כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ב׳:א׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:י״ב כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ב׳:ב׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ב׳:א׳

1 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

כָּבוֹד גָּדוֹל נוֹהֲגִין בַּמֶּלֶךְ. וּמְשִׂימִין לוֹ אֵימָה וְיִרְאָה בְּלֵב כָּל אָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר דברים יז טו "שׂוֹם תָּשִׂים" שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ. וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ. וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ. וְלֹא בְּכִתְרוֹ. וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל כְּלֵי תַּשְׁמִישָׁיו. וּכְשֶׁהוּא מֵת כֻּלָּן נִשְׂרָפִין לְפָנָיו. וְכֵן לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בַּעֲבָדָיו וְשִׁפְחוֹתָיו וְשַׁמָּשָׁיו אֶלָּא מֶלֶךְ אַחֵר. לְפִיכָךְ אֲבִישַׁג הָיְתָה מֻתֶּרֶת לִשְׁלֹמֹה וַאֲסוּרָה לַאֲדוֹנִיָּה:

1 סנהדרין פתח ↗

לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין וְכוּ׳. אִינִי? וְהָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ! מִצְוָה שָׁאנֵי.

1 כתובות פתח ↗

שִׁבְּחוּהוּ — מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד? וְהָא אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ — כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ — אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל. דְּאָמַר מָר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ! פָּרָשַׁת דְּרָכִים הֲוַאי.

2 משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות פתח ↗

אֲבָל אִשְׁתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אֵינָהּ נִבְעֶלֶת לְאַחֵר לְעוֹלָם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ אֵינוֹ נוֹשֵׂא אַלְמָנָתוֹ אוֹ גְּרוּשָׁתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ אַחֵר:

3 כלי חמדה על התורה פתח ↗

איברא דבמס' יבמות דקי"א ע"ב מבואר ההבדל דבתוך שלושים כופין אותו לחלוץ ולאחר שלישים מבקשין אותו עי"ש כל הסוגי' נראה דיבמה דבזיז מינה לא אמרי' הן הן ע"י הן הן ע"ב וכתבנו בזה במק"א ואכ"מ, ועלה בדעתי מה שי"ל עוד בכוונת הספרי דהנה לכאו' יש לחקור בלשון הקרא דאמר היבם לא חפצתי לקחתה דהוא לשון עבר נראה קצת דאף אם ירצה עתה לקחתה שוב איני יכול ומוכרח לחלוץ לה וצ"ע טעמא מה ועלה בדעתי דהנה כ"כ הפוסקים להכריח דמצות יבום גם עלי' רמי' דאל"כ ל"ש בזה עדול"ת דידחה אצלה ל"ת שיב"כ בשביל העשה דיבם א"ו דגם עלי' רמי' מצות יבום ומעתה י"ל דאם לא הי' רוצה ליבמה א"כ אצלה נפקעת המצוה מצד דיחו אם נימא יש דיחו אצל מצות וכיון דאיני בידה דיבום הוא בידו הוי דיחו גמור ושוב בדידה ליכא מצוה ושוב א"י ליבמה מצד איסור דידה אך באמת ז"א דא"א הוי היתר גמור במקום יבום ואיני מצד דיחו כלל ומעתה י"ל דהספרי בא להורות דל"נ אם חפץ עתה ליבמה ג"כ תהי' צריכה חליצה דז"א ותלי' עיקר אם רוצה עתה ליבמה ולזאת מתיחדת עמו עתה לעיני הזקנים ואם ירצה ליבמה מיבם ואם לא ירצה חולצת, אך זה דין חדש ואיני מבואר בשום מקום וגם איני מתקבל על הדעת שו"ר להג' מבערזאן ז"ל בת' מהרש"ם ח"א סי' י"ד לפרש דברי הספרי שאיני מועיל שליח בחליצה הן אם הוא יעשה שליח או אם היא עושית שליח והנה בעיקר הענין בחליצה ע"י שליח כבר הביאו האחרונים דברי הג' זצוק"ל באהבת יונתן שכתב לפרש הא דיבמות דק"ה ע"א גידמת מהו שתחלוץ דהפירוש הוא אם חולצת ע"י שליח ולפ"ז לפ"מ שהשיבו לו מי כתיב וחלצה ביד נראה דיכולה לעשות שליח לחלוץ מנעל של היבם ויש להמתיק הדברים עפמ"ש רבני בתראי לפרש דברי התוס' רי"ד במצוה שבגופו א"י לעשות שליח דהוא מטעם דא"א לומר ע"י שלוחו ש"א כמותו שיהי' אותו אבר של השליח כאבר של המשלח ולכן אם המצוה היא על אבר מיוחד כמו תפילין וכיו"ב ל"ש שליחות ולפ"ז א"ש דאם הי' כתיב וחלצה ביד דוקא לא הי' שייך שליחות דאין היד של שליח כיד של האשה אמנם מדקתני וחולצת סתמא וה"ה חולצת בשיני' ג"כ שוב מהני ע"י שליח ג"כ אמנם נראה דהג' ז"ל מודה דרקיקה ואמירה לא מהני ע"י שליחה ורק על חלוצת הנעל קאמר דיכולה לעשות שליח ובזה נראין דבריו וראיתי בת' מהרש"ם שם שהביא בשם ידידי הג' מקינסק שליט"א שכ' לה"ר דל"מ שתחלוץ המנעל ע"י שליח דידה ממ"ש הכ"מ פ"ב ממלכים בטעם הרמב"ם ז"ל דאלמנתו של מלך אינה חולצת משום דגנאי הוא למלך שאלמנתו תחלוץ מנעל והרי תוכל לעשות שליח דבזה ליכא בזיון ע"כ דא"מ שליח בחליצה אף בדידה ולענ"ד א"ר דנראה פשוט דכוונת הכ"מ איני דזה שחולצת המנעל הוי בזיון אלא בחליצת המנעל הוא מפני שאיני חפץ לקחתה וזה בזיון למלך שאחר לא ירצה לקחת אלמנתו ושיאמר לא חפצתי לקחתה וכיון דחליצת מנעל הוא משום שאיני חפץ לקחת אותה וזה הוי בזיון למלך שכבודו של מלך שיאמרו שבכל עוז הי' חפצים לקחת אלמנותו אלא שאין עושין זאת מפני כבודו אבל לומר לא חפצתי לקחתה זה הוי בזיון למלך וז"ב לענ"ד בכוונת הכ"מ דחליצת המנעל בחליצה הוי בזיון משום שמורה שאין אחיו רוצה לישא אלמנתו של מלך וזה בזיון למלך ומעתה אין נפ"מ אם תעשה זאת בעצמה או ע"י שליחה דסוף כל סוף יהי' בזיון למלך שאינם חפצים לקחת אלמנותו אפי' למקום מצוה ועי' ברמ"ה סנהדרין שכתב בזה"ל מלך לא חולץ דזילא בי' מילתא למירק קמי' ולמקרי עליו חלוץ הנעל חלוץ ולא חולצין לאשתו דזילא בי' מילתא כו' עכ"ל מבואר להדי' מדה"ק דהא דאין חולצין לאשתו משום דגנאי למלך לחלוץ לאשתו וע"כ כדאמרן דזה הוא הגנאי להיות קורין לאחיו חלוץ הנעל משום שלא רצה לישא את אשתו וז"ב ומוכרח בכוונת הרמ"ה ז"ל הכול שלענ"ד נראה ברור דאם אמנם זה מוכרח וברור בדברי הספרי דצריכין היבמה והיבם להיות ביחד בשעת החליצה והקריאה והרקיקה בודאי צריכה להיות ע"י עצמה דוקא ולא ע"י שליחה אבל חליצת המנעל מרגלו לא מצאנו שום טעם שצריך יהי' דווקא ע"י עצמה וראיתי בת' מהרש"ם שם הביא בשם מוהר"ח או"ז ז"ל בת' סי' קכ"ח שכתב בטעמא דחליצה ל"מ ע"י שליח דבעי חליצה דומי' דיבום וכ"כ הג' בעל חת"ס ז"ל בת' חאה"ע ח"ב סי' צ' עי"ש והוכיח מזה הג' מוהרש"ם ז"ל דה"ה דהיא א"י לעשות שליח לחליצת מנעל של היבם כיון דא"ד לביאה אך לענ"ד אין לבנות יסוד ע"ז ול"ש לדמות חליצה לביאה בזה דהרי חזינן דביאת יבמה כשירה בלילה וחליצה פסולה בלילה והטעם משום דחליצה היא דין ופסול בלילה משא"כ ביאת יבמה וכיון דחליצה הוא בגדר דין והיכא שהיבמה תובעת את היבם לדין על שלא יחפוץ ליבמה כמפורש בתוה"ק וא"כ כמו דקיי"ל דהתובע יכול למנות מורשה משא"כ הנתבע א"י למנות מורשה א"כ יש סברא פשוטה לחלק בין החולץ והחולצת דהוא א"י לעשות שליח והיא יכולה לעשות שליח אך דגלי' קרא ונגשה אליו לעיני הזקנים דצריכה להיות עמו במעמד אחד אך שנימא דדוקא היא בעצמה תחלוץ המנעל ולדמות זה לביאה הוא רחוק בעיני מאד כיון דהוא כגדר משפט ודין ואין לדמות זה ליבום:

4 תוספות יום טוב על משנה סנהדרין פתח ↗

אמרו לו לא היה הדבר כו'. וצורך שעה היה מפני שלום המלכות שלא ימרדו בו בחשבם שהוא צוה להרגו והיה שר צבאם שלוח אליו להשיב לו הממלכה עליהם אבל בלא טענה זו. אם רצה אין שומעין לו. כ"מ פ"ב מהלכות מלכים:

1 כבוד גדול נוהגין במלך וכו' שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. פ"ב דכתובות דף י"ז ופ"ב דסנהדרין דף י"ט:. וכן בסוטה מ"א ובקדושין ל"ב:

2 אין רוכבין וכו'. משנה פ"ב דסנהדרין דף כ"ב:

3 וכשהוא מת כולן נשרפין וכו'. ברייתא פ״ק דע״ז דף י״א ופרק ארבע מיתות סנהדרין דף נ״ב: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי וכו' ומה הן שורפין על המלכים מטתן וכל כלי תשמישיהן. והוי יודע שמה שכתב רבינו כולן נשרפין על מטתו לא קאי אסוסו דסוסו אין שורפין אותו אלא עוקרין אותו כלומר הגידין שעל פרסותיו עוקר וחותך ושוב אין ראוי לרכיבה וכך נתבאר בפ״ק דע״ז:

4 וכן לא ישתמש וכו' לפיכך אבישג וכו'. ספ"ב דסנהדרין דף כ"ב אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה מותרת לשלמה דמלך היה ומלך משתמש בשרביטו של מלך כלומר שלא בעל דוד את אבישג וכמבואר שם בגמרא ואסורה לאדוניה דהדיוט הוא וכיון דאבישג לא היה לדוד תורת אישות בה מדקאמר מותרת לשלמה שאם היה לו בה שום תורת אישות אסורה היתה לו אי משום דאבוה הוה אי משום דמלך הוה ואשתו אסורה אפילו למלך אחר וכמו שיתבאר בסמוך וא"כ לא היתה אבישג לדוד אלא משרתת וקאמר דאסורה לאדוניה דהדיוט הוא אלמא דעבדיו ושפחותיו ושמשיו לא ישתמש בהם אלא מלך אחר:

1 סוטה פתח ↗

וְשִׁבְּחוּהוּ חֲכָמִים. שִׁבְּחוּהוּ, מִכְּלָל דְּשַׁפִּיר עֲבַד? הָאָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ — אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ!

1 קידושין פתח ↗

אֶלָּא אִי אִיתְּמַר הָכִי אִיתְּמַר, אָמַר רַב אָשֵׁי: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר: נָשִׂיא שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – כְּבוֹדוֹ מָחוּל, מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ – אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ״ – שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ.

1 עבודה זרה פתח ↗

וּמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא? וְהָתַנְיָא: עוֹקְרִין עַל הַמְּלָכִים, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי! אָמַר רַב פָּפָּא: סוּס שֶׁרָכַב עָלָיו.

2 משפטי עוזיאל פתח ↗

וכן מתפרשים לדעתי דברי הכ"מ ה' מלכים פ"ב ה"ב שכתב: אין חולצין לאשת מלך כיון שאפילו יחלצו לה אסורה להנשא ע"כ. אולם דברי הכ"מ אינם מובנים לכאורה במה שסיים וכתב: משום דגנאי הוא שתהא אלמנתו חולצת מנעל, וא"כ למה לן טעמא קמא שכתב: דכיון שאפילו אם יחלצו לה אסורה להנשא, שלא נזכר בדברי הרמב"ם? והרש"ש שם הגיה וגרס או משום וכו' וכוונת הכ"מ בזה היא לתת טעם נוסף להלכה זו: משום דגנאי הוא למלך וכו' ואין תירוצו מחוור, דא"כ היה צריך לומר: ועוד משום דגנאי הוא, ובלא זה נמי אין תירוץ הרש"ש מתקבל על הלב, דא"כ היה לו להכ"מ להקדים טעמו של הרמב"ם דבנאי הוא ולהוסיף משלו טעם אחר: שאפילו אם יחלצו לה היא אסורה. וריהטא לשון הכ"מ מוכיח ששני הטעמים אינם אלא אחד, דמשום שאינה נתרת גנאי הוא למלך, ולעד"נ לקיים גרסת הכ"מ שלפנינו, והכי קאמר כיון שאינה נתרת להנשא בחליצה נעקרת מבית זה מצות חליצה, ולא תימא: ויחלוץ אף על פי שאינו חייב, לזה הוסיף וכתב דגנאי הוא למלך וכו'. ולפי זה יוצא שגם לרבי יהודה שאמר: אם רצה המלך לחלוץ זכור לטוב, משום דמצוה שאני; מודה שאין חולצין לאשתו כיון שאין בה מצות חליצה וכדאמרן.

4 שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי סנהדרין פתח ↗

אמרו לולא היה הדבר כו'. כתב הכ"מ פ"ב מהל' מלכים משמע דוקא משום שלום מלכות אבל בלא טענה זו אם רצה לצאת אין שומעין לו וקשה למה לא כתב כאן אם רצה לצאת אין שומעין לו כמ"ש גבי חליצה כו' ע"ש. ונראה שסמך אמ"ש פ"ז מהלכות אבל וכן המלך חייב בכל דברי אבילות אלא שאינו יוצא מפתח פלטרין שלו אחר מתו כו' ולא יצא דוד אחר אבנר אלא להודיע לעם שלא נהרג ברצונו ע"כ הרי מפורש דוקא בטענה זו רשאי לצאת אבל בלא טענה זו אם רצה לצאת אין שומעין לו דאל"כ ל"ל טעם זה גבי דוד:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות א׳:י״ב כסף משנה על משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ב׳:ב׳ »