב בשר החיצוני הנזכר לעיל,10שזהו בא מבחינת התפשטות יש דנוגה, והוא גרעון הפנימית בתכלית עד שיהופך מטוב לרע חס ושלום כו׳11ולהיפוך בסטרא דקדושה בניצוץ האלהי גם בחינת הישות בהרגשת לב בשר הנזכר לעיל הוא בא בתכלית בחינת הבטול בהעדר הרגשת עצמו לגמרי כו׳,12ומה שיוגרע יותר ולא ירגיש הרי זה בא מצד תוספת האור וחיות פנימית ביותר כו׳,13וכנראה בעליל כללות ההפרש הזה לכל טועמי טוב טעם ודעת בדברי אלקים חיים והוא שרש ענין ההבחנה כללית הנזכר לעיל.14ולידע מזה כל הסימנים בפרטי פרטיות חלוקות המדרגות מבלי הטעות את עצמו כלל. יש להבין תחלה בשרש ענין העדר הרגשת עצמותו לגמרי בהתפעלות אלהות המורגש בלב בשר הנזכר לעיל.15דלכאורה אי אפשר להאמין במורגש כזה שיהיה בתכלית העדר המורגש שזה ב׳ הפכים בנושא א׳ כו׳.16ויש להקדים לזה בענין הניגון מה ענינו,17וכידוע בענין המאמר דרעיא מהימנא היה מנגן בצלותא בכל מיני ניגון כו׳,18להיותו כולל ס׳ רבוא נשמות ישראל, וכל נשמה בעלותה בשרש מקור חוצבה הוא על ידי השיר דוקא19והוא בחינת התפעלות העצמית הנזכר לעיל באהבה בתענוגים כפי אופן שרשה למעלה בעונג העליון,20והכולל הכל הוא רעיא מהימנא על כן היה מנגן בכל מיני ניגון כמו שמבואר במקום אחר.21ותחלה יש להבין מהות התפעלות הניגון שהוא בחינת התפעלות פתאומית דוקא בלתי בחירה ורצון שכלי כלל, והוא התפעלות מורגשת ובלתי מורגשת בעצמו מצד שאינה באה מצד עצמו לכוין לעשות התפעלות22כי אם ממילא ומאליו בלתי נודע לו. ומפני שזהו כאלו אינו מרגיש ונודע לו כלל באותה שעה ממש זהו הנקרא העדר הרגשת עצמו בזה כלל, אבל מכל מקום התפעלות מורגשת הוא.23ויובן זה על דרך דוגמא ממה שאנו רואים בהתפעלות פתאומית שאדם מתפעל בשמחה רבה בהגיע לו איזה בשורה טובה וכהאי גוונא,24שבודאי מורגשת התפעלות זאת בלבו עד שיעשה תנועות חזקות מאליו וממילא והוא הסיפוק בידיו כידוע,25והוא בלתי בחירה ורצון כלל וכלל רק ממילא ומאליו מספק, והוא האות על היות שאיננו מרגיש בעצמו כלל אם מתפעל הגם שמורגשת בלבו אבל כאלו אינו יודע מזה כלל,26והוא להיות שההתפעלות הוא אמיתית רק מצד עצם הדבר הטוב שנפשו קשור בו27שאז לא ירגיש כלל אם הוא מתפעל, כי אין הכוונה להתפעל רק שההתפעלות מאליו נעשית עד שיוכל להיות שאינו יודע כלל מאותה התפעלות,28וכמו שנראה להיפוך בהתפעלות הכעס גם כן שאינו יודע ומרגיש בהתפעלות כו׳,29מה שאין כן להיפוך בהתפעלות הנעשית על ידי הכוונה בתחלה כמו שמייגע את עצמו בהתבוננות רבות עד שמתפעל30שעיקר חפצו רק בהתפעלות זאת ומצפה ומייחל מתי תהיה ואם לא יצטער ובבואה ישמח בה, אם הוא במורגש בחמימות התלהבות בכי טוב כרצונו ואם לאו יצטער כו׳.31הנה בזה יש רוב מאנשי שלומינו שנבוכים בזה מאד זה אומר בכה כו׳ זה אוסר לגמרי וזה מתיר ויש ממוצעים,32וצריך לפרש ולבאר היטיב שיחת זה הענין, כי זה הוא קוטב ויסוד הכללי לקבלת דברי אלקים חיים בתפלה כו׳
