כתונת פסים, בחוקתי ג׳

1 ונ"ל, דקושיא זו מבואר על פי מה שכתבתי לעיל בפ' בהר ביאור משנה הנ"ל אבות פ"ד מכ"ז הילודים למות והמתים להחיות, דמבואר על פי משל, שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולת ים, והוצרך לשלוח בניו שם, והי' בזה ג' סוגים, אחד שסבר שאביו השליכו מעל פניו, ונשאר שם. ב' שחשק לחזור למקורו לאביו ותו לא. ג' שהבין שביאתו שם הוא לאיזו תועלת, וחיפש ומצא האבן טובה, וחזר לאביו בשמחה, ועיין בפרש' תבא יעו"ש. אם כן לא הוי פועל ריק, כי צדיק יסוד עולם, סוג ג', שטרח ומצא האבן טובה להעלות ניצוצות קדושים, ועבורו נברא העולם, וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ברכות ו:.