כסף משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ז:ד׳

מקור משנה תורה, הלכות מכירה י״ז:ד׳

4 הַמּוֹכֵר חָבִית שֶׁל שֵׁכָר לַחֲבֵרוֹ וְהֶחָבִית שֶׁל מוֹכֵר וְהֶחְמִיצָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים. הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר וּמַחֲזִיר אֶת הַדָּמִים. מִכָּאן וְאֵילָךְ בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ:

פירוש כסף משנה על משנה תורה, הלכות מכירה י״ז:ד׳

4 שייך להלכה ג, ד

5 המוכר יין לחבירו ונתנו הלוקח בקנקניו והחמיץ וכו'. לפי דברי רבינו אין חילוק בין יין לשכר דבין בזה ובין בזה אם עירהו הלוקח לתוך כליו אפילו החמיץ מיד אינו חייב באחריותו ואם לא נתנו לתוך כליו אם החמיץ בתוך ג' ימים הראשונים ה"ז ברשות מוכר שהרי כתב גבי יין לא הוה ליה להשהותו עד שיחמיץ ואיזו שהיה תהיה פחות מג' ימים וא"כ יש לתמוה למה ברישא כתב המוכר יין ובסיפא כתב המוכר שכר. וי"ל דאין ה"נ דס"ל דאין חילוק בין יין לשכר אלא דמשום דבעי למיתני אם א"ל למקפה אני צריך דלא שייך אלא ביין לא הוה אפשר ליה למיתני ברישא שכר ולגלויי כן דלענין החמיץ יין ושכר שוים נקט בסיפא שכר ולפ"ז צ"ל דלא גריס בגמרא והלכתא כשמואל ופסק כרב דכל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר ולא נראה לו ז"ל לפסוק הלכה כשמואל אע"ג דהלכתא כוותיה בדיני משום דפשטא דברייתא ודברי ר"י בה כרב. ועוד י"ל שרבינו מפרש כפירוש רשב"ם דשמואל סבר כרבי חייא בר יוסף וכיון שפסק הלכה כר' יוסי ברבי חנינא ולא כרבי חייא בר יוסף ממילא איבטילא לה מימרא דשמואל מהלכתא וכן איבטיל מאי דעבד רב יוסף עובדא כוותיה בחמרא וקם לה הלכתא כרב וזה כפתור ופרח. ותמהני על ה"ה שכתב על מ"ש רבינו

6 המוכר חבית של שכר לחבירו והחמיצה. מימרא שם ומעשה דרב יוסף שדן הדין כן עכ"ל. משמע מדבריו שהוא סובר שרבינו פוסק כרב יוסף שמחלק בין יין לשכר וקשה עליו מה שהקשיתי דביין בקנקני מוכר ולא א"ל למקפה כתב שלא הו"ל להשהותו עד שיחמיץ ואיזו שהייה תהיה פחות מג' ימים ולכך מ"ש הוא הנכון: