כרתי על שולחן ערוך יורה דעה ע״ו

מהדורה: כרתי ופלתי, וורשא תרל"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ע״ו
1 דין בשר לצלי. ובו ו' סעיפים: הצלי אין צריך מליחה לפי שהאש שואב הדם שבו מעצמו אבל אם דם אחר נטף על הצלי אפי' אותו דם הוא צונן לא אמרינן שהאש שואבו ואוסר ממנו כדי נטילה:
2 רצה למלוח צלי ולאכלו בלא הדחה עושה ואין לחוש לדם שעל המלח ויש מי שאומר דהני מילי כשמולחו וצולהו מיד אבל אם שהה במלחו המלח בולע ונאסר לפיכך מדיחו יפה קודם צלייה: הגה וי"א דצלי בעי הדחה תחילה רמב"ן וי"א דצריך גם כן קצת מליחה תחילה רש"י והמנהג להדיחו תחילה וגם למלחו קצת כאשר נתחב בשפוד וצולהו מיד קודם שיתמלא המלח דם הגהת ש"ד מיהו אם לא הדיחו ולא מלחו כלל או מלחו בלא הדחה תחילה ונצלה כך מותר ובלבד שלא שהה כך במליחתו בלא הדחה שיעור מליחתו אבל אם שהה כל כך קודם שצלאו אסור כך משמע בארוך כלל ה' ואין חלוק בכל זה בין אווזות ושאר עופות החלולים מרדכי וש"ד וב"י ועת"ח כ"ט ד"ו ובלבד שלא יהיו מלואים בביצים או בשאר בשר אבל אם הם מלואים דינם כבשול וצריכים מליחה תחילה כמו לקדרה ש"ד ונהגו להחמיר כשצולין בשר בלא מליחה שלא להפך השפוד תמיד כדי שיזוב הדם ארוך כלל ט' ובדיעבד אין לחוש ואין חלוק בכל זה בין אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אחר כן רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי לאכילה דהיינו כחצי צלייתו שם . י"א דכל צלי צריך הדחה אחר צלייתו משום דם הדבוק בו אגודה ואגור וכן נוהגין לכתחלה מיהו אם לא הדיחו ואפילו בשלו כך מותר ע"ל סימן ע"ג ואפילו נמלח תחלה קודם צלייתו ולא הודח אחר המליחה אפילו הכי מותר ולא חיישינן לדם ומלח שעליו דנורא משאב שאיב או"ה:
3 לא נקב הורידים בעוף בשעת שחיטה אסור לאכלו ואפילו צלי עד שיחתוך אבר אבר ויצלה רצה לאכול ממנו בשר חי אסור עד שיחתוך וימלח ואם נקר הבשר מחוטי דם אוכל אפילו בלא מליחה חי או צלי ואפי' כולו כאחד ויש שהחמירו שלא לאכלו כולו כאחד אפילו בצלי אלא לאחר חתיכת הורידין ורוב שני הסימנים :
4 יש מי שאוסר לחתוך בסכין צלי שאצל האש שלא נמלח כל זמן שאינו נצלה כל צרכו מפני דם שנבלע בסכין ויש מי שאוסר השפוד שצלו בו בשר בלא מליחה ויש מי שהורה שאסור להשהות הצלי על השפוד לאחר שהוסר מן האש לאחר שפסק הבשר מלזוב שמא יחזור הבשר החם ויבלע ממנו ויש מתירין בכל זה וכן המנהג להתיר: ואנו נזהרין לכתחילה ומתירין בדיעבד מהרא"י והגהת ש"ד ואו"ה כלל ל"ז:
5 צלי שלא נמלח וחתכו על גבי ככר אף על פי שיש בככר מראה אודם מותר אם נצלה עד כדי שהוא ראוי לאכילה לרוב בני אדם דהיינו חצי צלייתו וה"ה שהמוהל בלא ככר נמי שרי ב"י בשם הרשב"א:
6 בשר שצולין בלא מליחה אין נותנין כלי תחתיו לקבל שמנונית הנוטף ממנו עד שיצלה עד שיהא ראוי לאכילה על ידי צליה זו:
פירוש כרתי על שולחן ערוך יורה דעה ע״ו
1 נטף אפי' אינו על האש ממש רק כחום צלי
2 צונן דצלי הוא חם ותתאי גבר
3 כדי נטילה ואנן דקיימ"ל במליחה וצלי בס' אף כאן צריך ס'
4 בלי הדח' היינו הדח' לאחר מליחה קודם צליה:
5 קוד' צליה ואם לא הדיח' מדיחה אחר צלי ב"י.
6 אסור דמחשב ע"י מלח לדם בעין וא"כ אוסר ופר"ח דעתו להתיר בדיעבד. ואין לזוז מדברי הגהה:
7 בלי מליחה היינו מליחה גמורה לקדירה
8 אפי' מהפך השפוד פעמים הרבה וכ"כ הרא"ש
9 כדי שיהי' ראוי היינו לבשלו דיש כאן דם בתוך החתיכה ובבישול יצא לתוך הקדירה אבל אם רוצה לאוכלן צלי אין נ"מ אם שהה או לא כ"כ פר"ח והשיג על הש"ך ולשיטתו אזיל דס"ל דם שפירש ממקום למקום באותו חתיכה מותר אבל לפי דעת רמ"א ויתר פוסקים וכדקיימ"ל לעיל גבי כשא"מ דאסור א"כ כשצולהו הרי התחיל הדם לפרוש ואח"כ שנוטלו מצלי הוי דם שפי' ממקום למקום ואסור ולכך צדקו דברי הש"ך דאף בלי בישול אח"כ ג"כ אסר:
10 צריך הדחה דעת רבי' דצריך הדחה ג"פ ומהרש"ל דעתו דסגי בפ"א ולזה הסכים הפר"ח ונהגו ג"פ:
11 בשר חי אסור דבשר בעלמא אף דבלוע דם הנ"ל דם אברים שלא פי' ושרי אבל זה בלוע מדם חוטין והוי דם שפירש ואסור:
12 ויש מי שאוסר הקשו האחרונים מ"ש מטפילת בר אווזות דאינו בולע ומ"ש משפוד דבולע וחלקו דבשפוד במקום שנתחב אית בי' דוחקא דשפוד ומסייע לבלוע ועוד תי' ע"ש וי"ל בפשוט דודאי אף דאמרינן נורא משאב שאיב וככ"פ וכדומה מהסברות מ"מ לא ימלט שלא נבלע בו כל שהוא רק מה בכך ודאי איכא באוכל של היתר ס' ושרי אבל בשפוד אף דבולע דבר מועט מ"מ אין כאן דבר לבטלו ומשהו איסור ג"כ אסור והרי בלוע איסור ואם ינהוג כן בשפוד בצליית הרב' יתקבץ אחת לאחת והרי כאן איסורא לכך מצריכין תמיד הכשר לשפוד:
13 ויש מי שהורה ובדעבד דעת מהרש"ל וב"ח להתיר פר"ח הביא דעת רשב"א לאסור:
14 ויש מתירין ולאחר שסרו הבשר ושפוד מעל האש ולא נצלו חצי צלייתו נאסר השפוד והט"ז העיד מעשים בכל יום שמסירין השפוד מהאש לתקן האש והבשר שוהה על השפוד בלי אש וכ"כ פר"ח ויש להחמיר לכתחילה:
15 אעפ"י וכו' ואפי' אם הוא מוהל עב ג"כ כשר דלא כמהרש"ל דאוס' ש"ך ופר"ח:
16 אין נותנין וכו' בגמ' יש תקנה בתרי גללא דמלחי וזהו הכל קודם שנצלה חצי צלייתו אבל אח"כ א"צ ולכך השמיט מחבר דקודם שנצלה כל כך לא רצה לסמוך אהתירא דיש בו כמה ספיקות ולאחר כך אין צריך ובלא"ה מותר: