כרתי על שולחן ערוך יורה דעה ק״י

1 במינו ורמ"א ואחרונים דעתם אפי' שלא במינם אינו בטלים והא דנקט במינו משום דאינו מינו לא שכיח שלא יהי' ניכר ויתוודע התערובות אבל אי יזדמן אף בא"מ לא בטלי ועמש"ל סימן ק"א ע"ש.

2 בכל שהוא מ"מ אית להו תקנתא שימכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבהן אבל להשליך דמי הנאה לים המלח רוב פוסקים אוסרים חוץ בע"ז דתופסת דמיה ש"ך ופר"ח עיין פלתי וממש"ל דנראה שצריך דעכו"ם א"י שער המקח רק מאמין לישראל שאומר לו כך השער ומוזיל גבי' מקח משור הנסקל וכדומה. וא"כ ליכא החזקת טובה

3 חביות סתומות גדולות הן בערלה והן ביי"נ וכ"כ רמ"א לקמן זה בשלימים אבל לא בנחתכים דאז ליכא חשיבות

4 של בעה"ב של תרומה וכלאי הכרם ולענין חמץ בפסח תלי' לדעת רשב"א לשיטת הואיל חמץ במשהו אף פרוסה אינו בטל ומכ"ש של נחתום והרא"ש חולק דלענין יבש ביבש לכ"ע בעינן דבר חשוב ובע"פ אחר חצות מודה רשב"א דבעינן ככרות של בע"ה והיינו לדעת דס"ל חמץ לא מיקרי דשיל"מ ע' פלתי

5 ובעלי חיים אע"פ דאסור מתחילת ברייתו וא"כ לא מיקרי ברי' מ"מ אסור משום ב"ח ואם נשחט בטל אבל האסור מתחלת ברייתו קרוי ברי' ואפי' במותו כל זמן שהוא שלם

6 למנותן תמיד משא"כ ביצה דלפעמים מוכרין סל מלא בצים באומד וכ' רש"ל דעכשיו אין מצוי למכור כן ואפילו ביצה לא בטל וכרכשתא כתב מרדכי אף דנמכר במנין בטלה.

7 ואזלינן לקולא עיין פלתי דהעלתי דרך משל יי"נ שנתערב בשאר יינות ויש בו חביות סתום ולא נודע אם הוא של יין נסך או יין כשר הרי אלו מחמירין דאולי יין נסך הוא ואוסר ולא בטל היותו דבר חשוב

8 ונשחטו וכו' אפי' אחר שנודע התערובת

9 שאינו ראויה להתכבד הש"ך פי' דהוא לשון מושאל דראוי להתכבד לא שייך דהוי כבש בעורו רק כוונת רמ"א דבר שבמנין ועיין פלתי שבררתי אם לא נודע התערובת עד אחר שהפשיט עור מן בהמה ואז הוי חה"ל וכ"ש דכל זמן שלא הופשט היה יכול לברר הטריפ' א"כ לא שייך ביטול ולא בטל

10 ואחד מוכרת נרא' דמיירי דמוכר טריפות בגלוי ויודעים הכל שזה החנות מוכר טריפות דאל"כ איך יתכן שאין יודע ממי לקח הלא המוכר לא מכר לו סתם דאטו ברשיעי עסקינן וכיון דאמר לו שהוא טריפה איך יתכן שאינו יודע ממי לקח ועכצ"ל דמיירי בחנות מפורס' וא"כ אין צ"ל לו שהיא טריפ' דהיא מפורסמ' בכך והוא שכח אח"כ אם לקח מהך חנות כלל ועמ"ש פלתי דאפשר דמיירי דאותו החנות הוא א"י או שבשעה שקנה לא ידע: שיש טריפות בחנות

11 ביד א"י אבל אם נמצא ביד קטן מומח' שראוי לסמוך עליו בטרפו' ה"ל כנמצא ביד ישראל וטרפה פר"ח

12 מותר עמ"ש פלתי ועיקר דאותו חנות המוכר בשר טרפה הא א"י

13 אבל חז"ל אסרוהו. ע"ל סימן ס"ג באריכות גם בררתי שם אפילו נמצא קרוב לחנות טרפה מ"מ אזלינן בתר רוב וע"ש אם רוב דעלמא נמי מועיל או רק רוב אותו עיר ושכינה ע' שם מ"ש בשם הרשב"א.

14 אבל אם פירש דעת הר"ן בראינו פירשה בפנינו מ"מ לא הוי אלא קבוע דרבנן ובעל התרומה ורש"א ס"ל הואיל ונולד ספק במקום קביעת ה"ל קבוע דאורייתא

15 ונתערבה באחרות והקשו הא מחבר גופיה פוסק וכן רשב"א מרא דהך דינא דל"א ספק א' בגופו וא' בתערובות ועיין פלתי דיש לדחוק דמיירי דהך מוכר טריפות לא ניכר איזה בהמה וד"ת חד בתרי בטל וה"ל רק קבוע דרבנן אבל זה דוחק רק הנכון כמ"ש הש"ך קבוע חידוש ואין לך בו אלא חדושו ודי להטריף בחד ספיק' אבל לא בתרי ספיקא ועיין פלתי ולפי זה אם ט' מוכרות בשר נבילה וא' שחוטה והוה קבוע כמחצה על מחצה ונתערב באחרים אף המחבר מודה דלא מהני ס"ס דהא אדרבה זולת החידוש הוי ודאי איסורא דהא רובא איסורא

16 אלא לאחר שפירש ואם מכר כל בהמה קודם שנתוודע הטריפ' דעת הרב בעל דרכי נועם דאותן אנשים שקנו באחרונה הבשר טריפה ועיין פלתי שכתבתי דהכל מותר וכן עמא דבר

17 שאין הכל בקיאין משמע הא מדינא מותר דלא שייך קבוע אעפ"י שהוחזק איסור במקולין הואיל ואין איסור ניכר לא שייך קבוע והב"ח דעתו כטור דמ"מ שייך קבוע וא"כ מדינא אסור ועיין פלתי ובבהמה נראה ודאי דלא מקרי קבוע אבל אדם באדם דלא שייך ביטול נראה דהוי קבוע אפילו אינו ניכר ומ"מ דעת רמ"א נראה בא' מבהמות לכאורה כב"ח ועיין פלתי שיש לדחוק דגם רמ"א ס"ל כן שיהי' ניכר האיסור

18 הכל דעת הט"ז צלע א' שנחתכה לשני חלקים אחד גדול וחה"ל ואחד קטן ואין ר"ל ששניהם אינו בטלים ופר"ח חולק דקטנה ב טל ועמ"ש פלתי ראי' לט"ז ומכל מקום לדינא הנכון כפר"ח גם עובדא בצלע שנחלקה לשנים וחצי נלקח קודם שנולד הספק וחצי לאחר לידת ספק והסכמתי כפר"ח דראשונה כשרה ושניה טרפה

19 בקיאין היינו במקולין אבל בביתו אין לאסור חתיכה שאין ר"ל ב"ח ופר"ח

20 אחר שנודע אבל קודם ה"ל קודם שנולד הספק ולא גזרינן דיקח מקבוע

21 פירשו ממיל' היינו שלא בפנינו אבל בפנינו יש אומרים דהוה קבוע דרבנן ויש אומרים דהוי דאורייתא ועיין פלתי

22 והא דאסור וכו' ופר"ח ומהרש"ל ביקשו לתרץ דלכך פסק המחבר לעיל סי' ע"ז באו"ב שנתערב דלכבשינהו הואיל והוא דבר שיש לו מתירין דלמחר מותר לא חיישינן דיקח מקבוע ועיין פלתי.

23 הביצה מותרת דהוי פריש ומרובא פריש ולא גזרינן דיקח מקבוע דמביצה לתרנגולת לא גזרינן ש"ך. ולדידן דקיימ"ל בפי' ממילא לא גזרינן שמא יקח וכו' בלא"ה לא קשה דהא כאן הוא פי' ממילא

24 מותרת נראה אם הביצה ג"כ דבר חשוב מ"מ מותר דהא מרובא פריש ורוב כשרים ולפ"ז צריך שלא יהיה רואה מטלת ביצים דאז ה"ל ראה ופי' אסור דה"ל לוקח מן קבוע אבל במקום שאין ביצה חשוב א"כ ממילא בטל אפילו פירש לפנינו דאין כאן תערובת

25 א' מהן דעת תה"ד להכשיר בנאכל דלא שייך אטו מזיד והש"ך חולק ויש להחמיר

26 או נפל וזהו אם לא פירש אבל אם פירש שאתה קורא עלי' שם היתר דמרובא קפריש א"כ אם נפל אח"כ לים האחריני באיסורי קיימי ש"ך והמנחת כהן פי' דוקא שפירש לאחר שנודע אבל אם פי' קודם שנודע תערובת ונפל לים הכל מותר וכ"כ פרי חדש

27 שנאבד וכו' דוקא דאינו כלל בעולם אבל בישנו בעולם אף על פי שאין לפנינו ואין מצוי כעת רק יש לחוש שיבא לעולם ונצטרך לדון עליו תו לא תלינן בי'

28 שתים ואם נתערב ב' בג' מותר לאכול ג' דאיכא ודאי היתר תוך אכילתו דהא אין באיסור יותר מב':

29 להתיר ס"ס והש"ך כתב דרוב פוסקים מתירים אפי' בשם ה"ס והקשה ש"ך דלקמן סי' ק"מ מתיר אפי' בב' ספיקות ותירץ הש"ך לחלק בין דבר שלא שייך בי' אכילה רק הנאה ועיין פלתי:

30 ונודעו היינו דב' ספיקות בגופו אבל אם היה רק חד בגופו רק לא נודע עד שנתוודע ספק בתערובות מכל מקום לא מהני כיון דחד בגופו ואחד בתערובות:

31 כגון עוף דין זה צ"ע כי אין קרוי חזקת איסור כי עוף בחזקת איסור לענין אמ"ה אבל לא לענין טריפות: