מקור משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:ב׳
2 חָזַר בּוֹ הַלּוֹקֵחַ. יַד הַמּוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה. רָצָה אוֹמֵר לוֹ הֵילָךְ מְעוֹתֶיךָ אוֹ קְנֵה מִן הַקַּרְקַע כְּנֶגֶד הַמָּעוֹת שֶׁנָּתַתָּ לִי וְנוֹתֵן לוֹ מִן הַזִּבּוּרִית שֶׁבָּהּ. וְאִם חָזַר הַמּוֹכֵר יַד הַלּוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה רָצָה אוֹמֵר לוֹ תֵּן לִי מְעוֹתַי אוֹ תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי וְנוֹטֵל מִן הַיָּפֶה שֶׁבָּהּ. וְאִם לֹא הָיָה יוֹצֵא וְנִכְנָס וְתוֹבֵעַ קָנָה הַלּוֹקֵחַ אֶת כֻּלָּהּ וְאֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ. וּשְׁאָר הַדָּמִים עָלָיו כִּשְׁאָר הַחוֹבוֹת:
פירוש כסף משנה על משנה תורה, הלכות מכירה ח׳:ב׳
2 שייך להלכה א, ב
3 המוכר וכו'. בפרק הזהב דף מ"ח: גבי פלוגתא דרב ור"י בערבון אי קנה כנגדו או כנגד כולו תניא דאם מכר לו בית או שדה באלף זוז ונתן לו מהם חמש מאות זוז קנה כל הקרקע כי היכי דבמטלטלין קנה כל המטלטלין לענין מי שפרע ותמהני למה לא הזכיר רבינו דין זה מפורש גבי קרקע כמ"ש בריש פ"ז גבי מטלטלי וצ"ע:
4 המוכר שדה לחבירו באלף זוז וכו'. ואם חזר המוכר וכו' ונוטל מן היפה שבה. בגמרא דף ע"ז: מהיכן מגבהו מן העידית, וכתב נ"י פירוש אתן לי מעותי בלחוד קאי דאילו אתן לי קרקע כיון שהוא רוצה שיקנה כנגד מעותיו למה יטול מן העידית הרי דינו כדין לוקח חצי שדה דמשמנים ביניהם ונוטל כחוש אלא אמעות קאי וכן כתב הר"ן בפ"ק דקדושין. אבל מפשט דברי רבינו נראה דאתן לי קרקע כנגד מעותי קאי וכן כתב בפירוש המשנה פרק האומנין: