כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת מת ב׳:ג׳

3 אבר שנחתך מן האדם החי וכו'. משנה בפ"ב דאהלות שם במשנה ופכה"ג ונזיר דף נ'.

4 ומה שכתב אפילו אבר של קטן בן יומו שהאיברים אין להם שיעור. פ"ק דאהלות משנה ז'.

5 ומ"ש שנאמר כל אשר יגע על פני השדה וכו' והדבר ידוע וכו'. סיפרי פרשת חקת.

6 ומ"ש מפי השמועה וכו'. פ' כה"ג דף נ"ג נ"ד.

7 ומ״ש בד״א כשהיה האבר שלם וכו'. בתוספתא דאהלות פ״ק ובסיפרי יליף לה מקרא ובס״פ העור והרוטב חולין דף קכ״ח ע״ב תניא הכי לגבי בהמה ושרצים.

8 ומ"ש אבל הכוליא והלשון וכו'. שם כר"ע. ודע דאמרינן התם בגמרא דר"ע לא מצרך בשר אלא אפילו ארכובה הנמכרת עם הראש שאין בה בשר כלל אלא גידים ועצמות מטמא וא"כ יש לתמוה על רבינו שהצריך בשר כיון דר"ע לא מצריך ועוד דרבי יוסי הגלילי קאי כוותיה והוה לי' תרי לגבי רבי דמצריך וצ"ע:

9 חסר מן העצם של וכו'. בפ"ב דאהלות משנה ה' אלו שאם חסרו טהורים וכו' אבר מן החי שחסר עצמו וכתב ר"ש נראה שחסר עצמו לאו דליכא עצם כלל אלא אפילו חסר ממנו שאינו כברייתו ואפילו קולית גדולה שחסר משהו ממנה תו לא מטמאה משום אבר מן החי והשתא ניחא דלא תני שחסר בשרו דאי יש בו בשר הרבה וחסר מטמא לעולם עד שיחסר מכדי להעלות ארוכה וכן תנן נמי בעדיות פרק ו' וכו' מרובה טומאת עצמות מטומאת בשר שהבשר הפורש מן החי טהור ואבר הפורש מן החי והוא כברייתו טמא והיינו כברייתו שלא חסר העצם אך עומד שלם כמו שנברא עכ"ל. גם רבינו כתב שם התנו באבר מן החי שחסר עצמו לא אמר ג"כ שחסר בשרו לפי שאם חסר בשרו ונשאר עליו כדי לעלות ארוכה הנה הוא מטמא וכו' אולם אם נחסרו קצת העצמות מזה האבר ואע"פ שנשאר בשרו בכללו ובזה הבשר יותר מכזית הנה הוא לא יטמא מין ממיני הטומאה ואפילו הנשאר מן העצם האבר לא נדמהו עצם כשעורה מן המת וזהו ההפרש בין אבר מן החי ובין אבר מן המת לפי שאבר מן המת כזית בשר הפורש ממנו ועצם כשעורה הפורש ממנו טמא עכ"ל. ואע"פ שיש בו קצת ט"ס כוונתו נכרת שהוא כמ"ש כאן.

10 ומה שכתב אם נשאר עליו בשר שראוי לעלות בו ארוכה וכו'. משנה בפירקא קמא דכלים משנה ה':

11 ובשר הפורש מן החי טהור. משנה פרק ו' דעדיות משנה ג'.

12 ומ"ש וכן עצם בלא בשר הפורש וכו'. כן משמע שם במשנה: