כרתי על שולחן ערוך יורה דעה פ״א

1 ויש מי שמתיר מי רגלים הוא דעת הרמב"ם ועי' פלתי מה שהמלצתי בעדו:

2 לד"ה מותרים דהיינו באופן דלית ביה משום שיקוץ כגון שנתנו לו לאכול בלי דעת שהוא מי רגלים:

3 אירע לה אלא עתה דעת הט"ז אם ודאי נטרפה קודם שחיטה רק שנוכל לומר סמוך לשחיטה ג"כ ספיקא מותרת ואמרינן עכשיו אחר שנחלבה נטרפה והחלב מותר אם לא דיצאה מחזקתה זה זמן טובא. ולא כן דעת. הרשב"א במשמרת הבית דכל שאינו נוכל לומר שקרה לה אחר שחיטה הרי החלב טריפה ואין כשר רק במקום שנוכל לתלות לאחר שחיטה קרה והסכים עמו הרב פר"ח ועיין פלתי דהסכמתי לדעת הט"ז ע"ש והוא הנכון:

4 עולם אפילו קודם י"ב חודש כיון דהוא ודאי טריפה אין היב"ח סימן והיינו בברור שהיא טריפה אבל אם יש לתלות דהיא כשירה ויש מחלוקת ביותרת גופי' אם הטריף או לאו לאחר י"ב חודש כשר דאמרינן מדחי' יב"ח ש"מ דיותרת כשר היא כמ"ש לעיל דוכתי':

5 ואם יש ס' בהמות והא דגבי ביצה בעינן ס"ל דיש במינה קטנים וגדולים ואף כאן נימא דיש בהמות קטנים וגדולים תי' הט"ז והש"ך דבביצים ניכר הקטנות והגדולות משא"כ בבהמה ועיין פלתי שתרצתי תי' אחר משובח וע"ש מ"ש דלא אמרינן גבי' ראשון ראשון בטל ע"ש הן להקל והן להחמיר:

6 אם נתערבו היינו דהחלב הי' נפרד וניכר איזה יכשר ואיזה יפסול ועשו מכל אחד גבינות ונתערבו אז לא בטלים אבל אם נתערבו בעוד החלב ונעשה גבינות הכל בטל וזהוא פשו"ט:

7 ואם נטרפה ע"י סרכה וכו' דהוי ס"ס ספק לא נטרפה ואת"ל נטרפה דלמא לאח"כ לאחר החליב' והא דמטמא בכתם למפרע דיש ג"כ ס"ס ספק מעלמא אתי כו' ואת"ל מגופא דלמא השתא דחזיא עיין פלתי מ"ש דהך ספק בכתמים דלמא מעלמא לאו ספק מעליא כדאמרינן בגמ' ועיין פלתי שהארכתי למה לא נימא כאן נמצא וכאן היו:

8 אפילו בסרכה מזה משמע דס"ל לרמ"א דעת המתירין הוא אפי' תוך ג' ימים והש"ך חולק תוך ג' ימים ליכא כאן ספק דלמא אח"כ נטרפה והאריך. ועיין פלתי שבררתי דעת הרבה מתברים דס"ל דגם בתוך ג' ימים י"ל מאוחר לחליבה נטרפה ונתהווה הטריפות אבל בו ביום תו ליכא לספוקי דסרכה בת יומא לאו שמי' סרכה:

9 שליא וכו' ועיין מש"ל בפלתי בבהמה טמאה דליכא איסור אמ"ה מותר ד"ת אבל בטהורה דאיכא אמ"ה אסור אם לא דשחיטת האם מתיר ועי' פלתי:

10 ויש מי שאוסר דכל זמן שהם מחוברים מותרים ואח"כ כשנפרד מהאוכל אסור. ועי' פלתי מ"ש בזה דהך דעה דס"ל כדעת מרדכי דדבר שלא הי' עומד בפ"ע לא שייך ביטול ומ"ס דלמאן דאוסר אפי' לב"נ אסור דהוי איסור אמ"ה וצ"ע בזה:

11 ויש אוסרין עיין לקמן סי' פ"ז מ"ש בזה:

12 והכי נהוג וכ' הרמ"א בת"ח דאם ינקה כל ימיה אסורה דנתפטמה באיסור עיין לעיל סי' ס':

13 יכול' להחזירו כיון דפירש מתוך חולי' לא קרוי חזרה:

14 ואם הוא חולה שיש בו סכנה אבל אם אין בו סכנה אסור דגם איסור דרבנן אסור לחולה שאין בו סכנה ואי דהוא קטן אוכל נבילות דה"ל לספי בידים ובידים אפי'במילתא דרבנן אסור. ולכן אם הא"י מניקו לא ידעתי מה איסור' אית בי' התינוק אוכל נבילות ואין מצווין להפרישו ולספי בידים לא שייך דא"י ספי לי' ולא ישראל: ואי דישראל מצוה ליתנו בידים שבות כזה במקום חולה אף שאין בו סכנה מותר:

15 וכן לא תאכל פי' אם היא מחמת חולשא צריכה לאכול ומותר לה מ"מ לא תניק לבן בימים ההם: