כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים 13 פרקים

כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ז׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ח׳ »

7 משנה תורה, הלכות נדרים פתח ↗

הַמֵּפֵר נִדְרֵי בִּתּוֹ אוֹ אִשְׁתּוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו. וְאִם הֵפֵר בְּלִבּוֹ אֵינוֹ מוּפָר. אֲבָל הַמְבַטֵּל אֵינוֹ צָרִיךְ לְהוֹצִיא בִּשְׂפָתָיו אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ בִּלְבַד וְכוֹפֶה אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת בֵּין עָשְׂתָה בֵּין לֹא עָשְׂתָה בָּטֵל הַנֵּדֶר:

8 משנה תורה, הלכות נדרים פתח ↗

מְפֵרִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת בֵּין לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת בֵּין שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. וְלֹא יֹאמַר לָהּ בְּשַׁבָּת מוּפָר לִיךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמֵר בְּחל אֶלָּא מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְאוֹמֵר לָהּ טְלִי אִכְלִי טְלִי וּשְׁתִי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה:

7 ד-ז המבטל נדרי אשתו וכו'. בסוף פרק נערה מאורסה לא יאמר אדם לאשתו בשבת מופר ליכי בטיל ליכי כדרך שאומר לה בחול אלא אומר לה טלי אכלי וטלי שתי והנדר בטל מאליו אר"י וצריך שיבטל בלבו תניא ב"ש אומרים בשבת מבטל בלבו בחול מוציא בשפתיו וב"ה אומרים אחד זה ואחד זה מבטל בלבו וא"צ להוציא בשפתיו. ומפרש רבינו דתרי גווני נינהו חדא מיקריא ביטול וחדא מיקריא הפרה ביטול היינו שיאמר לה טלי אכלי וטלי שתי ובזה בטל הנדר והוא שיבטלנו בלבו וכדתניא שאומר לה טלי אכלי וטלי שתי ואמר ר"י צריך שיבטל בלבו אבל כשאומר לה מופר ליכי הופר הנדר אע"פ שאינו אומר לה טלי אכלי וטלי שתי והוא שיוציא ההפרה בשפתיו. ומשמע לי שאפי' אינו מפר בלבו שאינו אומר שמפר לה אלא כדי שלא יהא לה תרעומת עליו אבל חפץ הוא שתקיים נדרה אפ"ה הוא מופר:

8 וכתב הראב"ד א"א חיי ראשי המחבר הזה שינה עלינו את סדרינו וכו', ואין דבריו מוכרחים. ומ"ש כשאמרו שיאמר לה טלי אכלי טלי ושתי ודיה לא נאמרו אלא בשבת. איני יודע מה השגה היא זו שלא נאמרו דברים הללו לומר שאם אמר כן בחול אינו מבוטל דהא פשיטא דאף בחול מבוטל הוא בדברים הללו אלא היינו לומר שיעשה שינוי בשבת:

8 נדרים פתח ↗

תָּא שְׁמַע: אֵימָתַי אָמְרוּ ״מֵת הַבַּעַל, נִתְרוֹקְנָה רְשׁוּת לָאָב״ — בִּזְמַן שֶׁלֹּא שָׁמַע הַבַּעַל, אוֹ שָׁמַע וְהֵפֵר, אוֹ שָׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בּוֹ בַּיּוֹם. וְאִי אָמְרַתְּ גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ, לִיתְנֵי נָמֵי ״אוֹ שָׁמַע וְגֵירַשׁ״! מִדְּלָא תָּנֵי הָכִי — שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ. אֵימָא סֵיפָא: אֲבָל אִם שָׁמַע וְקַיָּים, אוֹ שָׁמַע וְשָׁתַק וּמֵת בְּיוֹם שֶׁל אַחֲרָיו — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִי אָמְרַתְּ גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ, לִיתְנֵי ״וְאִם שָׁמַע וְגֵירֵשׁ״! אֶלָּא מִדְּלָא קָתָנֵי הָכִי, שְׁמַע מִינַּהּ: גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינֵּיהּ. אִי רֵישָׁא דַּוְקָא — נָסֵיב סֵיפָא מִשּׁוּם רֵישָׁא. אִי סֵיפָא דַּוְקָא — נָסֵיב רֵישָׁא מִשּׁוּם סֵיפָא. תָּא שְׁמַע: נָדְרָה וְהִיא אֲרוּסָה, וְנִתְגָּרְשָׁה וְנִתְאָרְסָה בּוֹ בַּיּוֹם, אֲפִילּוּ לְמֵאָה — אָבִיהָ וּבַעְלָהּ הָאַחֲרוֹן מְפִירִין נְדָרֶיהָ. שְׁמַע מִינַּהּ גֵּירוּשִׁין כִּשְׁתִיקָה דָּמוּ, דְּאִי כַּהֲקָמָה דָּמוּ — מִי מָצֵי מֵיפַר אָרוּס אַחֲרוֹן נִידְרֵי דְּאוֹקֵים אָרוּס רִאשׁוֹן? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בְּשֶׁלֹּא שָׁמַע אָרוּס רִאשׁוֹן. אִי הָכִי, מַאי אִירְיָא בּוֹ בַּיּוֹם? אֲפִילּוּ לְאַחַר מֵאָה יָמִים נָמֵי! כְּשֶׁלֹּא שָׁמַע אָרוּס וְשָׁמַע הָאָב, דְּבוֹ בַּיּוֹם הוּא דְּמָצֵי מֵיפַר, אֲבָל מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא מָצֵי מֵיפַר. תָּא שְׁמַע: נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם, גֵּירְשָׁהּ וְהֶחְזִירָהּ בּוֹ בַּיּוֹם — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. שְׁמַע מִינַּהּ: גֵּירוּשִׁין כַּהֲקָמָה דָּמוּ. אָמְרִי: הָכָא בִּנְשׂוּאָה עָסְקִינַן, וְהַיְינוּ טַעְמָא דְּאֵין יָכוֹל לְהָפֵר, מִשּׁוּם דְּאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בְּקוֹדְמִין. מַתְנִי׳ דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּתּוֹ יוֹצְאָה מֵאֶצְלוֹ, אוֹמֵר לָהּ: כׇּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי — הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אוֹמֵר לָהּ: כׇּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנְסִי לִרְשׁוּתִי — הֲרֵי הֵן מוּפָרִין. שֶׁמִּשֶּׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. גְּמָ׳ בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: בַּעַל, מַהוּ שֶׁיָּפֵר בְּלֹא שְׁמִיעָה? ״וְשָׁמַע אִישָׁהּ״ דַּוְקָא הוּא, אוֹ לָאו דַּוְקָא הוּא? אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: דֶּרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עַד שֶׁלֹּא יָצָאת בִּתּוֹ מֵאֶצְלוֹ, אוֹמֵר לָהּ: כׇּל נְדָרִים שֶׁנָּדַרְתְּ בְּתוֹךְ בֵּיתִי — הֲרֵי הֵן מוּפָרִין, וְהָא לָא שְׁמַע! לְכִי שָׁמַע הוּא דְּמֵיפַר. אִם כֵּן, כִּי לָא שְׁמַע, לְמָה לֵיהּ לְמֵימַר? הָא קָמַשְׁמַע לַן: אוֹרְחֵיהּ דְּצוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְהַדּוֹרֵי. תָּא שְׁמַע מִסֵּיפָא: וְכֵן הַבַּעַל, עַד שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ, אוֹמֵר לָהּ. הָכָא נָמֵי, דְּאָמַר לַהּ: ״לְכִי שָׁמַעְנָא״. תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ ״כׇּל נְדָרִים שֶׁתִּדּוֹרִי עַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הֲרֵי הֵן קַיָּימִין״ — לֹא אָמַר כְּלוּם. ״הֲרֵי הֵן מוּפָרִין״, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוּפָר. וְהָא לָא שְׁמַע. הָכָא נָמֵי, דְּאָמַר: ״לְכִי שָׁמַעְנָא״. וּלְמָה לִי מִן הַשְׁתָּא? לְכִי שָׁמַע לֵיפַר לַהּ! קָסָבַר: דִּלְמָא מִטְּרִידְנָא הָהִיא שַׁעְתָּא. תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֵר לְאַפּוֹטְרוֹפּוֹס ״כׇּל נְדָרִים שֶׁנּוֹדֶרֶת אִשְׁתִּי מִכָּאן וְעַד שֶׁאָבֹא מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי הָפֵר״, וְהֵפֵר לֵהּ, יָכוֹל יְהוּ מוּפָרִין — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״. דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן: מָצִינוּ בְּכׇל הַתּוֹרָה כּוּלָּהּ שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ? וַאֲפִילּוּ רַבִּי יֹאשִׁיָּה לָא קָאָמַר אֶלָּא מִשּׁוּם דִּגְזֵירַת הַכָּתוּב הוּא ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, אֲבָל דְּכוּלֵּי עָלְמָא שְׁלוּחוֹ שֶׁל אָדָם כְּמוֹתוֹ. וְהָא לָא שְׁמִיעַ לֵיהּ!

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות נדרים י״ג:ח׳ »