כלי יקר על דברים ל׳:א׳

1 וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ׳. יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר: ״בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״. כִּי יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין לְשׁוֹן ״הֱפִיצְךָ״, לִלְשׁוֹן ״הִדִּיחֲךָ״, כִּי ״הֱפִיצְךָ״ יֵאָמֵר עַל הַגָּלוּת, וְ״הִדִּיחֲךָ״ יֵאָמֵר עַל הַמִּצְוֹת, כִּי בִּהְיוֹת יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹת הָעַמִּים הֵם נִדָּחִים מִן הַמִּצְוֹת, הֵן מִצַּד מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹכֵחָה דברים כח לו: ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים״, הֵן מִצַּד שֶׁרוֹב הַמִּצְוֹת תְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ, וְעַל יְדֵי הַדָּחָה זוֹ יִשְׂרָאֵל קְרוֹבִים לָבוֹא לִידֵי טָעוּת וְלוֹמַר שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ עוֹד בְּמַעֲשֵׂיהֶם כְּלָל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר ישעיה א יא: ״לָמָּה לִי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה׳״, וְעַל יְדֵי זֶה יִתְיָאֲשׁוּ לְגַמְרֵי מִן הַגְּאוּלָּה, כִּי יֹאמְרוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִדִּיחָם מִן הַמִּצְוֹת בְּכַוָּנָה גְּמוּרָה. וְטָעוּת הוּא בְּיָדָם, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה כִּי אִם עַל הַפִּזּוּר לַהֲפִיצָם זֶה מֵעַל זֶה, כִּי כִּנּוּס לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם סנהדרין עא:. אָמְנָם מַה שֶּׁנִּדְחוּ מִן הַמִּצְוֹת נִמְשָׁךְ בְּמִקְרֶה מִן הַהֲפָצָה, וְלֹא שֶׁיִּתְכַּוֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה לְהַדִּיחָם מִן הַמִּצְוֹת.

2 וְזֶהוּ הַמְכֻוָּן בְּפָרָשָׁה זוֹ, ״וְהָיָה כִּי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ״, שֶׁתַּחֲשׁוֹב בְּלִבְּךָ דָּבָר, וּמַהוּ הַדָּבָר – ״אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, כִּי תַּחֲשׁוֹב שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ הִדִּיחֲךָ מִן הַמִּצְוֹת בְּכַוָּנָה וְעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, כִּי אֵינוֹ חָפֵץ לֹא בְּךָ וְלֹא בִּשְׁמִירַת מִצְוֹתֶיךָ עוֹד, וְעַל יְדֵי זֶה תִּתְיָאֵשׁ מִן הַתְּשׁוּבָה, כִּי תֹּאמַר, לוּ חָפֵץ ה׳ בָּנוּ לֹא תִּקְרֶאנָה אוֹתָנוּ כָּאֵלֶּה מִיָּדוֹ יִתְבָּרַךְ. עַל זֶה אָמַר שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב תּוֹעָה עַל ה׳, וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא בְּמִצְוֹתֶיךָ חָפֵץ מְאֹד לְעוֹלָם. וּבָזֶה יִבָּחֵן הַדָּבָר, בְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״ וְגוֹ׳, כִּי מִיָּד כַּאֲשֶׁר תִּגְמֹר בְּלִבְּךָ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה עַד ה׳, אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא עָשִׂיתָ הַדָּבָר הָרָאוּי לְהֵעָשׂוֹת בְּפוֹעַל, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר כָּאן עֲדַיִן ״וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״ כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּסָמוּךְ, בָּזֶה הוֹרָה בְּאֶצְבַּע לוֹמַר, רְאֵה אֵיךְ אַתָּה טוֹעֶה בְּדַעְתְּךָ, כִּי לֹא זוֹ שֶׁבְּמִצְוֹתֶיךָ חָפֵץ מְאֹד, אֶלָּא אֲפִלּוּ תֵּכֶף שֶׁתָּשׁוּב עַד ה׳ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ, שֶׁעִקַּר הַשְּׁמִיעָה בְּקוֹל ה׳ הִיא בְּכָל לְבָבְךָ לְבַד, שֶׁיִּרְאֶה ה׳ בְּךָ סִימָנֵי טָהֳרָה שֶׁנָּכוֹן לִבְּךָ אֶל ה׳, אַךְ שֶׁהַמְּנִיעָה הִיא שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת בְּפוֹעַל כָּל מִצְוֹתָיו, וּמִכָּל מָקוֹם תֵּכֶף ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ״ וְגוֹ׳.

3 שְׁתֵּי פְּעָמִים ״וְשָׁב״ שֶׁהִזְכִּיר בָּזֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן מְדַבֵּר בִּמְחִילַת הֶעָוֹן הַקּוֹדֵם, הַנִּקְרָא ״שְׁבוּתְךָ״, כְּמוֹ ״הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה״ ירמיה לא כא, וּכְמוֹ ״וַיֵּלֶךְ שׁוֹבֵב בְּדֶרֶךְ לִבּוֹ״ ישעיה נז יז, וּכְמוֹ ״שׁוּבָה מְשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל״ ירמיה ג יב, וְכֵן רַבִּים. עַל זֶה אָמַר: ״וְשָׁב ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ״, כִּי אֲפִלּוּ ״שְׁבוּתְךָ״ הַמִּתְיַחֵס אֵלֶיךָ, דְּהַיְנוּ הֶעָוֹן, יִתְהַפֵּךְ לִזְכוּת, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה יומא פו: שֶׁעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה נַעֲשִׂין הַזְּדוֹנוֹת כִּזְכֻיּוֹת. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְרִחֲמֶךָ״, שֶׁהוּא לְשׁוֹן אַהֲבָה, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת שְׁבוּתְךָ, יַעַן כִּי הַזְּדוֹנוֹת יִהְיוּ בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ כִּזְכֻיּוֹת וְאוֹהֲבָם מְאֹד.

4 וְהַשֵּׁנִי מְדַבֵּר בְּשִׁיבַת יִשְׂרָאֵל מִן הַגָּלוּת, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה״, לֹא כְּמוֹ שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁהִדִּיחֲךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ וְנִתְכַּוֵּן בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל שְׁמִירַת הַמִּצְוֹת, אֶלָּא בְּעֶצֶם וּבָרִאשׁוֹנָה נִתְכַּוֵּן ה׳ לַהֲפִיצְךָ, אָמְנָם הַהַדָּחָה מִן הַמִּצְוֹת נִמְשָׁךְ בְּמִקְרֶה מִן הַנִּפּוּץ, וּמִכָּל מָקוֹם, ״אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם״, כִּי בֶּאֱמֶת אַתָּה מֻדָּח מִן הַמִּצְוֹת, אֲבָל אֵין לְיַחֵס הַדָּבָר אֵלָיו יִתְבָּרַךְ כִּי אִם אֵלֶיךָ, וְנִקְרָא ״נִדַּחֲךָ״, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ וְגָרַמְתָּ לְךָ הַדָּחָה זוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה גָּרַמְתָּ לְךָ לִהְיוֹת מֻדָּח מִן מְקוֹם קִיּוּם הַמִּצְוֹת רָחוֹק מְאֹד, מִכָּל מָקוֹם, ״מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה׳ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ״, ״מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ״ – זֶהוּ קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת, ״וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ״ אֵלָיו לְסַיֵּעַ לְךָ לִשְׁמִירַת הַמִּצְוֹת. ״וֶהֱבִיאֲךָ אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳ וְהֵטִיבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ״, אֵין הַפֵּרוּשׁ ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״ – יוֹתֵר מֵאֲבוֹתֶיךָ, שֶׁהֲרֵי בְּסָמוּךְ אָמַר: ״כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבוֹתֶיךָ״, מַשְׁמָע לֹא יוֹתֵר מֵהֶם אֶלָּא שָׁוֶה לָהֶם, אֶלָּא ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״ – לוֹמַר לְךָ, מֵאַחַר אֲשֶׁר אַתָּה הֲכִינוֹתָ לִבְּךָ אֶל ה׳ אֲבָל עֲדַיִן לֹא יָצְאָה מַחֲשַׁבְתְּךָ אֶל הַפֹּעַל, כִּי לֹא קִיַּמְתָּ הַמִּצְוֹת עֲדַיִן, עַל כֵּן עֲדַיִן אֵין זְכוּתְךָ מַסְפִּיק לְךָ לְהֵטִיב לְךָ וּלְהַרְבּוֹתְךָ, כִּי אִם זְכוּת אֲבוֹתֶיךָ הוּא שֶׁעָמְדָה לְךָ לְהֵטִיב לְךָ וּלְהַרְבּוֹתְךָ. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵאֲבוֹתֶיךָ״, שֶׁדָּבָר זֶה נִמְשָׁךְ לְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ. אָמְנָם מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁלִּבְּךָ שָׁלֵם עִם ה׳, וְגָמַרְתָּ בְּלִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת ה׳ גַּם בְּפֹעַל אִם תָּבֹא הַמִּצְוָה לְיָדְךָ, גַּם לְעֻמַּת זֶה ה׳ יִגְמֹר בַּעַדְךָ.

5 וּמָל ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה׳. שֶׁיִּתֵּן בְּלִבְּךָ לְעָבְדוֹ מֵאַהֲבָה לֹא מִיִּרְאָה, כִּי הָעוֹשֶׂה מֵאַהֲבָה עוֹבֵד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה, אַךְ שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַקֵּם מֵאוֹיְבֶיךָ תָּמִיד מוֹרָא אוֹיְבֶיךָ עָלֶיךָ, פֶּן יַחְזְרוּ לְהִלָּחֵם בְּךָ, וְעַל כֵּן אֵין לִבְּךָ פָּנוּי לַעֲבֹד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה. עַל כֵּן, ״וְנָתַן ה׳ אֱלֹהֶיךָ אֶת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אוֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ״, וּמֵאָז תִּהְיֶה בָּטוּחַ שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ עוֹד וְיִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם תהלים נח יא, הִנֵּה מֵאָז תִּהְיֶה מוּכָן לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוֹת ה׳ בְּשִׂמְחָה גַּם בְּפֹעַל. זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה תָּשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה׳ וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו״, וְאָז לֹא תִּצְטָרֵךְ לִזְכוּת אֲבוֹתֶיךָ, זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה״, כִּי בְּךָ לְבַד תָּלָה הַדָּבָר, וְאָז יָשׁוּב ה׳ לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבוֹתֶיךָ, כִּי תִּהְיֶה שָׁוֶה לַאֲבוֹתֶיךָ, כִּי יֵשׁ בְּיָדְךָ זְכוּת עַצְמְךָ, וְאֶל הֶהָרִים לֹא תֹאכַל, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סנהדרין פא. מִן פָּסוּק ״אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל״ יחזקאל יח ו – שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו. וְעַל יְדֵי בֵּאוּר זֶה נִתְיַשְּׁבוּ הַרְבֵּה סְפֵקוֹת בְּכָל הֶמְשֵׁךְ פָּרָשָׁה זוֹ כַּמְבֹאָר לְכָל מֵבִין בְּמִעוּט הִתְבּוֹנְנוּת.