כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ה׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ד׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ו׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ה׳

5 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

אֵין עוֹרְפִין אֶת הָעֶגְלָה אֶלָּא בַּיּוֹם לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ דברים כא ח "כַּפָּרָה" כְּקָדָשִׁים. וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לַעֲרִיפָתָהּ. וְאֵין עוֹרְפִין שְׁתֵּי עֶגְלוֹת כְּאַחַת שֶׁאֵין עוֹשִׂין מִצְוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת:

6 משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש פתח ↗

עֶגְלָה עֲרוּפָה אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְנִקְבֶּרֶת בִּמְקוֹם עֲרִיפָתָהּ וּמִשֶּׁתֵּרֵד לַנַּחַל תֵּאָסֵר בַּהֲנָאָה אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא נֶעֶרְפָה. וְאִם מֵתָה אוֹ נִשְׁחֲטָה אַחַר יְרִידָתָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְתִקָּבֵר:

6 שואל ומשיב מהדורא רביעאה פתח ↗

ראיתי בספר אחד שהובא בשם ספר נחלת עזריאל על חולין שהקשה על התוספתא שהובא במלמ"ל פ"י מרוצח ה"ו שעגלה ערופה נפדית לעולם כמו פרה אדומה וע"ז הקשה בהא דפריך בחולין דף פ"א ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר וע"ז הקשה דאי איתא להך תוספתא א"כ למה לא הקשה כמו שהקשה על פרת חטאת דהוה שחיטה ראויה ע"י שפרה נפדית ע"ג מערכתה וה"ה בעגלה ערופה והספר הלז מאריך בזה ולפענ"ד לק"מ דשאני פרת חטאת דנפדית ע"ג מערכתה ור"ש ס"ל כל העומד לפדות כפדוי דמי והרי התוס' בסוטה דף כ"ה כתבו דהא דס"ל לר"ש כל העומד לפדות כפדוי הוא דוקא כשעושה מצוה כמו פרת חטאת דמוצא נאה ממנה ע"ש ולפ"ז בעגלה ערופה ל"מ אם נימא דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים וא"כ ודאי אינו עומד לפדות ואף אם נימא דפודין להאכיל לכלבים אבל ניהו דרשאי לפדות אבל עכ"פ אינו עומד לפדות ול"ק מזה ולכך הוצרך הש"ס להקשות מנמצא ההורג דתצא ותרעה בעדר וז"ב כשמש. וראיתי בשו"ת הגאון מוהר"ץ ז"ל בעל טיב גיטין במה שנדפס בסוף ים התלמוד שהקשה בהא דאמר בכריתות אימא משעה שראויה לעריפה תקבר ואמאי תקבר יפדו לפמ"ש התוספתא וג"ז ל"ק דניהו דרשאי לפדות למ"ד דפודין להאכיל לכלבים אבל מ"מ מוטב שתקבר ולא לפדות להאכיל לכלבים ולמה יעשה כזאת והתוספתא לא אמרה רק שיכול לפדות אבל מכל מקום למה יפסיד ממונו להאכיל לכלבים וז"ב. והנה בהא דאמר ר' ינאי גבול יש בה ושכחתי ונסבין חבריא למימר ירידתה לנחל איתן אוסרתה והקשו שם דמה טעם יש בה דירידתה לנחל איתן אוסרתה ולמה לא נאסרה מחיים. ולפענ"ד דבאמת כל שיש ספק אולי ימצא ההורג ודאי לא חל הקדש דהוה הקדש בטעות ועיין בכ"מ הלכות רוצח מ"ש בדברי הרמב"ם שס"ל דהוה הקדש בטעות ובאמת התוס' בחולין שם הקשו דמנ"ל להש"ס דלא נאסר מחיים מדתנן נמצא ההורג ודלמא הטעם דהוה הקדש בטעות. אך לפענ"ד נראה דכמו דבאשם תלוי אמרינן דגמר ומקדיש דלבו נוקפו כמו כן כאן גמר ומקדיש כיון שכפרה כתיב בה כקדשים א"כ אמרינן דגמרי ומקדשי דטרם שנמצא ההורג הרי הם עומדים בספק וצריכין כפרה ולפ"ז נראה דלכך ירידתה לנחל איתן אוסרתה דלפמ"ש בטעם דעגלה ערופה שעי"ז שיתקבצו יחד יתגלה ההורג וכ"כ במורה נבוכים הטעם הלז א"כ כל שירדה לנחל איתן ולא נתגלה ההורג ודאי דגמרי ומקדשי ועד עתה הי' מפני הספק כמו באשם תלוי אבל כל שירדה לנחל איתן ודאי גמרי ומקדשי בודאי דודאי לא יתגלה ההורג וז"ב. והנה לכאורה קשה בהא דאמרו עגלה ערופה אינה משנה מטעם דהוה שחיטה ראויה וקשה למה לא קאמר כיון דר' ינאי אמר כפרה כתיב בה כקדשים וא"כ כיון דהוה כקדשים הרי ר"ש יליף דשחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה מטבוח טבח ואמר דלא יליף משחוטי חוץ דחולין מחולין גמר וכתבו התוס' בדף פ"ה דמכל מקום גם בקדשים ס"ל לר"ש דלא שמה שחיטה משום דעיקר קרא באו"ב בחולין כתיב והקשו שם דא"כ בפסח מהראוי דיהיה שמה שחיטה דקדשים מקדשים ע"ש ולפ"ז בעגלה ערופה דהוה קדשים שוב מהראוי לילף משחוטי חוץ דהוה שחוטה והיא קושיא גדולה. אמנם באמת צ"ל דבאמת ר"ש ס"ל דגם בקדשים כמו פסח שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה ושפיר אי אפשר להוכיח משם ולפ"ז מיושב היטב קושית הפ"י והשעה"מ על המהרש"א שכתב דר' יוחנן ס"ל כר' ינאי דעגלה ערופה נאסרה מחיים והקשו דהרי ר' יוחנן ס"ל דעגלה ערופה אינה משנה ואמאי לא משני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה ולפמ"ש ר' יוחנן לשיטתו דמפרש דטעמא דר"ש דלא יליף משחוטי חוץ דדנין חולין מחולין ולפ"ז קדשים מקדשים דהוה שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה ולכך עגלה ערופה אינה משנה ודו"ק כי הוא דבר חדש ועיין בראש יוסף דף פ"ה ועיין לב ארי' דף פ"א ודף פ"ה:

6 כריתות פתח ↗

אָשָׁם וַדַּאי אֵינוֹ כֵּן כּוּ׳. אִיתְּמַר: עֶגְלָה עֲרוּפָה אֵימָתַי נֶאֱסֶרֶת? רַב הַמְנוּנָא אָמַר: מֵחַיִּים, רָבָא אָמַר: לְאַחַר עֲרִיפָה.

5 אין עורפין את העגלה אלא ביום וכו' וכל היום כשר לעריפתה. משנה בפרק ב' דמגילה דף כ' ע"ב:

6 ואין עורפין שתי עגלות כאחת וכו'. בפירקא קמא דסוטה דף ח' ויהיב טעמא מפני שאין עושין מצות חבילות חבילות:

5 מגילה פתח ↗

מַתְנִי׳ כׇּל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִקְרִיאַת הַמְּגִילָּה, וְלִקְרִיאַת הַהַלֵּל, וְלִתְקִיעַת שׁוֹפָר, וְלִנְטִילַת לוּלָב, וְלִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, וּלְמוּסָפִין, וּלְוִידּוּי הַפָּרִים, וּלְוִידּוּי מַעֲשֵׂר, וּלְוִידּוּי יוֹם הַכִּפּוּרִים. לִסְמִיכָה, לִשְׁחִיטָה, לִתְנוּפָה, לְהַגָּשָׁה, לִקְמִיצָה, וּלְהַקְטָרָה, לִמְלִיקָה, וּלְקַבָּלָה, וּלְהַזָּיָה, וּלְהַשְׁקָיַית סוֹטָה, וְלַעֲרִיפַת הָעֶגְלָה, וּלְטׇהֳרַת הַמְּצוֹרָע. כׇּל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעוֹמֶר, וּלְהֶקְטֵר חֲלָבִים, וְאֵבָרִים. זֶה הַכְּלָל: דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּיּוֹם — כָּשֵׁר כׇּל הַיּוֹם. דָּבָר שֶׁמִּצְוָתוֹ בַּלַּיְלָה — כָּשֵׁר כׇּל הַלַּיְלָה.

6 זבחים פתח ↗

בִּשְׁנֵי חִילּוּלִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר; אֶחָד פְּסוּל נוֹתָר, וְאֶחָד פְּסוּל טוּמְאָה. חוּץ מִן הַדָּם כּוּ׳. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר עוּלָּא, אָמַר קְרָא: ״וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם״ – שֶׁלָּכֶם יְהֵא. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא, אָמַר קְרָא: ״לְכַפֵּר״ – לְכַפָּרָה נְתַתִּיו, וְלֹא לִמְעִילָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אָמַר קְרָא: ״הוּא״ – הוּא לִפְנֵי כַּפָּרָה כִּלְאַחַר כַּפָּרָה; מָה אַחַר כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה, אַף לִפְנֵי כַּפָּרָה אֵין בּוֹ מְעִילָה. אֵימָא לְאַחַר כַּפָּרָה כְּלִפְנֵי כַּפָּרָה – מָה לִפְנֵי כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה, אַף לְאַחַר כַּפָּרָה יֵשׁ בּוֹ מְעִילָה! אֵין לְךָ דָּבָר שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָתוֹ וּמוֹעֲלִין בּוֹ. וְלָא?! וַהֲרֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן! מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וּבִגְדֵי כְהוּנָּה שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְתוּבִים הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. הָנִיחָא לְרַבָּנַן דְּאָמְרִי ״וְהִנִּיחָם שָׁם״ – מְלַמֵּד שֶׁטְּעוּנִין גְּנִיזָה. אֶלָּא לְרַבִּי דּוֹסָא, דְּאָמַר: מוּתָּרוֹת הֵן לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים אַחֵר – מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? מִשּׁוּם דְּהָוֵי תְּרוּמַת הַדֶּשֶׁן וְעֶגְלָה עֲרוּפָה שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד, וְכׇל שְׁנֵי כְּתוּבִין הַבָּאִין כְּאֶחָד אֵין מְלַמְּדִין. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר אֵין מְלַמְּדִין, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מְלַמְּדִין מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? תְּרֵי מִיעוּטֵי כְּתִיבִי; הָכָא כְּתִיב: ״הָעֲרוּפָה״, וְהָתָם כְּתִיב: ״וְשָׂמוֹ״. וּתְלָתָא קְרָאֵי בְּדָם לְמָה לִי? לְמַעוֹטֵי מִמְּעִילָה, מִנּוֹתָר וּמִטּוּמְאָה. אֲבָל פִּיגּוּל לָא צְרִיךְ קְרָא, דִּתְנַן: כֹּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, בֵּין לָאָדָם בֵּין לַמִּזְבֵּחַ – חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל. וְדָם גּוּפֵיהּ מַתִּיר הוּא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה כָּרֵיתוֹת בִּשְׁלָמִים לָמָּה? אַחַת לִכְלָל, וְאַחַת לִפְרָט, וְאַחַת לִדְבָרִים שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר: דְּבָרִים שֶׁאֵין נֶאֱכָלִין – אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם טוּמְאָה, לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי חַטָּאוֹת הַפְּנִימִיּוֹת. סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא, הוֹאִיל וְאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: כֹּל שֶׁאֵינוֹ עַל מִזְבֵּחַ הַחִיצוֹן כִּשְׁלָמִים – אֵין חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם פִּיגּוּל, מִשּׁוּם טוּמְאָה נָמֵי לָא לִיחַיַּיב; קָא מַשְׁמַע לַן. נוּמִי רַבִּי שִׁמְעוֹן מְחַיֵּיב אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לֶאֱכוֹל כּוּ׳. אִיתְּמַר: רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא – חַד מֵהַאי זוּזָא וְחַד מֵהַאי זוּזָא; חַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בְּטוּמְאַת בָּשָׂר, אֲבָל בְּטוּמְאַת הַגּוּף – דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ לוֹקֶה. וְחַד אָמַר: כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּקָרֵינָא בֵּיהּ ״וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא״, קָרֵינַן בֵּיהּ ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו״. רַב טָבְיוֹמֵי מַתְנֵי הָכִי; רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי הָכִי: חַד מֵהַאי זוּזָא וְחַד מֵהַאי זוּזָא אַסֵּיפָא – חַד אָמַר: מַחְלוֹקֶת בְּטוּמְאַת הַגּוּף, אֲבָל בְּטוּמְאַת בָּשָׂר דִּבְרֵי הַכֹּל לוֹקֶה; וְחַד אָמַר: כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא כְּמַאן דְּאָמַר כְּמַחְלוֹקֶת בָּזוֹ כָּךְ מַחְלוֹקֶת בָּזוֹ. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּלָא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה״, לָא קָרֵינָא בֵּיהּ ״וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל״. וְהָאָמַר מָר: ״וְהַבָּשָׂר״ – לְרַבּוֹת עֵצִים וּלְבוֹנָה! לְפוֹסְלָהּ לִפְסוּלָא בְּעָלְמָא. מַתְנִי׳ לְשֵׁם שִׁשָּׁה דְּבָרִים הַזֶּבַח נִזְבָּח: לְשֵׁם זֶבַח, לְשֵׁם זוֹבֵחַ, לְשֵׁם הַשֵּׁם, לְשֵׁם אִשִּׁים, לְשֵׁם רֵיחַ, לְשֵׁם נִיחוֹחַ. וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם – לְשֵׁם חֵטְא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ – כָּשֵׁר; שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, שֶׁאֵין הַמַּחְשָׁבָה הוֹלֶכֶת אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: ״עוֹלָה״ – לְשֵׁם עוֹלָה, לְאַפּוֹקֵי לְשֵׁם שְׁלָמִים דְּלָא. ״אִשִּׁים״ – לְשֵׁם אִשִּׁים, לְאַפּוֹקֵי כְּבָבָא דְּלָא. ״רֵיחַ״ – לְשֵׁם רֵיחַ, לְאַפּוֹקֵי אֵבָרִים שֶׁצְּלָאָן וְהֶעֱלָן – דְּלָא. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵבָרִים שֶׁצְּלָאָן וְהֶעֱלָן – אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רֵיחַ. ״נִיחוֹחַ״ – לְשֵׁם הֲנָחַת רוּחַ. ״לַה׳״ – לְשֵׁם מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם עוֹלָה – פְּסוּלָה. לְשֵׁם חוּלִּין – כְּשֵׁרָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי טַעְמָא דְּרַב? ״וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קׇדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ – קֳדָשִׁים מְחַלְּלִין קֳדָשִׁים, וְאֵין חוּלִּין מְחַלְּלִין קֳדָשִׁים. מֵתִיב רַבָּה, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אַף מִי שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם אֶחָד מִכׇּל אֵלּוּ – כָּשֵׁר, שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין. טַעְמָא שֶׁלֹּא הָיָה בְּלִבּוֹ כְּלָל, הָא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם חוּלִּין – פָּסוּל! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דִּלְמָא לֹא הָיָה כְּלָל – כָּשֵׁר וּמְרַצֶּה, הָא הָיָה בְּלִבּוֹ לְשֵׁם חוּלִּין – כָּשֵׁר וְאֵינוֹ מְרַצֶּה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: חַטָּאת שֶׁשְּׁחָטָהּ לְשֵׁם חוּלִּין – כְּשֵׁרָה. מִשּׁוּם חוּלִּין – פְּסוּלָה. כְּדִבְעָא מִינֵּיהּ שְׁמוּאֵל מֵרַב הוּנָא:

6 עבודה זרה פתח ↗

מַתְנִי׳ אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּא.

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ד׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות רוצח ושמירת נפש י׳:ו׳ »