כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳:א׳

מהדורה: תורת אמת 363

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ג׳:י״א כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳ »

מקור: משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳:א׳

1 דרישה פתח ↗

וכן אם עירבו פירותיהן כו' ז"ל כ"מ פ"ד משלוחין קשה מה קניין יש בעירוב הפירות עיין בב"ח שהביאו ר"ל שעירבו הפירות יחד בתורת שותפות כמו הטלת ממון לכיס וגם הגבהה אבל פי' דחוק בעיני חדא דא"כ פשיטא וכי ס"ד דפירות גריעי ממעות ועוד דא"כ מאי וכן אם עירבו הא כשהוא כ"ש הוא ועוד דמ"ש שהזכיר הרמב"ם קנו מידו שהביאו חביתו וכדו ולא קאמר קנו מידו שכל א' יביא פירותיו לכ"נ עיקר כמ"ש בפרישה:

3 משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין פתח ↗

הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהִטִּילוּ לְכִיס זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם וְזֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִתְעַסְּקוּ כֻּלָּן בַּמָּמוֹן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת בֵּינֵיהֶם בְּשָׁוֶה לְפִי מִנְיָנָם וְלֹא לְפִי הַמָּעוֹת. וַאֲפִלּוּ לָקְחוּ שׁוֹר לִטְבִיחָה שֶׁאִלּוּ טְבָחוּהוּ הָיָה נוֹטֵל כָּל אֶחָד מִבְּשָׂרוֹ כְּפִי מְעוֹתָיו אִם מְכָרוּהוּ חַי וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ הַשָּׂכָר אוֹ הַפְּחָת לָאֶמְצַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנָּשְׂאוּ וְנָתְנוּ בַּמָּעוֹת שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן אֲבָל אִם הַמָּעוֹת קַיָּמִין וַעֲדַיִן לֹא הוֹצִיאוּ אוֹתָן וּפָחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ מֵחֲמַת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁשִּׁנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹ אַנְשֵׁי הַמְּדִינָה חוֹלְקִין הַשָּׂכָר אוֹ הַהֶפְסֵד לְפִי הַמָּעוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּסְתָם אֲבָל אִם הִתְנוּ שֶׁיִּטּל בַּעַל הַמֵּאָה שְׁלֹשָׁה רְבָעִים מִן הַשָּׂכָר וְיִטּל בַּעַל הַמָּאתַיִם רְבִיעַ וְאִם נִפְחֲתוּ לֹא יִפְחֹת זֶה שֶׁיִּטּל שְׁלֹשָׁה רְבִיעֵי הַשָּׂכָר אֶלָּא רְבִיעַ הַהֶפְסֵד וְיַפְסִיד זֶה שֶׁנּוֹטֵל רְבִיעַ הַשָּׂכָר שְׁלֹשָׁה רְבָעִים מִן הַפְּחָת הֲרֵי אֵלּוּ חוֹלְקִין כְּפִי מַה שֶּׁהִתְנוּ. שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם:

1 כשירצו השותפין להשתתף כו' עד הרי אלו לאמצע. כל זה מפורש בדברי רבינו בטעמו.

2 ומ"ש ויטילו אותם לתוך כיס אחד. נ"ל דלאו דוקא דה"ה אם כל אחד הגביה כיס חבירו שזכה בה ונתקיים השותפות וכן כתוב בח"מ ומכאן ששנים שהתנו ביניהם שכל מה שירויחו אפילו ממציאות יהיה לאמצע לאו כלום הוא לדעת רבינו אם לא נשבעו על זה שאז חייב לקיים שבועתו כמבואר בדבריו פרק כ"ב מה' מכירה ופ"ו מהלכות ערכין ושלא כעיטור והגהות שכתבו דמהני אפילו בלא שבועה וכדבריהם הוא דעת הראב"ד שכתב ורבותי הורו שאדם יכול להקנות את עצמו לחבירו בקניין כדין עבדים וכשם שמצינו באומרת יקדשו ידי לעושיהן עכ"ל כוונתו לומר שכשם שהעבד משתעבד לעשות מלאכות שלא באו לעולם כיון שגופו הוא בעולם כך השותפין משתעבדים זה לזה וי"ל דלא דמי משום דהתם משתעבד גופו בהדיא אבל כאן אין שניהם משתעבדים זה לזה בפירוש והו"ל כמוכרים זה לזה דשלב"ל דלא קנו ומה שרצה להשוותו ליקדשו ידי אין הנדון דומה לראיה דהתם מתורת קיום הנדר נגעו בה וכמ"ש רבינו בהלכות מכירה והלכות ערכין פ"ו. וכתב מהרי"ק בשורש קפ"ב שמודה רבינו היכא דכל בעלי אומנות אחד התנו אהדדי אפילו בלא קניין אין יכולים לחזור בהם.

3 ומ"ש וכן אם עירבו פירותיהם. קשה דמה קנייה יש בעירוב הפירות דנהי שאותו שהם ברשותו קנה אבל האחר במה קנה ונ"ל דהכי פירושה אם עירבו פירותיהם והגביהם כל אחד מהם דומיא דמעות. כתב מהרי"ק בשורש כ' דאפילו לדברי רבינו שהצריך נתינת מעות לכיס דוקא בתחלת השותפות בעינן קניין אבל היכא שכבר היו שותפים מקודם מודה הוא דכל תנאיהם קיימים בלא קניין וכ"ש בהיות התנאים שוים לשניהם דבההיא הנאה דסמכי אהדדי וכו' עכ"ל ואין נ"ל שרבינו יסבור כן:

« כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ג׳:י״א כסף משנה על משנה תורה, הלכות שלוחין ושותפין ד׳:ג׳ »