1אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל המת אפילו נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית מבשר המת ונצל ואבר מן החי ומן המת שיש עמהם בשר כראוי והשדרה והגלגלת ורוב בנין ומנין ורובע עצמות כלהו מן התורה כדילפינן לעיל ודם תבוסה מדרבנן א"נ ספיקא דאוריתא כשהוא ספק אם כולה מחיים או אחר מיתה כדאמ' לעיל וכל אלו שחסרו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל אלא שארץ העמים ובית הפרס הם מדרבנן כדאמר' לעיל ובשר מן המת כזית וכן נצל שחסרו מכזית אין בהם טומאה כלל דכל אלו שחסרו והם מטמאים במגע ובמשא משום עצם כשעורה הוא דמטמאין דהוי הלכתא וגמרינן ליה נמי מקרא כדאמרינן לעיל.2הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל כדילפינן לעיל ולא במשא הרקב מטמא במשא ובאהל ומגע אין בו דאי איפשר ליגע בכולו בבת אחת כדאמרינן לעיל ואם חסר כל שהוא ממלא תרווד טהור לגמרי וכן אבר מן החי שחסר כל שהו מעצמו כדתנן פרק שני דאהלות דלא ילפינן טומאה לאבר מן החי אלא כשהוא שלם כברייתו וכן רביעית דם שחסר כל שהו טהור לגמרי כללא דמילתא דכל אותם שחסרו לא מטמאי אלא משום עצם כשעורה דהוי הלכתא וקרא ואותם דלית בהו עצם כשעורה טהורים לגמרי כדאמ' וטומאת רביעית דם ואבר שאין עליו בשר כראוי ילפינן להו נמי מן התורה רביעית דם משום נפש ואבר שאין עליו בשר כראוי משום עצם כשעורה והרב ז"ל כתב שאינו דין תורה לפי שאין הנזיר מגלח עליהם. ואין רקב אלא כשאין בו שום תערובת כלל ויהיה מן המת השלם כדאמרינן בנזיר ובנדה דהכי גמירי לה לטומאת רקב והרוג נמי מהאי טעמא אין לו רקב שיצא דמו וחסר כדאמרינן פרק המפלת. ורקב הבא מב' מתים שנקברו כאחד אפילו ערומים בארון של שיש אין להם רקב דהוו כמו עירוב זה לזה כדאמר רבי יוחנן פכ"ג וכן גזז שערו וקברו עמו נעשה לו תערובת כדאמר נמי רבי יוחנן התם ועובר במעי אשה אמרינן התם דנעשה עירוב ואין לה רקב כיון דסופו למיפרש מינה. טחן המת עד שנעשה רקב אינו מטמא עד שירקיב מאיליו שם אמר אביי נקטי' מת שטחנו אין לו רקב איבעיא להו חזר והרקיב מהו מידי הוא טעמא אלא דאיכא בשר גידין ועצמות והאיכא או דילמא כברייתו בעינן והא ליכא שהרי טחנו כבר תיקו. הרקיב כשהוא חי שם בעיא דרבא הרקיב כשהוא חי ולאחר כך חזר ומת והרקיב כולו מהו כי גמירי רקב דאירקיב כשהוא מת והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב או דילמא השתא הא מיית והוי כולו נרקב ולא איפשיטא. מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא בקבר פרק שני דאהלות פלוגתא דרבנן ור"ש ובפרק המפלת מאי טעמא דרבנן לפי שאי איפשר למלא תרווד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרווד רקב ונראה דהוי מדרבנן כמו שכתב הרב ז"ל כיון דמעורב בעפר.3המת שנשרף ושלדו קיימת והצלעות שלא נתפזר האפר ועדין נראה כשלם טמא כדאמר ר' שבתי פרק המפלת ושפיר מרוקם שטרפו במים שם מימרא דר"ל שפיר שטרפוהו במימיו דמי הלידה היוצא עמו הודח בהן ונמחה הוי כמת שנתבלבלה צורתו כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת. בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור כדתניא סוף תמורה דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורים דאף ע"ג דתנן פרק דם הנדה דמטמאין לחין ויבשים היכא דנעשו אפר בעלמא טהורים אם אין שם מלא תרווד רקב וכן אפר שרופים פרק שני דאהלות רבי אליעזר אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים וכן התולעים הנהוין מבשר המת בין חיים בין מתים טהורים פרק שני דאהלות כזית רמה רבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרים ומייתי לה סוף פ' כל האסורין בתמורה וקאמר דסברי רבנן דפירשה הוי ורבי אליעזר סבר דמ"מ טמא משום דכתיב אף כי אנוש רמה דמחיים איקרי רמה והמוח כבשר כדאמרינן לעיל.4עור האדם כבשרו ריש פרק דם הנדה אמר עולא דבר תורה עור האדם כי עבדו טהור ומה טעם אמרו טמא שמא יעשה עור אביו ואמו שטיחין וכן בפרק העור והרוטב גבי מתני' דאלו עורותיהן כבשרן עור האדם וכו' מתנו הא דעולא אסיפא דכולן שעבדו וכו' לאיכא דאמר ומאן דמתני לה הכי אסיפא דעבדן אבל רישא דלא עבדן טומאה דאוריתא אית בהו דעור האדם הוי רך כבשר. ועור הבא כנגד פניו של אדם כשנולד פרק קמא דבכורות ברייתא בין הוא חי ואמו חיה או שניהם מתים טהור דלאו בשר הוי.5כל שבמת טמא כדילפינן לעיל חוץ מן השינים והשער והצפורן הואיל וגזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא משנה פרק ג' דאהלות ומייתי לה בפרק דם הנדה ואמר רב אדא דומיא דעצם אדם מה עצם נברא עמו ואין גזעו מחליף שאם ניטל אינו חוזר אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו ויצאו שער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא כדילפינן לעיל מדכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וגו' ולכך מטמא באהל ובנגיעה בו וכתבו התוספות פרק כ"ג משום דהוו יד לטומאת המת. ושערו העומד ליגזז וצפרניו העומדות לינטל שם פכ"ג בעיא דחזקיה ולא איפשיטא. כל משקה היוצא מן המת טהור חוץ מדמו כדילפינן מנפש וכל מראה אדמומית שבו כדאמ' פרק כיסוי דמייתי להא מתני' ואמר מת דבדילי אינשי מיניה לא גזרו ביה רבנן ומראה אדמומית טמא דומיא דמראה אדמומית דם שחייב בכיסוי וכשר לזריקה נמי כדתנן התם. כבד שנימוחה מטמאה ברביעית מפני שהיא כדם נקפה. דם קטן שיצא כלו אם אין בו רביעית טהור אף על פי שהוא כל דם שבו כחכמים דפליגי אר' אליעזר במתניתין ריש פרק ב' דאהלות ונראה דמאי דאמרינן אפילו הוא כל דם שבו היינו כל הדם שבו שיכולת לצאת דהא תחלת דמו של קטן ברביעית כדאמרינן לעיל.6ואלו אם חסרו כל שהו טהורים רביעית דם ועצם כשעורה וכזית מת ונצל ומלא תרווד ואבר מן החי שחסר מעצמו כדתנן לכולהו פרק שני דאהלות וכדילפינן לעיל:
