כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ו׳:א׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ה׳:י״א כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ו׳:ב׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ו׳:א׳

1 תוספות יום טוב על משנה נגעים פתח ↗

תוך הפה. מפורש בתוספתא שהביא הר"ש דאודם שפתים נדון כתוך הפה. ופי' הכ"מ ריש פ"ו מט"צ. בשם הר"י קורקוס. משום דכתיב זימני טובא עור בשרו. וה"נ ממעטינן עור כף הרגל. מפני שאינו נראה וגלוי תדיר. אע"ג דבכל דוכתא חשוב גלוי. והוא הדין לאודם השפתים. כי כשסוגר פיו שאינו מדבר. אינו נראה. ע"כ:

2 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

הָרֹאשׁ וְהַזָּקָן שֶׁנָּשַׁר כָּל שַׂעֲרָן וְהַשְּׁחִין וְהַמִּכְוָה שֶׁעָלוּ צָרֶבֶת מִטַּמְּאִין בְּבַהֶרֶת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה וְאֵין נֶגַע עוֹר הַבָּשָׂר פּוֹשֶׂה לְתוֹכָם וְאֵינָן מִטַּמְּאִים מִשּׁוּם מִחְיָה אֲבָל מְעַכְּבִין אֶת הַהוֹפֵךְ כֻּלּוֹ לָבָן:

3 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

בַּהֶרֶת הַסְּמוּכָה לָרֹאשׁ אוֹ לָעַיִן אוֹ לָאֹזֶן וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אוֹ לַשְּׁחִין אוֹ לַמִּכְוָה טְהוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר ויקרא יג ג "וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר" שֶׁיִּהְיֶה כָּל שֶׁחוּצָה לָנֶגַע בְּעוֹר הַבָּשָׂר וְרָאוּי לְפִשְׂיוֹן:

4 משנה תורה, הלכות טומאת צרעת פתח ↗

אֵלּוּ בֶּהָרוֹת טְהוֹרוֹת. עַכּוּ"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת וְנִתְגַּיֵּר. הָיְתָה בְּעֻבָּר וְנוֹלַד. בְּקֶמֶט וְנִגְלָה. בָּרֹאשׁ וּבַזָּקָן כְּשֶׁהָיָה בָּהֶן שֵׂעָר וְנִקְרְחוּ וְנָשַׁר כָּל הַשֵּׂעָר וְנִתְגַּלְּתָה הַבַּהֶרֶת. הָיְתָה בַּשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה כְּשֶׁהֵן מוֹרְדִין וְהֶעֱלוּ צָרֶבֶת הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרוֹת. וְכֵן אִם הָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּרֹאשׁ אוֹ בַּזָּקָן קֹדֶם שֶׁיַּעֲלוּ שֵׂעָר מֵעוֹלָם וְהֶעֱלוּ שֵׂעָר וְהָלַךְ הַשֵּׂעָר. אוֹ שֶׁהָיְתָה הַבַּהֶרֶת בָּעוֹר וְנַעֲשָׂה מְקוֹמָהּ שְׁחִין אוֹ מִכְוָה וְחָיוּ וַהֲרֵי הֵן כְּעוֹר הַבָּשָׂר. אַף עַל פִּי שֶׁתְּחִלָּתָהּ וְסוֹפָהּ טְמֵאִין הוֹאִיל וְהָיְתָה טְהוֹרָה בֵּינְתַיִם הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה. נִשְׁתַּנּוּ מַרְאֵיהֶן בֵּין שֶׁהֵעֵזּוּ אוֹ שֶׁכָּהוּ יֵרָאֶה בַּתְּחִלָּה. כֵּיצַד. עַכּוּ"ם שֶׁהָיְתָה בּוֹ בַּהֶרֶת כִּקְרוּם בֵּיצָה וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כַּשֶּׁלֶג. אוֹ שֶׁהָיְתָה כַּשֶּׁלֶג וּלְאַחַר שֶׁנִּתְגַּיֵּר נַעֲשֵׂית כִּקְרוּם בֵּיצָה. תֵּרָאֶה בַּתְּחִלָּה. וְכֵן בְּקָטָן שֶׁנּוֹלַד. וּבַקֶּמֶט שֶׁנִּגְלָה. וּבָרֹאשׁ וּבַזָּקָן שֶׁנִּקְרְחוּ. וּבַשְּׁחִין וּבַמִּכְוָה שֶׁחָיוּ. אִם נִשְׁתַּנָּה מַרְאֵה אוֹתָן הַבֶּהָרוֹת יֵרָאוּ בַּתְּחִלָּה וְאִם לָאו טְהוֹרוֹת:

1 אלו מקומות באדם שאינן מתטמאין בבהרת וכו'. משנה פ"ו.

2 ומ"ש שנאמר בעור בשרו וכו'. בת"כ. פירש ר"ש הקמטים שבשאר הגוף והקמטים שבצואר ותנא סיפא לגלויי רישא דל"ת דוקא שבצואר דלא מתחזו כאחריני. ודין ראש וזקן שיש בהם שיער בת"כ יליף לה מקרא. והשחין והמכוה המורדין כך הגירסא הנכונה ולאפוקי מספרים שכתוב בהם והמורדין בוי"ו ופי' המורדין מלשון עין שמרדה כלומר שלא נתרפאית ולא נקרם העור. ופירוש אין מצטרפים בנגעים שאפילו רוב הגריס בעור ומעט במקומות אלו אינן מצטרפין ואין הנגע פושה לתוכן שכמו שאין מטמאין משום אום אין מטמאים משום פשיון. ופי' אין מטמאין משום מחיה שכאשר היה הדבר אשר בתוך הנגע אחד מאלו לא נחשוב אותו מחיה.

3 ואין מעכבים את ההופך כולו לבן. פשוט הוא דהיינו לומר שההופך כולו לבן שאמרה תורה טהור הוא אם לא הפכו מקומות אלו לבן עכ"ז הוא טהור כיון שהפך לבן כל שאר הגוף:

4 ומ"ש ואודם השפתים וכו'. תוספתא פרק ב' וכתב הר"י קורקוס וק"ל דהא גבי הזאה וגבי טבילה חשבינן ליה כגלוי ואפשר דשאני הכא דקפדינן טובא אראיה, וראהו, לכל מראה, והנכון דממעטין משום דכתיב זימני טובא עור בשרו והכי ממעטין נמי עור כף הרגל מפני שאינו נראה וגלוי תדיר אף על גב דבכל דוכתא חשיב גלוי וה"ה לאודם כי כשסוגר פיו שאינו מדבר אינו נראה:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ה׳:י״א כסף משנה על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת ו׳:ב׳ »