כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י״ב:א׳

מהדורה: תורת אמת 363

מקור משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י״ב:א׳
1 כָּל דִּבְרֵי הֶכְשֵׁר אֳכָלִין דִּבְרֵי קַבָּלָה הֵן מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יא לח "וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע" אֶחָד הַמַּיִם וְאֶחָד שְׁאָר שִׁבְעָה מַשְׁקִין. וְהוּא שֶׁיִּנָּתֵן עֲלֵיהֶם בִּרְצוֹן בְּעָלִים וְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ מִן הַקַּרְקַע. שֶׁדָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁאֵין לְךָ זֶרַע שֶׁלֹּא בָּא עָלָיו מַיִם כְּשֶׁהוּא מְחֻבָּר. לֹא נֶאֱמַר וְכִי יֻתַּן מַיִם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁנֶּעֶקְרוּ הָאֳכָלִין וְנִתְלְשׁוּ הַמַּשְׁקִין:
פירוש כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים י״ב:א׳
1 כל דברי הכשר אוכלים וכו' מפי השמועה למדו וכו' שאר שבעה משקין. בפרק ששי דמכשירין:
2 ומ"ש והוא שינתן עליהן ברצון הבעלים. הרשב"א כתב בפרק השוחט עלה ל"א גבי פירות שנשרו לתוך אמת המים וכו' מכאן דקדקו התוספות דלא בעינן רצון הבעלים מדקאמר מי שידיו טמאות משמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות ועוד דעיקרו מדכתיב וכי יותן מים וכו' והרמב"ם כתב והוא שינתן עליהם ברצון הבעלים עכ"ל. וליישב לדעת רבינו י"ל דמשמע ליה דפשיטא דרצון בעלים בעינן דאין סברא דרצון אחרים יגרום טומאה לדבר שאינו שלהם והנך דמייתי הרשב"א לא מכרע.
3 ומ"ש ואחר שנעקרו מהקרקע וכו'. בריש פרק בעור והרוטב חולין דף קי"ח.
4 ומ"ש ונתלשו המשקין. זה נלמד מדתנן בפרק רביעי דמכשירין שצנון שבמערה נדה מדיחתו והוא טהור העלתהו כל שהוא מן המים טמא פי' דאז הוכשרו וכתבו התוספות בפ"ב דחולין עלה ל"א ע"ב והא דאמרינן בפ"ק דפסחים דאיכא תרי קראי לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברים וצריכי היינו כשנפלו במחוברים דמתכשרי לאחר שהעלם וכבר כתב רש"י בפירקא קמא דחולין עלה י"ו דאי אחשבינהו לגשמים בירידתם לצורך שום דבר וכו':