כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים ב׳:ג׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים ב׳:ב׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים ב׳:ד׳ »

3 משנה תורה, הלכות כלים פתח ↗

בֵּית קִבּוּל הֶעָשׂוּי לְמַלְּאוֹתוֹ אֵינוֹ בֵּית קִבּוּל. כֵּיצַד. בְּקַעַת שֶׁל עֵץ שֶׁחוֹקְקִין בָּהּ בֵּית קִבּוּל וְתוֹקְעִין בּוֹ הַסַּדָּן שֶׁל בַּרְזֶל. אִם שֶׁל נַפָּחִים הִיא אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית קִבּוּל לֹא נַעֲשָׂה אֶלָּא לְמַלְּאוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאִם הָיְתָה שֶׁל צוֹרְפִין הֲרֵי זוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַגְבִּיהִין אֶת הַבַּרְזֶל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְקַבְּצִין אֶת שְׂפוֹת הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַמִּתְקַבֶּצֶת שָׁם תַּחַת הַסַּדָּן וַהֲרֵי נַעֲשָׂה לְקַבָּלָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בּוֹ:

4 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

עוד ראיתי להרדב"ז שם שכתב על דברי הרב ארחות חיים וז"ל עוד הביא ראי' מקנה שהתקינו לזיתים שהוא מקבל טומאה. ואדרבה משם ראי' להיפוך. דודאי קנה שהתקינו לזיתים עשה אותו כלי וחללו יש בו בית קבול שרואה בו אם הגיעו הזיתים לגת או לא. אבל שאר קנים דעלמא אינם כלי כלל ואינם מקבלין טומאה וכו' עכ"ל. והנה ודאי לפי מה שביאר הוא ז"ל מימרא זו שהביא הרב ארחות חיים שם ראי' זו תמוה טובא. אבל כבר כתבתי דעיקר מימרא זו לא ידענו מקורה. וכפי ענ"ד לא מצאנוה בשום מקום. ותמיהני על הרדב"ז ז"ל דעד שהוא דן לדחות הראי' משם מדוע לא הרגיש דעיקר מימרא זו לא נמצאת בשום דוכתא. וכל זמן שלא נתגלה לנו מקורה לא נוכל לדעת פירושה ולא לדון על ראייתו של הרב ארחות חיים משם. ולולא דמסתפינא אמינא דט"ס נפל בדברי הארחות חיים ובמקום קנה של זיתים צ"ל קנה של תבן. וכוונתו למאי דתנן סו"פ י"ז דכלים שפופרת הקש ר"ע מטמא וריב"נ מטהר. ופירש הרמב"ם שם וז"ל ושפופרת הקש קנה התבן הוא ג"כ כלי קבול ואע"פ שהוא קטן הנה כבר התבאר שכלי קבול אין לו שיעור אבל כאשר תקבל איזה שיעור שתהי' יקרא כלי קבול עכ"ל עיי"ש. וכן פירש הרע"ב שם. וכן פסק הרמב"ם בפ"ב מהלכות כלים הלכה ד' וכר"ע עיי"ש ובמש"כ הכ"מ שם. ומבואר דס"ל דשפופרת הקש היינו קנה אחד של תבן כמו שהוא. ומשום דחשיב כלי קבול משום בית קבול שיש לו. ואע"ג דבית קבול שלו לא נעשה בידי אדם. וא"כ לכאורה הו"ל דומיא דאלון ורמון ואגוז שמצאן חקוקים דטהורין. אע"פ שיש להן בית קבול. משום דלא ירדה להן תורת כלי כלל. וזה ממש כמו שהקשינו לעיל על הארחות חיים והרא"ש. ונראה דמטעם זה נדחק הר"ש שם לפרש שפופרת הקש שעשה מן הקש סל קטן כמו שפופרת עיי"ש. והיינו משום דבזה הו"ל נעשה כלי ע"י מעשה אדם. משא"כ הקש כמו שהוא כך מתולדתו אע"פ שיש לו בית קבול לאו כלי הוא כלל. אבל נראה דס"ל להרמב"ם והרע"ב ז"ל דאע"ג דבית קבול של קנה הקש ממילא נעשה. מ"מ יש בקנה זה גם מעשה ידי אדם. דקציצתן זו היא עשייתן. דמה שקצצו מן הקרקע חשיב מעשה להוריד עליו תורת כלי. ואע"ג דמ"מ בי"ק שלו לא נעשה בידי אדם דממילא נעשה מתולדתו וא"כ לא נעשה לקבלה. מ"מ שפיר תשיב כלי קבול לטומאה כל זמן שלא נעקר שם קבול ממנו לקבעו לתשמיש אחר שלא בדרך קבלה וכמו שביארנו. ובהכי ניחא נמי שפיר מה שהקשינו לעיל על הרב ארחות חיים והרא"ש. משום דגם הקנים הללו אע"ג דמיירי בקנים שיש להם בית קבול מתולדתם מ"מ מסתמא מיירי כשנקצצו מן המחובר ע"י אדם וזו היא עשייתן. אלא דבית קבול שלהם כיון שכך הוא מתולדתם הרי לא נעשה לצורך קבלה. וזהו שהוצרך הרא"ש להכשירן משום דבית קבול שלהם לא נעשה לקבלה. ודעת הר"ב ארחות חיים דלא איכפת לן בהכי גבי קנים. כיון דראויין לקבלה ולא קבע להן תשמיש אחר לקיבולן שלא כדרך חבלה. ואין זה בכלל בית קבול שלא נעשה לקבלה. אע"פ שלא קצצן אלא לצורך סיכוך וכמו שביארנו:

5 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

עכ"פ מתבאר דשפופרת הקש להרמב"ם והרע"ב היינו קנה התבן כתולדתו אלא דסתמא כפירושו שנקצץ ע"י אדם ובזה ירדה עליו תורת כלי. וכיון שיש לו בית קבול הו"ל כלי קבול לטומאה. והא דתנן התם בסיפא שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את כל ?הכביי עיי"ש. לא משום דלא מיקרי כלי קבול עד שיחתכנה לצורך קבלה. דא"כ אמאי לא קתני הכא בשפופרת הקש נמי הכי. אלא משום דהתם מיירי בקנה שאין לו בית קבול כלל מתולדתו אלא כולו סתום הוא. ואם רוצה לעשותו ראוי לקבלה צריך לעשות לו בית קבול בידי אדם. ולזה אשמעינן שאם חתכו לעשותו ראוי לקבלה. אע"פ שעשה לו בית קבול קצת עדיין אינו מקבל טומאה עד שיוציא את כל הלובן שבו כולו לגמרי. דבלא"ה לא חשיב ראוי לקבלה. אבל קנה שיש לו בית קבול מתולדתו ודאי לא בעינן אלא קציצה בידי אדם בלבד ושוב הו"ל ככלי קבול לטומאה כיון שראוי לקבלה אע"פ שלא נעשה לקבלה וגם לא קצצו כלל לצורך קבלה. ומעתה עפ"ז נראה דזו היא כוונת הר"ב ארחות חיים שהביא ראי' מדתנן שפופרת הקש דהיינו קנה של תבן וכפירוש הרמב"ם והרע"ב והוסיף הארחות חיים לפרש דמיירי בשיש לו בית קבול שנשאר הקשר שבראשו דאל"כ הו"ל חלל יוצא מעבר אל עבר השני וליכא בית קבול. וכיון דקתני דשפופרת הקש דהיינו קנה של תבן מקבל טומאה והיינו ע"כ משום דחשיב כלי קבול אע"פ שלא נעשה לקבלה נשמע מינה ג"כ לקנים אלו דפסולים לסיכוך אם לא יתתוך הקשר דהיינו הפקק שבקנים לבטל בית קבולן. כן נראה לענ"ד בבאור דברי הארחות חיים. ועכ"פ שמעינן מזה דלרוב הראשונים ז"ל כל שראוי לקבלה חשיב כלי קבול אע"פ שלא נעשה לקבלה כל כמה דלא עקר לי' מתורת קבלה ע"י תשמיש אחר שאינו דרך קבלה. והזמנה בעלמא לאו כלום הוא. וכמו שביארנו לעיל. ועי' ג"כ ברמב"ם פ"ב מהלכות כלים הלכה ה' ובכ"מ שם מש"כ בשם מהר"י קורקוס. ועי' ג"כ בפי' הראב"ד לת"כ פ' שמיני פ"ח ס"ק ו' עיי"ש היטב. ואין להאריך בזה יותר. ומתבאר לנו דעור המעובד לשם פרשיות של תפילין מקבל טומאה מדאורייתא ככלי שיש לו בית קבול:

6 משנה תורה, הלכות כלים פתח ↗

כְּלִי שֶׁאוֹרְגִין אוֹתוֹ מִן הַנְּסָרִים אוֹ מִן הַשַּׁעַם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁטְחוּ עָלָיו הַבְּגָדִים וְהַמֻּגְמָר מִלְּמַטָּה כְּדֵי שֶׁיִּתְבַּסְּמוּ אִם הָיָה עָשׂוּי כְּכַוֶּרֶת שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע טָהוֹר וְאִם הָיָה בּוֹ בֵּית קַבָּלַת כְּסוּת הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה:

3 בית קיבול העשוי למלאות וכו'. שם מפני מה תחתית הצורפים טמאה ושל נפחים טהורה.

4 ומ"ש מפני שהם מגביהים את הברזל וכו'. תוספתא שם:

5 וכתב הראב"ד א"א לשון המשנה תחתית הצורפין טמאה וכו'. ואם כוונתו לומר ששינה לשון המשנה זה שינוי לטובה הוא כי ביאר דבריה:

6 כתב עוד הראב"ד ואם היתה של צורפים א"א תוספתא מפני מה תחתית של צורפים וכו'. משיג על רבינו למה השמיט סוף לשון התוספתא וי"ל דממילא משמע דזיל בתר טעמא:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים ב׳:ב׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות כלים ב׳:ד׳ »