כרתי על שולחן ערוך יורה דעה ס״ז

1 בדם הנפש ושחיטה דעת הרמב"ם הכל קרוי שהנפש יוצא בו והתוס' חולקים עי' תיו"ט וב"ז

2 ונבלע במ"א ודעת הטור דלוקה ועי' פלתי מ"ש ליישב דברי הטור מה שטען עליו הפר"ח ולדעת הר"ן וסייעתו הוא רק ספק איסורא ע"ש

3 בהדחה היינו להך דיעה דהדחה קמייתא להעביר הלכלוך דם אבל למ"ד שהוא לרכך הבשר א"צ הדחה

4 מפרקת' היינו קודם שתצא נפשה

5 ולצלי מותר היינו שנצלה כל צרכו שהוא שליש צלייתו רשב"א

6 ונהגו להחמיר עמ"ש בזה פלתי כי מנהג זה עפ"י הרמב"ם וכאן חמיר מאומצא דאסמיק דאף לצלי בעי חתיכה כמ"ש בפלתי וכן משמע ברמב"ם דלא כפר"ח אבל מליחה א"צ לצלי וכ"מ ברמב"ם

7 לחותכו עיין פלתי מ"ש שהעיקר לחתוך כל אבר ואבר אבל אבר א' א"צ לחתוך יותר.

8 וה"ה אם חותך עיין פלתי מ"ש דבזה יש להחמיר ולהצריך אף לצלי מליחה

9 כדי לקרב וה"ה בעוף מהרי"ט

10 שמבליע דם דוקא עצם מפרקתו וכדומה אבל מותר להכות על ראשה פר"ח

11 וי"א דמשום זה היינו לבשלו אבל צלי א"צ לכ"ז ש"ך

12 לאכלו חי וה"ה לקדירה במליחה

13 בדעבד מותר כן הסכמו אחרונים דאף דאסמיק מ"מ חתכה ומלחה ש"ד: