כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה ד׳:י״א

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה ד׳:י׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה ד׳:י״ג »

11 ביאור על ספר המצוות לרס"ג פתח ↗

ואמנם בדעת הרמב"ם ז"ל נראה דיש לו שיטה אחרת בסוגיא דהתם. דבלא"ה יש לתמוה בהך סוגיא לפי מה שפסק הרמב"ם ז"ל סוף פ"ב מהלכות ערכין שאם הוצרכו לקדשי מזבח ולא הספיקו להם מתרומת הלשכה. מוציאין את הראוי להם מקדשי בדה"ב. אבל אם הוצרכו לבדה"ב וכו' אין מוציאין הראוי להם מקדשי מזבח עיי"ש. והראב"ד ז"ל השיג עליו שם מדתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדה"ב אין משנין אותן מקדושה לקדושה. וכתב בכ"מ שם על זה וז"ל ומה שהקשה מדתנן וכו'. רבינו פירש שם דהכי קאמר אין עושין השלמים עולה ולא העולה שלמים וכן הדומה לזה. ואם הקדיש שום דבר לבדה"ב אין משנין אותו לבדק המזבח. ולפי' זה ניחא עכ"ל עיי"ש. ויש שם ט"ס בדברי הכ"מ. וכצ"ל ואם הקדיש שום דבר לבדק ההיכל אין משנין אותו לבדק המזבח. שכן הוא בפיה"מ להרמב"ם ז"ל פרק בתרא דתמורה על משנה זו עיי"ש. וכ"כ הרמב"ם בפ"ד מהלכות תמורה הלכה י"א שמקורו שם מהך משנה. כמש"כ בכ"מ שם עיי"ש. והיינו משום דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא מיירי מתניתין בשינוי דקדשי מזבח לקדשי בדה"ב וקדשי בדה"ב למזבח. דבזה ודאי משנין מיהת מקדשי בדה"ב לקדשי מזבח. כמש"כ הרמב"ם שם בהלכות ערכין. ובפ"ד מהלכות שקלים. אלא בשינוי דקדשי מזבח לקדשי מזבח וקדשי בדה"ב לקדשי בדה"ב הוא דמיירי. וכן פי' הרע"ב ז"ל במתניתין דפ"ז דתמורה שם. אבל רש"י ז"ל לטעמי' אזיל שפירש גם במתניתין דתמורה שם כמו שפירש בסוגיא דבכורות שם. דמתניתין בשינוי דקדשי מזבח לקדשי בדה"ב ודבדה"ב לדמזבח הוא דמיירי. וכדעת הראב"ד ז"ל. וכבר הביא בתוס' יו"ט שם מחלוקותן של הראשונים ז"ל בזה עיי"ש. וראיתי להרדב"ז ז"ל ביקר תפארת בהלכות ערכין שם ובמרה"פ סוף פ"ד דשקלים שהלכו בדרך אחרת לתרץ השגת הראב"ד ז"ל שם. ודבריהם תמוהים עיי"ש בדבריהם ודברי הכ"מ מוכרחים שהרי כן פירש הרמב"ם ז"ל גופי' בהדיא:

13 משנה תורה, הלכות תמורה פתח ↗

וְאֵין מַעֲרִימִין עַל בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ לְהַקְדִּישׁ עֻבָּרָהּ קְדֻשָּׁה אַחֶרֶת אֶלָּא הֲרֵי הוּא כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ. שֶׁוַּלְדוֹת הַקָּדָשִׁים מִמְּעֵי אִמָּם הֵם קְדוֹשִׁים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וַהֲרֵי כָּל עֻבָּר מֵהֶן כִּקְדֻשַּׁת אִמּוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁנּוֹתוֹ בַּבֶּטֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה בִּבְכוֹר שֶׁהַבְּכוֹר בִּיצִיאָתוֹ הוּא שֶׁמִּתְקַדֵּשׁ. אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה גְּזֵרוֹת הֵם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּסוֹף מְעִילָה. רָאוּי לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶן וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה יָכוֹל לִתֵּן לוֹ טַעַם תֵּן לוֹ טַעַם. הֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הֵבִין רֹב הַטְּעָמִים שֶׁל כָּל חֻקֵּי הַתּוֹרָה. יֵרָאֶה לִי שֶׁזֶּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ויקרא כז י ויקרא כז ל "וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ". כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר ויקרא כז טו "וְאִם הַמַּקְדִּישׁ יִגְאַל אֶת בֵּיתוֹ וְיָסַף חֲמִישִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו". יָרְדָה תּוֹרָה לְסוֹף מַחֲשֶׁבֶת הָאָדָם וּקְצָת יִצְרוֹ הָרַע. שֶׁטֶּבַע שֶׁל אָדָם נוֹטֶה לְהַרְבּוֹת קִנְיָנוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁנָּדַר וְהִקְדִּישׁ אֶפְשָׁר שֶׁחָזַר בּוֹ וְנִחַם וְיִפְדֶּה בְּפָחוֹת מִשָּׁוְיוֹ אָמְרָה תּוֹרָה אִם פָּדָה לְעַצְמוֹ יוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְכֵן אִם הִקְדִּישׁ בְּהֵמָה קְדֻשַּׁת הַגּוּף שֶׁמָּא יַחְזֹר בּוֹ וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִפְדּוֹתָהּ יַחְלִיפֶנָּה בִּפְחוּתָה מִמֶּנָּה. וְאִם תִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת לְהַחְלִיף הָרַע בְּיָפֶה יַחְלִיף הַיָּפֶה בְּרַע וְיֹאמַר טוֹב הוּא. לְפִיכָךְ סָתַם הַכָּתוּב בְּפָנָיו שֶׁלֹּא יַחְלִיף. וּקְנָסוֹ אִם הֶחְלִיף וְאָמַר וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים כְּדֵי לָכֹף אֶת יִצְרוֹ וּלְתַקֵּן דֵּעוֹתָיו. וְרֹב דִּינֵי הַתּוֹרָה אֵינָן אֶלָּא עֵצוֹת מֵרָחוֹק מִגְּדוֹל הָעֵצָה לְתַקֵּן הַדֵּעוֹת וּלְיַשֵּׁר כָּל הַמַּעֲשִׂים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר משלי כב כ "הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת". לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ אִמְרֵי אֱמֶת לְהָשִׁיב אֲמָרִים אֱמֶת לְשלְחֶיךָ:

11 המשנה את הקדשים וכו'. בסוף פרק המקדיש שדהו ערכין דף כ״ט.

12 ומ"ש שאין משנים אותן מקדושה לקדושה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית. משנה בפ"ב דתמורה דף ל"ב.

13 ומ"ש כיצד אם הקדיש לבדק ההיכל וכו': כתב הראב"ד זה לא ידעתי מנין לו וכו'. ומ"ש והרי הוא מודה שמשנין בדק הבית נראה לי שדייק כן ממה שאמר אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח משמע דוקא מחמור לקל אין משנין אבל מקל לחמור משנין. ואפשר לומר שרבינו סבור שטענה זו שטען הראב"ד לחלק בין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית היא כדאי לומר שבבדק הבית רשאי לשנות מקל לחמור אבל אינה כדאי לומר שיהא רשאי לשנות מחמור לקל.

14 ומה שכתב רבינו שאין לוקין על לאו זה. טעמא משום דהוי לאו שאין בו מעשה. וכתב הר"י קורקוס ז"ל ואע"ג דמקדיש בעל מום לוקה התם שאני דבדיבוריה עביד מעשה שמשנה הבהמה מחולין לקדש אבל כאן לא עביד כלום בדיבוריה כי אין דבריו מועילים כלל כמבואר שם גם בבכורות פרק אחרון דף נ"ג: אמרו השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילא קלה אחמורה מבעיא מאי היא דתנן אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה וכו' מוכח ודאי הכי הוא דלא חיילא ולא אמר כלום ומסתמא כל כמה דלא מפרש שאם עשה חל עכ"ל:

13 תמורה פתח ↗

מַתְנִי׳ כֵּיצַד מַעֲרִימִין עַל הַבְּכוֹר? מְבַכֶּרֶת שֶׁהָיְתָה מְעוּבֶּרֶת, אוֹמֵר: ״מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ אִם זָכָר — עוֹלָה״, יָלְדָה זָכָר — יִקְרַב עוֹלָה, ״וְאִם נְקֵבָה — זִבְחֵי שְׁלָמִים״, יָלְדָה נְקֵבָה — תִּקְרַב שְׁלָמִים. ״אִם זָכָר — עוֹלָה, וְאִם נְקֵבָה — זִבְחֵי שְׁלָמִים״, יָלְדָה זָכָר וּנְקֵבָה — הַזָּכָר יִקְרַב עוֹלָה, וְהַנְּקֵבָה תִּקְרַב שְׁלָמִים. יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים — אֶחָד מֵהֶם יִקְרַב עוֹלָה, וְהַשֵּׁנִי יִמָּכֵר לְחַיָּיבֵי עוֹלָה, וְדָמָיו חוּלִּין. יָלְדָה שְׁתֵּי נְקֵבוֹת — אַחַת מֵהֶם תִּקְרַב שְׁלָמִים, וְהַשְּׁנִיָּה תִּימָּכֵר לְחַיָּיבֵי שְׁלָמִים, וְדָמֶיהָ חוּלִּין. יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיֵּצֵא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. תְּנַן: אוֹמֵר אָדָם ״מַה שֶּׁבְּמֵעֶיהָ שֶׁל זוֹ עוֹלָה״ — עוֹלָה אִין, שְׁלָמִים לָא, וְאַתְּ אָמְרַתְּ דְּמָצֵית מַפְקְעַתְּ לֵיהּ מִקְּדוּשְּׁתַהּ! אָמַר לָךְ רַב יְהוּדָה: הָנֵי מִילֵּי — בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים, כִּי קָאָמֵינָא אֲנָא — בִּזְמַן הַזֶּה, דְּלָא חֲזֵי לְהַקְרָבָה. אִי בִּזְמַן הַזֶּה, מַאי לְמֵימְרָא? מַהוּ דְּתֵימָא: נִגְזַר, דִּלְמָא נָפֵיק רוֹב רֹאשׁוֹ וְקָשָׁדֵי בֵּיהּ מוּמָא. וְאֵימָא: הָכִי נָמֵי! אֲפִילּוּ הָכִי — הָא עֲדִיפָא יַתִּירָא, מִדְּאָתֵי בֵּיהּ לִידֵי גִּיזָּה וַעֲבוֹדָה. אִם נְקֵבָה זִבְחֵי שְׁלָמִים — נְקֵבָה מִי קָא קָדְשָׁה בִּבְכוֹרָה? סֵיפָא אָתְיָא לִבְהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ. יָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים כּוּ׳. אָמְרִי: אִי בְּהֵמָה דְּהֶקְדֵּשׁ, הַיְאךְ דְּאַקְדֵּישׁ עוֹלָה — לֶיהְדַּר עוֹלָה, אִידַּךְ נֶהֱוֵי בִּקְדוּשְּׁתַיהּ דְּאִימֵּיהּ! סֵיפָא אֲתָאן לְבֶהֱמַת חוּלִּין. יָלְדָה טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס כּוּ׳.

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה ד׳:י׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות תמורה ד׳:י״ג »