כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ד׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ה׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ד׳

4 תוספות יום טוב על משנה אהלות פתח ↗

לא נטעת ולא נזרעת. פי' הר"ב במ"ק בגמרא ד' ה מפרש דמשום יאוש בעלים נגעו בה דכיון שכן הוא כו'. פי' כיון שכך הוא דרך זה השדה שבוכים בו. סוף שמתיאשים כו'. אבל לא שודאי מתיאשים. והיינו דכתב ודוקא שנתיאשו כו'. ודברי הר"ב הן דברי הר"ש. ועיין מ"ש במ"ז פ"ו דב"ב ד"ה ושלו וכתב הכ"מ בפ"ח מהט"מ הלכה ד' דקשה שלפי זה אינו ענין לטומאה ולא היה לתנא לשנותו לענין טומאה. ע"כ. ובמאי דכתבתי במשנה ב בשם הר"ש לא קשיא דמשום דשייך בהו דין זריעה ונטיעה. קא חשיב לי'. והרמב"ם כתב שם שדה בוכים מקום קרוב לבית הקברות שהנשים יושבות שם ובוכות כו'. אין נוטעים אותו. ואין זורעין אותו. שלא להרגיל רגל אדם לשם. שמא יש שם טומאה מפני שהוא קרוב לבית הקברות. כבר נתיאשו בעלים ממנו. לפיכך אפשר שיבא אדם ויקבור בו מפני זה חששו לו ועפרה טהור. ועושין ממנה כו' שהרי לא הוחזקה שם טומאה. ע"כ. ורש"י פירש שדה בוכים. כשמביאין מתים ממקום למקום לקבור כשבאין בשדה סמוך לעיר וכו' משום יאוש בעלים. לפי שהביאום ממקום רחוק. נדלדל אבר ונפל שם. ונתיאשו אלו על אלו והניחוהו שם:

5 משנה תורה, הלכות טומאת מת פתח ↗

קֶבֶר הַנִּמְצָא מֻתָּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָמֵא וְאָסוּר בַּהֲנָיָה עַד שֶׁיִּבָּדֵק כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְקֶבֶר הַיָּדוּעַ אָסוּר לְפַנּוֹתוֹ וְאִם פִּנָּהוּ מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמֻתָּר בַּהֲנָיָה:

5 מגילה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית הַקְּבָרוֹת, אֵין נוֹהֲגִין בָּהֶן קַלּוּת רֹאשׁ. אֵין מַרְעִין בָּהֶן בְּהֵמָה, וְאֵין מוֹלִיכִין בָּהֶן אַמַּת הַמַּיִם, וְאֵין מְלַקְּטִין בָּהֶן עֲשָׂבִים. וְאִם לִיקֵּט — שׂוֹרְפָן בִּמְקוֹמָן, מִפְּנֵי כְּבוֹד מֵתִים.

5 שו"ת מהרש"ם חלק ג פתח ↗

ע"ד שאלתו באילנות מביה"ח וספק אם הם על הקבר או לא אם מותר לקוצצן עבור עשיית מקוה ונחוץ מאוד והנה מלשון הב"ח שהובא בש"ך סי' שס"ח סק"ד דצריך שלא יהא אילן נטוע אלא במקום שאין בו ספק קבר ומוכח דבכל ספק אסור ולכאורה הי' נראה דטעמא משום דס"ל דאיסור הנאה מן הקבר הוא דאורייתא וכמ"ש הב"י סי' שס"ד ובכ"מ פ"ח מטו"מ הלכה ה' וסד"א לחומרא ואף דבתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ר' העלה דהוי רק איסור דרבנן אבל כבר השיג עליו בתשו' רע"א סי' מ"ה מדברי רש"י סנהדרין שם וכ"ה בתוד"ר למהריט"א סי' רע"ג וע"ע במל"מ פי"ד מאבל שצידד לומר דלרמב"ם כל איסור הנאה ממת דרבנן אבל כבר השיג עליו בשעה"מ פ"א מאישות ה"א ובפרט דהמל"מ עצמו הביא בשם ש"פ דלא ס"ל כן וע"ע באר"ד אות א' סי' ע"ג ובעפד"א אות ל"ג בזה ובתשו' א' לק' אוליינוב הבאתי ראי' לדעת רשד"ם מש"ס דעירובין ופלפלתי בזה אבל גם אי נימא דהוי רק מדרבנן י"ל דהוי כאיתחזק איסורא דהא איקבע לפנינו והו"ל כחד בחד דגם בדרבנן מחמירין אך דבאמת לפי המבואר בסי' שס"ד פלוגתא אם העפר שע"ג הקבר יש בו איסור הנאה ולשי' המחבר כל קרקע אינו נאסר בהנאה וא"כ גם האילנות הנטועים מותרים ואפי' נימא דיונק גם מן המת עצמו מ"מ הו"ל זוז"ג כמ"ש בתשו' מהר"י אסאד חיו"ד סי' שס"ג באמצע התשו' בזה והן אמת שבגוף הדין דקרקע עולם מצאתי בירושלמי פ"ב דכלאים ה"ח בהא דהגפן עצמה אינה עולה בשיעור רובע מפני שהוא אסורה בהנאה משום כה"כ ופריך והרי קבר אסור בהנאה ואפ"ה עולה במידת בית רובע ומשני קבר אין איסורו ניכר וכו' ופי' הפ"מ דהמת הקבור שם אינו ניכר והקרקע הוא קרקע עולם ע"ש ומוכח דקבר של קרקע אסור בהנאה מדפריך מהא דעולה בחשבון בית רובע וגם אי נימא דמיירי בעפר שחוזרים ונותנים ע"ג הקבר עכ"פ מוכח כדעת ה"ר ישעי' וצ"ל דלדעת המתירים ס"ל דהירושלמי חולק בזה עם הבבלי והלכה כבבלי ושוב מצאתי בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' צ"ד שהעיר בזה מירושלמי ור"ש הנ"ל ודחה דמיירי בקבר בקבר בנין ועכ"פ לשי' המקילין הנ"ל ודאי דליכא' רק איסור דרבנן משום כבוד המת והמעיין בב"ח ימצא שכתוב מתחלה דאילנות נטועים אין דרך לנטוע על הקברים אלא מן הצד ומ"ש בסוף דבריו שלא יהא אילן נטוע וכו' אלא במקום שאין ספק קבר היינו שיזהרו בעת נטיעתן בזה אבל מסתמא בלא נודע יש לנו לתלות שלא נטעו במקום הקברות ע"ש וא"כ יש להקל אך דיש לדין בזה עפ"י דעת הש"ג בסנהדרין דביה"ק שהקצוהו לרבים גם שלא במקום קברים אסור דהוי מוקצה למצותו אבל מדברי כל הפוסקים ל"נ כן ולכן בשעה"ד כהא דנ"ד יש להקל לענ"ד ועמ"ש בתשו' מהרש"ם ח"א סי' מ"ג וסי' ס"ב בענין זה.

4 שדה בוכין וכו' עד שהרי לא הוחזקה שם טומאה. פי"ח דאהלות זולת הטעם שנתן שהוא בפירקא קמא דמועד קטן דף ה' ע"ב טעמא מאי אמר אבימי משום יאוש בעלים נגעו בה ודברי רבינו בפירושה מבוארים בדבריו והראב"ד כתב שלנו יפה משלו וכו' דבריו ע"פ דברי רבינו שמשון שכתב משום יאוש בעלים וכו' שהבעלים מתייאשים ממנה וה"ל מצר שהחזיקו בו רבים שאסור לקלקלו אבל קשה שלפי זה אינו ענין לטומאה ולא היה לתנא לשנותו לענין טומאה.

5 ומה שכתב שלא להרגיל רגל אדם שם. תוספתא פרק י"ו:

5 סנהדרין פתח ↗

תָּא שְׁמַע: נִמְצָא אַתָּה אוֹמֵר שָׁלֹשׁ קְבָרוֹת הֵן – קֶבֶר הַנִּמְצָא, קֶבֶר הַיָּדוּעַ, קֶבֶר הַמַּזִּיק אֶת הָרַבִּים. קֶבֶר הַנִּמְצָא – מוּתָּר לְפַנּוֹתוֹ. פִּינָּהוּ – מְקוֹמוֹ טָהוֹר וּמוּתָּר בַּהֲנָאָה.

5 מסכת שמחות פתח ↗

נמצאת אתה אומר שלשה קברות הן קבר הנמצא בתחלה מותר לפנותו ואם פינהו מקומו אסור בהנייה קבר הידוע אסור לפנותו ואם פינהו אסור בהנייה קבר המוחזק את הרבים אסור לפנותו ואם פינהו ממקומו טומאתו

5 משנה תורה, הלכות אבל פתח ↗

עֲפַר הַקֶּבֶר אֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָאָה שֶׁאֵין קַרְקַע עוֹלָם נֶאֱסֶרֶת. אֲבָל קֶבֶר הַבִּנְיָן אָסוּר בַּהֲנָאָה:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ג׳ כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ח׳:ה׳ »