כלי יקר על דברים כ״א:י״א

11 וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ׳. לִרְבוּתָא נָקַט ״בַּשִּׁבְיָה״, כִּי מָה לְאִשָּׁה בַּמִּלְחָמָה, וַדַּאי לְשֵׁם זְנוּת הוּבְאוּ הֵנָּה, וְעַל כֵּן הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁתִּמְאַס בָּהּ, כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. וְאִם יַשִּׁיאֲךָ יִצְרְךָ עַל כָּל פָּנִים ״וְחָשַׁקְתָּ בָהּ״, אָז ״וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה״. מִלַּת ״לְךָ״ מְיֻתֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ קידושין כב. ״לְךָ״ וְלֹא לְאָבִיו אוֹ לִבְנוֹ, מִכָּל מָקוֹם נוּכַל לְפָרֵשׁ כְּפִי הַפְּשָׁט ״לְךָ״ וְלֹא לְזַרְעֲךָ, כִּי תּוֹעֶלֶת מְדֻמֶּה זֶה אֵינוֹ כִּי אִם לְךָ, אֲבָל לְזַרְעֲךָ אַדְּרַבָּה הַדָּבָר מַזִּיק, כִּי לַסּוֹף יִהְיֶה לְךָ מִנַּהּ בְּנֵי דְּלָא מְעַלֵּי, וְהַיְינוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. ״וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״, הַיְינוּ חֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר, כְּסוּת עֵינַיִם לְחֶרְפָּתְךָ שֶׁלֹּא תִּגָּלֶה רָעָתְךָ בְּקָהָל.

12 וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְגוֹ׳ פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁהַכֹּל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת הֵמָּה. וְעִקַּר תַּחְבּוּלָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּבֵית אֵבֶל וְיִזְכֹּר לְיִצְרוֹ יוֹם הַמִּיתָה כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רז״ל שם מ: הָרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים כוּ׳, וְאוּלַי אָזֵיל יִצְרוֹ עַל יְדֵי זְכִירַת הָאֲבֵלוּת. וְאָמַר כָּאן שֶׁאִם בְּכָל אֵלֶּה לֹא יוּסַר וְהוּא עוֹמֵד בְּחֵשֶׁק תַּאֲוָתוֹ, אָז ״תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה״, לְךָ לְבַד הִיא נְאוֹתָה וְאַתָּה נָאֶה לָהּ, כִּי כָמוֹהָ כָּמוֹךָ.

13 וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ. הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאוֹתָהּ. מִלַּת ״וְהָיָה״ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹרָה עַל הַוַּדַּאי שֶׁכָּךְ יִהְיֶה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ נִגְזָר וַדַּאי זֶה מִלְּשׁוֹן רז״ל שֶׁעַל יְדֵי זְכִירַת יוֹם הַמִּיתָה וַדַּאי אָזֵיל הַיֵּצֶר הָרָע, וְאָז מִמֵּילָא תִּפָּסֵק הַתְּשׁוּקָה. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁדִּיֵּק רַשִׁ״י מִמִּלַּת ״חָפַצְתָּ״ לְשׁוֹן עָבָר, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִם לֹא תַחְפֹּץ בָּהּ״ לְהַבָּא, אֶלָּא שֶׁכָּל דָּבָר הַגָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשָׂה הַדָּבָר מֵאָז וּמִקֶּדֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ״. וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״וְהָיָה״ שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁהָעִנְיָן יִהְיֶה בַּהֲוָיָתוֹ וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה, וּבָזֶה הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחִילוֹתָ לְהָטִיל עָלֶיהָ שִׂנְאָה כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם, וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה דַּעְתְּךָ מִשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנאוֹתָהּ, וְזֶה מֵאֵת ה׳, שֶׁלֹּא לְעָרֵב עִנְּבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְּבֵי הַסְּנֶה. וְהוּא דִּקְדּוּק נָכוֹן בְּמִלַּת ״וְהָיָה״, וּמְיֻשָּׁב גַּם לְשׁוֹן ״אִם״ הַמּוֹרָה עַל הַסָּפֵק, וְלִדְבָרֵינוּ הוּא מְיֻשָּׁב שַׁפִּיר.